40% מילדי ישראל בסכנת עוני - והפערים מחריפים

מנתוני הלמ"ס על שינויים סוציו-אקונומיים בחברה הישראלית בין השנים 2003-2007 עולה תמונה קשה. ישראל ענייה יותר, רעבה יותר ואוכלוסיות גדולות יותר נמנעות משירותים חיוניים כמו טיפול רפואי. הפערים בין יהודים לערבים עצומים

יותר ויותר ישראלים עניים, רעבים ומונעים מעצמם טיפול רפואי: זו השורה התחתונה של דו"ח חדש שפרסמה אחר הצהריים (יום ב') הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לרגל היום הבינלאומי למלחמה בעוני. מהדו"ח עולה כי 40% מהילדים בשנת 2007 נמצאו בסיכון לעוני, לעומת 33% בשנת 2001.

 

לקריאת הדו"ח - לחצו כאן

 

ומהו אותו סיכון לעוני? השתייכות למשק בית שבו ההכנסה הפנויה הממוצעת לנפש היא פחות מ-60% של חציון ההכנסה הפנויה הממוצעת לנפש בכלל האוכלוסייה.

 

הפערים הסוציו-אקונומיים באים לידי ביטוי חריף ביותר בין יהודים לערבים: 27% הילדים היהודים נמצאו בסיכון ב-2007 לעומת 73% מהערבים. היקף האוכלוסיה הנמצאת בסיכון לעוני עלה מ-26% ב-2001 ל-30% ב-2007. במדינות האיחוד האירופי לדוגמא נותר בתקופה זו שיעור הסיכון לעוני בתקופה זו ברמה של 15%-16%. כ-90% ממשקי הבית בהם יש מבוגר יחיד מדובר באם חד-הוריות. 36% ממשקי בית אלו נמצאים בסיכון לעוני. 

 

ויתור על מזון - הערבים במצב קטסטרופלי

בשנים 2003-2007 חלה עלייה של 7% בהיקף הצעירים המוותרים על מזון (14% לעומת 21%) עקב קשיים כלכליים. 23% מהנשים דיווחו כי ויתרו על מזון לעומת 18% מהגברים. שיעור החרדים שוויתרו על מזון כפול משיעור החילונים (30% לעומת 15% בהתאמה). מצבם של הערבים הוא הקשה ביותר: משנת 2003 עד 2007 שיעור המוותרים על מזון יותר מהוכפל (21% לעומת 50% בהתאמה).

 

בקרב משקי בית בעלי הכנסה נמוכה (עד 2,000 ש"ח ברוטו לנפש) חלה עלייה של 14% בשיעור המוותרים על מזון בשנת 2007 לעומת 2003 (41% לעומת 27% בהתאמה), בעוד שבקרב משקי בית בעלי הכנסה גבוהה (מעל 4,000 ש"ח ברוטו לנפש) לא חל כל שינוי בשיעור זה (4%). רק 53% מבני 20 ומעלה דיווחו ב-2007 כי הם מצליחים לכסות את ההוצאות החודשיות השוטפות של משק הבית (מזון, חשמל, טלפון וכדומה), 56% מהיהודים לעומת 33% מהערבים.

 

הדו"ח ששמו "פני החברה: מדדים אובייקטיביים והסובייקטיביים של עוני והדרה חברתית", מתמקד גם בפערים בין גברים ונשים בישראל. הדו"ח עוסק בשמונה תחומים המספקים תמונה של פני החברה בישראל מהיבטים שונים: מצוקה חברתית, כלכלית ותעסוקתית, מדדי עוני והדרה חברתית (בהשוואה למדינות האיחוד האירופי), רווחה, חינוך והשכלה, בריאות, תחבורה (כולל תאונות דרכים), חוק וסדר ואיכות הסביבה.

  

 

טיפול רפואי - נשים מוותרות יותר

בשנת 2007, 52% מבני 20 ומעלה היו זקוקים לטיפול רפואי ו-17% מהם ויתרו על הטיפול בשל קשיים כלכליים - עלייה של 4% ביחס לשנת 2003. 61% מבני 20 ומעלה היו זקוקים בשנת 2007 לטיפול שיניים ו-40% מהם ויתרו עליו. עם זאת, אחוז המוותרים על טיפולי שיניים בגלל קשיים כלכליים ירד מ-45% ב-2003 ל-40% ב-2007. בשני מדדים אלה נשים מוותרות יותר מגברים.

 

בכל הנוגע לתחושת העוני, מצא הדו"ח מגמה הפוכה לנתונים הסטטיסטיים. 28% חשו בעוני ב-2007, לעומת 31% בשנת 2003. ב-2007. למעלה מ-70% מאלה שחשו עניים - ויתרו בשל קשיים כלכליים על חימום או קירור מספיק של הבית, על ביטוח רפואי משלים ועל טיפולי שיניים.

 

ב-2007, 15% מהמועסקים בני 20 ומעלה לא היו מרוצים מעבודתם, 44% לא היו מרוצים מהכנסתם. 9% מהמועסקים בכלל - חששו לאבד את מקום עבודתם, אך 54% העריכו שאם יאבדו את מקום העבודה - יש סיכוי גדול שיצליחו למצוא עבודה אחרת באותה רמת שכר. 50% מהנשים לא היו מרוצות מהכנסתן לעומת 40% מהגברים.

  

סיבה מרכזית לעוני - ילודה

למצב הכלכלי והתעסוקתי יש השפעה ישירה על מצבם הרגשי של האזרחים. ואכן, הדו"ח מצא כי נשים הן בעלות תחושות ורגשות שליליים יותר מהגברים. ב-2007, 33% מהנשים הרגישו לחוצות לעומת 24% מהגברים.

נשים גם דיווחו שדאגות הפריעו להן לישון יותר מאשר גברים (26% לעומת 16% בהתאמה). 11% מבני 20 ומעלה הרגישו מדוכאים, כשגם כאן נשים דיווחו יותר. עם זאת, השוואה של תמונת המצב ב-2007 לעומת 2003, מראה על ירידה מתונה בדיווח על תחושות שליליות.

 

איפה אנחנו עומדים ביחס לעולם במדדי העוני? בכל הנוגע לאוכלוסיה הנמצאת בסיכון לעוני - השיעורים באירופה קטנים במחצית ביחס לישראל (30% מול 15% בשנת 2007). שיעור המשפחות מרובות הילדים בישראל גבוה יותר מהשיעור באיחוד האירופי וכן מספר המפרנסים במשקי בית אלה קטן יותר. גורמים אלה מסבירים חלק ניכר מהפער הרחב בין ישראל לאירופה.