כמעט אין דבר כזה שיר ישראלי שאני לא אוהבת. לכל שיר אני מחוברת איכשהו: השירים ליוו אותי בגן, בשיעור ספורט משעמם, כשהיה לי קשה להירדם וכשהיה לי קשה להתעורר. כשהייתי מדוכדכת וכשהייתי בעננים, כשהייתי מאוהבת או אחרי אהבה נכזבת.

לשיר בכל מקום. שרוף עם בר רפאלי (צילום: רועי חביב)
השירים ליוו אותי גם בפקק תנועה מעצבן שלא זז, בטיולים בארץ ובעולם, ברגעי משבר ובשעות של נחת, במסיבות ריקודים ובאירועים משפחתיים, במקלחת (כן, גם אני שרה במקלחת), בנסיעה על אופניים, במטבח ליד הכיריים, בעלייה במדרגות, בירידה במעלית, בקיצור – בכל רגע. בחרתי חמישה, למרות שיש כל כך הרבה..
השיר בעיני הוא תמצית הישראליות. הוא מדבר על זוג שפוסע בין הפרדסים והשדרה. כשהכוכבים מעליהם וממטרה מזמזמת לידם. ממש אפשר לדמיין את הזוג המאוהב הזה הולך יד ביד ואפילו לא מדבר אלא רק שר לעצמו מנגינה. הכול רגוע מסביב ברקע, אולי צחוק ילדים, והכול נקי ונאיבי כמו פעם ואני קצת מתגעגעת תמיד להתחלות האלה.
זה השיר שבחרתי לשיר כשיר ראשון בהופעה שלי בקיסריה לא מזמן, ולפני שהתחלתי אותו אמרתי "אז כך הכול התחיל",
והתכוונתי שאצל כולנו הכול התחיל בפנס בודד בקצה שכונה שלידו שיחקנו והתאהבנו ורבנו ומשם אימא קראה לנו לארוחת ערב. ואמנם חלפו שנים כמו שאומר השיר ואור אחר עכשיו מאיר בשיכונים, אבל עדיין זוגות יתאהבו ליד פנס ותמיד ימצאו ילדים שישחקו לידו עד שהחשיכה תרד. פשוט ילדות ישראלית.
אין פעם שאני לא מתחילה לשיר את השיר הזה ושרה רק את החצי שורה הראשונה והקהל מסביב מיד עונה. מילות השיר נכתבו על ידי יאיר ניצני והלחן על ידי יזהר אשדות, ששניהם ספרו שכתבו את השיר "בשליפה" מה שנקרא. ויש בשיר המון הומור ואמת של כולנו. "מה אני אני רק בן אדם,אני חי ועובד כמו כולם..." השיר נכתב בשנות השמונים העליזות כשהצעירים שהיום כבר התבגרו היו בטוחים שהם הולכים לשנות את העולם ואז התחתנו והביאו ילדים ובקיצור, התברגנו.
אמנם שיר שהוא כולה 2 משפטים אבל אוצר בחובו כל כך אהבה וגאווה לעיר ירושלים שאמנם לא מה
שהייתה. אבל שום דבר הוא לא כמו שהיה. ובכל זאת אם אתה עולה לירושלים ועובר את גינות סחרוב ומזמזם " כי חזק בריחי שערייך , ברך בנייך בקרבך" בא לך לנסוע לכותל לשים פתק ואז לאכול את המעורב של חצות. אביהו מדינה שכתב את השיר נתן לנו ניגון מקסים שילך איתנו עוד שנים רבות.
אין מה לעשות בכל הופעה שאעשה בארץ ובעיקר בעולם, השיר הזה הוא חובה. השיר עשה היסטוריה בכל המובנים.
גם יהודים וגם גויים מכירים אותו. ועליו נאמר שהמילים והלחן מתאימות כמו כפפה ליד. יש בו כוח ותקווה וגאווה עצומה בנו כמדינה קטנה, אבל אין אחד שיפספס אותנו בעולם.
עינת שרוף, מנחה ערבי שירה בציבור. בימים אלו רואה אור ספרה הראשון "יאללה, שרים!" בהוצאת "ידיעות ספרים"
לכל כתבות המדור לחצו כאן