יפו: "מפגש של אנשים מיוחדים בעיר לבנטינית"

"הפנים של יפו" - תערוכה המוצגת בימים אלו במסגרת חודש האמנות בתל אביב, מציגה 40 פורטרטים של דמויות וסמלים מקומיים, היוצרים את אופיה של העיר הכה מיוחדת

עיר הנמל הוותיקה יפו נוסדה לפני אלפי שנים, ואף נזכרת בתנ"ך. רבים עברו בה, כבשו אותה וסחרו בתוכה. אבל יותר מכל, יפו היא עיר של אנשים מכל הסוגים, המעניקים לה את הייחודיות שכה מאפיינת אותה ואת תושביה.

 

כך סבור גם צור שיזף (50), סופר, עיתונאי וצלם המתגורר ביפו זה 18 שנה, ומציג בימים אלו את תערוכת החוצות השלישית שלו, "הפנים של יפו". התערוכה - שמוצגת במסגרת חודש האמנות של שנת המאה בתל אביב - חושפת 40 פורטרטים של דמויות יפואיות, אמנים, בעלי עסקים, חומוס ושאר סמלים המרכיבים את העיר המיוחדת.

 

התערוכה מוצגת במרכז עמיעד, שברחוב עמיעד 12 (בין מסעדת "שרקוטרי" לשוק הפשפשים), כשטכניקת הצגת התמונות נעשית על ידי הדבקתן על קירות המבנה הצהבהב. שיזף מעיד על עצמו כי אינו איש של מוזיאונים, ולכן הוא בחר להציג את צילומיו מחוץ לגלריית עמיעד, על מנת שיהיו זמינים לכל.

 

 מתוך "הפנים של יפו", צילום: צור שיזף

 

הבחירה של שיזף בדמויות המצולמות בתערוכה היא של אנשים "שעושים, עשו ויעשו משהו בעיר, ויוצרים את האופי שלה", לדבריו. אלו הם אנשים שהוא מכיר כבר שנים - יהודים, מוסלמים ונוצרים שיוצרים את הפסיפס האנושי המרכיב את ססגוניותה של יפו.

 

בין הדמויות המוכרות בתערוכה ניתן למצוא את צילומו של רפעת (ג'ימי) טורק, יליד יפו ושחקן העבר המפורסם של הפועל תל אביב, ולשעבר חבר מועצת העיר; מנהלת בית הספר הדמוקרטי-ערבי, מרי קופטי ואמן צעצועי העץ, דניאל יפה.

 

"יפו היא עיר לבנטינית", אומר שיזף בשיחה עם ynet, "ואני בעד הלבנט. זו תערובת של סגנונות, שפות, מאכלים וכדומה". כך, למשל, מופיע מוטיב החומוס כמה פעמים בצילומיו של שיזף, כאוכל הפשוט שמאחד את תושבי יפו, ומזוהה רבות עם העיר העתיקה.

 

"כשאוכלים חומוס אנשים באים לאכול ולא לבלבל את המוח, בניגוד למקומות אחרים", טוען שיזף בעודנו מתבוננים בתצלומיו שעל מרכז עמיעד. "יש משהו שמאחד את כל מי שאוכל חומוס, והמאכל משחחר למוח חומרים שגורמים לך להרגיש טוב".

 

"אבו חסן האכיל אותי הרבה שנים"

ועם בחומוס עסקינן, אי אפשר מבלי להזכיר את החומוסייה המיתולוגית של עלי קראוון, שנהפכה כבר מוסד יפואי וידועה יותר בשם "אבו חסן". בצילום נראה אבו חסן עליו השלום (מת ב-2007 - ז.ר) מציג לראווה את גרגירי החומוס שלו. "הוא היה איש נחמד מטבעו, שהאכיל אותי הרבה שנים", מספר שיזף, "ועכשיו הבנים שלו מאכילים אותי".  

 

ההסברים מתחת לכל תמונה מוצגים בשלוש שפות: עברית, ערבית ואנגלית, כשבכל תמונה משתנה סדר השפות, מה שמקנה מימד נוסף של אחידות ושוויון המאפיין את תושבי יפו, כפי שרצה שיזף להראות. "אין כאן עדיפות למישהו מסוים", הוא טוען, "כל אחד תרם לעיר בדרכו שלו. יפו סופגת אנשים מכל מיני מקומות, ומקבלת את כולם".

 

ואכן, בצילומיו של שיזף ניתן לפגוש אנשים צבעוניים ואותנטיים מאוד, ביניהם תושבים יוונים וטורקים, שבאו לארץ לאחר מלחמת העולם השנייה. פאחרי גדאיי, הוא אחד מהם. הוא רוקח ובעל בית מרקחת מוותיקי המקום, ואף נכנס לספרי ההיסטוריה של העיר.

 

גדאיי הוא בן למשפחה נוצרית שלא עזבה את יפו, ואנשים נוהגים לבוא ולשאול אותו כיצד היתה יפו בעבר, היכן התגוררו תושבים שונים ושאר פרטי היסטוריה הקשורים בעיר. בית המרקחת של גדאיי ידוע בתרופותיו הלא-קונבנציונליות, וניתן להשיג בו תרופות סבתא מצמחים ושיקויים שונים.

 

כיום מהווים היהודים יותר ממחצית מאוכלוסייתה של יפו, ביניהם זוג אמנים המגורר ביפו ומצולם אף הוא בתערוכה, ואילו הערבים, נוצרים ומוסלמים, מהווים את החלק השני של התושבים, כשרבים מבין מכריו המצולמים של שיזף מתגוררים בשכונת עג'מי הידועה. "האנשים בתמונות אלו הם אנשים שניתן לפגוש ביומיום", מסכם שיזף, "והפרויקט הזה הוא הומאז' לאנשים של יפו".

 

התערוכה היא חלק מחודש האומנות במסגרת חגיגות המאה לתל אביב-יפו, ומומנה על ידי מנהלת חגיגות המאה של עיריית תל אביב, ותתקיים עד סוף החודש.