"לא מאמינה באהבה לכל החיים"

מצוידת בכלבת פודל ומוקפת זוהר, נחתה פטריסיה קאס, הדיווה של הזמר הצרפתי העכשווי, בישראל. במסיבת העיתונאים היא דיברה על גייז, ההתרגשות לקראת המפגש עם הקהל הישראלי ועל נשים גדולות מהחיים

הזמרת הצרפתיה פטריסיה קאס נחתה כאן היום (ב') לפנות בוקר, לקראת סיבוב הופעות ראשון בישראל. למרות "לילה לבן" שכלל מעט מדי שעות שינה, הגיעה קאס למסיבת עיתונאים שנערכה במכון הצרפתי בתל אביב, זוהרת כהרגלה. את קאס ליוותה למפגש כלבת הפודל הלבנה שלה, טקילה.

קאס בתל אביב. מתרגשת (צילום: מרב יודילוביץ') 

 

"זו הפעם הראשונה שאני בישראל ואני מצפה לביקור מוצלח", אמרה קאס, "לא הספקתי לראות הרבה, אבל מפה נמשיך לסיור בירושלים". קאס מודה שכמות המעריצים שיש לה בישראל הפתיעה אותה. "אתה יודע מה הקהל חושב כשאתה מרגיש אותו, ומכיוון שזו הפעם הראשונה שאני פה, לא היה לי מושג", היא אומרת, "אני לא יודעת מה הקהל הישראלי מכיר ומעניין אותי אילו שירים היה רוצה לשמוע.

 

"אני מחכה לעמוד על הבמה כדי לחוש את התגובות. תמיד מרגש אותי שבמדינות חדשות לי, אנשים מכירים את השירים שלי. אחרי הכל, אני שרה כדי לשתף בני אדם אחרים בתשוקה הזו שבי".

 

קאס, שייצגה את צרפת בחודש מאי האחרון בתחרות האירוויזיון במוסקבה, אמרה בחיוך, כשנשאלה על מעריציה הרבים בקרב הקהילה הגאה: "אולי זה הצד האנדרוגיני שבי, או הקול הנמוך. בכל מקרה, אני שמחה על כך. אחרי הכל, ידוע שלגייז יש טעם טוב".

 

קאס, שהשתתפה לאחרונה בקמפיין מתוקשר נגד אלימות כלפי נשים, אמרה: "אני לא משוכנעת שקמפיין כזה או אחר יכול לגרום לגברים להבין שאסור לנהוג באלימות כלפי נשים. אני כן חושבת שכשנשים מוכות רואות נשים אחרות מדברות על אלימות נגד נשים, משהו בהן יכול להיפתח ולגרום גם להן לדבר על זה. אני חושבת שחשוב שאמנים יתנו מזמנם כדי להציף נושאים חשובים על סדר היום הציבורי".

 

"חיה את מה שאני שרה"

קאס, שנתפסת כפאם פטאל ומעולם לא התחתנה, נשאלה האם יש אמת בציטוט שלה בעיתונות הצרפתית לפיו היא אינה מאמינה באהבה. "מעולם לא אמרתי שאני לא מאמינה באהבה. אני לא מאמינה באהבה לכל החיים", הבהירה, "החיים שאני מנהלת מקשים עליי לקיים מערכת זוגית כי אני אף פעם לא נמצאת. זה יותר קשה לתחזק כשאתה מפורסם".

דיווה. "אולי זה הצד האנדרוגיני שבי" (צילום: Gilles Marie Zilbermann)

 

קאס, ששיחקה לפני כשבע שנים בתפקיד ראשי בסרטו של קלוד ללוש, לצדו של השחקן הבריטי ג'רמי איירונס, ידועה כזמרת תיאטרלית עם נטייה למלודרמטיות. כשנשאלה על הקשר בין משחק לשירה אמרה: "שיחקתי פעם אחת בקולנוע ולמרות שמאוד אהבתי את זה, ואני חייבת להודות שהעשייה הזו גם חיזקה לי מאוד את הביטחון העצמי, אבל למען האמת, התשוקה שלי היתה תמיד ועודנה המוזיקה. מוזיקה היא המרכז.

 

זה נכון שכשאני על הבמה אני נכנסת לתפקיד, חיה את מה שאני שרה. יש שירים שקל יותר להיכנס אליהם כמו Je Voudrais La Connaitre ('הייתי רוצה להכיר אותה') ומדבר על אישה שגנבה לדוברת את הגבר שלה. לא קשה להזדהות עם זה. יש שירים אחרים שבהם זה קשה יותר כמו Faites entrer les Clownse שמזכיר לי את אבא שלי עם החיוך הגדול שתמיד היה מרוח לו על הפנים.

 

"לשיר זה לא רק להתחבר לביוגרפיה הפרטית, זה להגיש אותה באופן כזה שיאפשר גם לאחרים להתחבר לסיפור. אני חושבת שמה שמחבר אנשים במקרה שלי זה הפצע הזה שיוצא כשאני שרה. אני חושבת שזה קשור לעובדה שאבדתי את הוריי בגיל צעיר".

 

לא לפחד לדבר על מיניות

המופע "Kabaret" (האות K מסמלת את שם משפחתה של קאס), הומאז' לקברטים של ברלין בשנות השלושים ולנשים הגדולות של התקופה, כולל שירים מאלבומה החדש הנושא את אותו השם לצד להיטים מוכרים כמו בין היתר "לילי מרלן", המוקדש לדיטריך. במופע היא מדברת בין היתר גם על גרטה גרבו והכוריאוגרפית האמריקנית מרתה גרהם. "זה נכון שדיטריך היא הראשונה שעולה בראש כשחושבים על התקופה ההיא בגרמניה", אומרת קאס, "אבל למען האמת כל הנשים האלה היו כוכבות הדור. הן היו נשים חזקות, יהירות, שלא פחדו לדבר על מיניות ולהפגין מיניות. אני אוהבת את הכוח הזה שיש בהן".

 

קאס, עושה הרושם, מכירה היטב את עבודתה של מרתה גרהם ומושפעת

ממנה. "הנה לך אשה שהעזה לרקוד באופן יוצא דופן ושובר מוסכמות", היא אומרת.

 

לשאלה האם גם היא, כמו גרהם, חושבת שמרכז הבמה הוא כל מקום שבו היא ניצבת. היא מחייכת. "לא ידעתי שהיא אמרה את המשפט הזה אבל זה בהחלט מתאים", היא צוחקת, "כן, היו ארגונטיות הנשים הללו, אבל אין שום דבר רע בלומר או לחשוב: 'אני מרכז העולם'. זה כוח".