"יש צמא לתכנים ולערכים בחברה החילונית"

ראיון עומק עם דנה פריבך-חפץ, דוקטור לפילוסופיה ועורכת-דין חברתית, במסגרת הטור "יש לי חלום" -ראיונות עומק עם אנשי ציבור, אמנים, אינטלקטואלים, פעילים חברתיים ואנשים מהשורה

עמיר פריימן פורסם: 24.09.09, 13:47

דנה פריבך-חפץ היא דוקטור לפילוסופיה שספרה הראשון, "חסד חילוני", יצא לאור לפני כחצי שנה. בצד עבודתה הפילוסופית עוסקת פריבך-חפץ בעריכת דין חברתית.

 

דנה, מי את? איך את תופסת את הזהות שלך?

בראש ובראשונה אני בת-אדם, ואחר-כך אני ישראלית ויהודית, במובן תרבותי. מגוון זהויות נוספות שלי נמצאות במישור הפרטי: אימא ובת, תלמידה ומורה ועמיתה, פילוסופית ועורכת דין ועוד.

 

איזה ערך או ערכים קשורים להיותך בת-אדם?

להיות בן-אדם זה לא ערך, זו נקודת המוצא שממנה מחפשים זהויות וערכים. הערך הכי חשוב בעיני הוא אהבת אדם, כשילוב של הגינות וסולידאריות ונדיבות.

 

במבוא לספרך כתבת ש"בבסיס הספר עומדת ההכרה שמפגש עם הזולת, מפגש שבו מתרחשת נגיעה פתוחה ונדיבה של אדם באדם הוא צורך אנושי קיומי; כי בני אדם זקוקים לאהבה הדדית..." האם ההכרה הזאת מניעה את הפעילות שלך במישור החברתי?

אני מבחינה בין המישור הפרטי לציבורי. יש בי הרבה כאב ותסכול על מה שקורה במישור החברתי בארץ, אבל כפילוסופית אקזיסטנציאליסטית קשה לי מאד להציע משהו חברתי-פוליטי. בפעילות שלי כעורכת דין חברתית, לעומת זאת, ברור לי מאליו שלקדם את מצבן של אוכלוסיות מוחלשות זה "הדבר הנכון" לעשות, גם אם מבחינה פילוסופית אני לא יכולה להצדיק זאת. העיסוק המשפטי-החברתי גם מאפשר קצת יותר צניעות וקירבה לחיים כשאני באה לכתוב אתיקה.

 

הגישה שלך למפגש עם הזולת היא קצת לא רגילה, אפשר לומר, אצל מי שקוראת לעצמה פילוסופית אקזיסטנציאליסטית

באמת, אצל הרוב המכריע של הפילוסופים שנהוג להגדיר כאקזיסטנציאליסטים, הזולת הוא בדרך כלל בעיה, אם לא גיהינום ממש. אתה אוטונומי וחופשי, אבל חייך קשים ומלאי אימה, וזה בסדר גמור אם אתה אותנטי. למעשה, אם אתה לא חי כך אז אתה חשוד בהונאה עצמית.

 

אני לא הייתי מסוגלת להישאר בתפיסה הזאת. נקודת המוצא שלי הייתה חוויה יומיומית של שמחה, עושר ועונג, שעשויים להימצא במגע פתוח ונדיב עם בני אדם אחרים, והכרה בפוטנציאל האדיר שיש במפגש עם הזולת כדי לאפשר לנו לחרוג מתוך עצמנו ולהרחיב את עולמנו. מתוך כך התגבש אצלי הרצון לעצב דרך פילוסופית שתציע דרך חיים שתממש את הפוטנציאל הזה.

 

במבוא לספרך כתבת גם שאת "מכנה אהבה כזו 'חסד חילוני'... משום שהיא מאמצת מודל ידוע, דתי, של חסד" . למה היה חשוב לך לקחת מודל דתי ולהכניס אותו להקשר חילוני?

בתמונת העולם הדתית משמש אלוהים כמצפן רוחני שהוא מקור לערכים ולתכנים. כשמדברים על הומניזם חילוני, החירות האנושית במרכז אבל כמעט לא מוצעות דרכים לממש אותה. ואז צריך להמציא תכנים לעצמנו, והחופש הזה מאוד קשה; לא במקרה אמר סארטר שאנחנו נידונים לחירות. אני מרגישה שיש צמא לתכנים ולערכים בחברה החילונית, שבהעדר מענה מביא לפניה לכיוון ניאו-פגאני של ניו אייג'.

 

מכאן האמירה של "החזון איש", שאמר לבן-גוריון, שהדתיות היא עגלה מלאה והחילוניות היא עגלה ריקה. אבל הסיבה לכך היא שהחילוניות היא תופעה חדשה יחסית, וצריך לעשות עבודה אינטלקטואלית כדי להגדיר אותה יותר בדרך החיוב. חלק משמעותי מהעבודה הזו יכול להיעשות על ידי עיבוד של תכנים שפותחו ועבדו מצוין במשך מאות שנים בתמונת העולם הדתית, ובספר שלי אני מנסה לתרום לכך.

 

באיזו חברה היית רוצה לחיות?

חברה אידיאלית, מבחינתי, תהיה חברה שבה אנשים יתייחסו מרצונם החופשי לבני אדם אחרים באמפטיה, באכפתיות, בנדיבות, בפתיחות ובקבלה, ויראו את הזולת כהזדמנות למפגש מעשיר, מהנה ומרחיב דעת ולב. והזולת פירושו כל זולת, כולל עובדים זרים, פלסטינים, וכל מי שאנחנו תופסים כשונה מאיתנו, מתוך הבנה שככל שהזולת יותר רחוק ממני כך יש פוטנציאל גדול יותר של העשרה הדדית במפגש בינינו.

 

אלו תהליכים או דינאמיקות חברתיות יכולים להוביל, לדעתך, למצב החברתי האידיאלי הזה?

ראשית חשוב שהאפשרות הזאת תהיה בכלל באוויר, וגם צריך לראות דוגמאות לכך. אני מקווה שאם וכאשר יותר אנשים יחיו בצורה כזאת, ויותר אנשים יחשפו אליה, זה עשוי להשפיע ולהעלות את הרצון והנטייה של

אנשים לאמץ דרך כזו לחייהם. אני רואה את התהליך הזה עם הסטודנטים שלי למשפטים, כשהם באים לעבוד עם דרי רחוב במרכז על"ם ונמצאים בסביבה שמתאפיינת בנדיבות ובנתינה, זה משפיע עליהם בצורה מאד חזקה.

 

מה את יכולה עוד לעשות כדי לקדם את האופציה הזאת?

כל שאני יכולה לעשות הוא להציע ולהזמין. זו המוגבלות אבל גם היופי שברעיון הנתינה והקבלה החופשית. מצד אחד, ברגע שמישהו מקבל את ההזמנה שלך זו מתנה, אבל מצד שני מתנה היא מתנה, ואי אפשר להכריח מישהו או לעשות עליו מניפולציות פולניות בשביל שייתן לך מתנה, כי אז זו לא באמת מתנה.

 

במטאפורה אחרת, אתה יכול להביא לסוס את השוקת ולקשט אותה בפרחים ולהגיד לו "אחלה שיבולת שועל", אבל זה כל מה שאתה יכול לעשות. בלי היענות פנימית של האדם, מתוך בחירה, זה פשוט לא יכול להתקיים. אפילו לגבי אלוהים נאמר שהכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים.