"החלמתי מסרטן והחלטתי לצעוד"

"ערב אחד אחרי מקלחת הבטתי במראה וראיתי שהפטמה של שד ימין שקעה לי. אני יודעת שפטמה שקועה הוא אחד התסמינים לסרטן השד, אז הלכתי לבדיקה ואכן נאלצתי להתמודד עם הידיעה שהתגלה בגופי סרטן". עפרה סלצר מספרת באומץ על ההחלמה מהסרטן והצורך לחגוג את הניצחון בצעדה ומזמינה את כולם להצטרף

עפרה סלצר פורסם: 01.10.09, 12:15

אומרים שגברים מתנהלים בקו הגיוני ישר, בעוד אנו הנשים, מכירות במעגלי החיים. דלתות נסגרות על דברים שקרו ונפתחות לעולמות וחוויות חדשות. מגירות מתרוקנות מתוכן מעצמן ונדחפות חזרה למקום, ומגירות אחרות מתגלות עם תכנים חדשים לאו דווקא בסדר הגיוני מובן. לעיתים, אנו חוששות, מהשינוי. לפעמים אפילו ממש מפחדות אך איכשהו - תמיד מסתדרות.

 

חוויה כזאת קרתה לי בדיוק לפני 3 שנים - הימים שלהי מלחמת לבנון השנייה עם האזעקות והקטיושות, כשערב אחד אחרי מקלחת הבטתי במראה וראיתי שהפטמה של שד ימין שקעה לי. אני יודעת שפטמה שקועה הוא אחד התסמינים לסרטן השד, אז הלכתי לבדיקה ואכן נאלצתי להתמודד עם הידיעה שהתגלה בגופי סרטן באחד השדיים.

 

אוכל להמשיך ולהעיף אלפי מילים באויר כמו רומן רוסי ישן, כדי לתאר את שעבר עלי בחודשים הבאים; או להצטמצם לתאורים מדוייקים וממצים על קורותי כמו רוטב צרפתי משובח. אך לא זו כוונתי ברשימה הזאת. אומר רק שעקב הממצאים, עברתי כריתה מלאה של השד, טיפול כימותרפי מניעתי והיום אני עדיין נוטלת תרופות לעוד כשנתיים וחצי.

 

בימים אלה, בדיוק 3 שנים אחרי, קיבלתי מתנה לראש השנה. עברתי ניתוח חדשני לשיחזור השד ואני בעצם נמצאת בסיום ריקוד בתוך מעגל לא פשוט בכלל, סוגרת את אותו מעגל ומוכנה ומזומנה לדברים החדשים שיקרו בדרכי בעתיד. לפני שאצא להרפתקאה הבאה, אני מרגישה צורך לשתף אתכם בחוויות הכי מרגשות שקרו לי בזמן ההתמודדות וזו הרעפת האהבה והתמיכה שעפפו אותי מכל עבר.

 

זהו לא עניין מובן מעליו. אני, המחשיבה את עצמי לא כחיית בילויים אפילו באיזה מקום 'סוציומטית', הופתעתי לא רק מהתמיכה שהגיעה ממקומות שהיו מובנים מעליו, אלא מאותם אנשים שלא היו חייבים לעצור ועזרו, ברחוב, בקופת חולים, בבית חולים, בקהילה וכמובן ממעגל החברים שלא עזבו אותי לרגע.

 

 אני מדמה את העניין לקפיצת בנג'י - בזמן שהייתי מרוכזת כל כולי בהתמודדות בלהבריא וארגתי סביבי מעגלי ביטחון מכל הסוגים, גיליתי שיש אנשים טובים - החל מאלה שהמלה "סרטן" גורמת להם רתיעה טבעית, אך בתחושותיהם הטבעיות היו חיוביים כלפי - הרגשתי את זה ואמרתי להם במפורש, כי במצבי, אנרגיה חיובית היא מצרך מבורך ומועיל. דרך אנשים שביומיום אין לי הרבה קשר איתם וכמובן המעגל הפנימי של החברים עטף לא רק אותי אלא את כל משפחתי ולהם אני רוצה לשלוח תודה מקרב לב. כל זאת איפשר לי לנטר אל הלא נודע בביטחון שיש מי ששם עין ודואג ויהיה שם אם יהיה צורך.

"סרטן השד מתקשר לפחד, בושה, חוסר מודעות ומבוכה".

 

מתוך התהליך האישי שלי והתמיכה העוטפת של הקהילה הצטרפתי, בימים אלה, לצוות של צעדת היל"ה בגליל, הולכות יחד לבריאות האישה, האגדה מספרת שלפני תשע שנים נפגשו להן נשות כרמיאל – משגב ופיטס בורג בארה"ב ומתוך שיחה על RACE FOR THE CURE, מרוץ אמריקאי שסוחף עשרות אלפים להתגייס למען

הגברת המודעות לגילוי מוקדם של סרטן השד, צמחה בקרב הישראליות ההבנה שאצלנו "לא מדברים על זה", סרטן השד מתקשר לפחד, בושה, חוסר מודעות ואפילו בקרב חברות הפורום הנושא ייצר מבוכה.

 

מתוך אותה מבוכה צמחה לה יוזמה ברוכה. כבר תשע שנים שמדי שנה אלפי צועדים מגיעים לצעדת היל"ה בגליל במטרה לעורר מודעות, לעודד ולתמוך בנשים חולות ונשים שיכלו לסרטן השד. כל ההכנסות הן למען המשך הפעלת מרכז לטיפולי טיפוח לנשים חולות.

 

מתוך החוויה האישית שלי אני מרגישה היום את הכוח שבמעגל התמיכה, את הכוח שקיבלתי ממעגלי התמיכה שסביבי אני מחזירה בעשייה שלי. אני קבלתי מתנה נפלאה לשנה החדשה - מחמם את הלב הפרגון והאהבה שאני חשה סביבי לנוכח המעשה. ברצוני לאחל לכולנו שנה טובה ובריאה ולהזמין אתכם לבוא ולצעוד עמי בחוה"מ סוכות, 5 אוקטובר החל מ- 08:30 בפארק המשפחה בכרמיאל. לפרטים נוספים לחצו כאן

 

הכותבת, עפרה סלצר, החלימה מסרטן השד.