יש מקום לכולם: ביקור ב"מבשלת הגולן"

"מבשלת הגולן" היא בדיוק המסעדה שתזדקקו לה כאשר תטיילו במהלך החגים באזור הגולן: המנות נדיבות ומגוונות, המחירים נוחים, המלצריות אלופות, ויש גם בירה מקומית מעולה

יקיר אלקריב פורסם: 23.09.09, 13:08

אחרי סוף שבוע בבית-ג'אן - בצימר על פסגת הר שרוחות מקפיאות אותה כבר בארבע אחר הצהריים - נסענו לגולן. התוכנית הייתה לדגום שתי מסעדות השוכנות באזור התעשייה של קצרין.

 

"מיט-שוס" היא מסעדת בשר דרום-אמריקאית מפתה, אבל האווירה בה הייתה קצת מהודרת מדי עבורנו. היינו קבוצה גדולה של 15 איש, על ילדינו, וחיפשנו משהו קצת יותר עממיקו.

 

כיוון שבצהרי יום שבת "מבשלת הגולן" הייתה המסעדה השנייה הפתוחה במרחק נסיעה, ההתלבטות שלנו הייתה קצרה. ואכן - בקומה השנייה של מעין מרכז מסחרי מקומי הרגשנו נוח יותר להצמיד ארבעה שולחנות ולכבוש פינה ליד החלון הגדול המשקיף אל הנוף היפה.

 

קבוצות גדולות ורעשניות הן אתגר לכל מסעדה. כאן, שתי מלצריות צעירות ומעשיות השתלטו על הסערה בחינניות רבה. ראשית, טופל הנוער: כמה ארוחות ילדים מהירות - שניצלונים עם צ'יפס, קטשופ וקולה - נחתו על השולחן. עם צלוחית של חרדל (מקומי, למרבה הצער) השניצלונים, בשרניים ולוהטים, התגלו כלהיט.

 

אחרי עיון בתפריט המפתה למדי, הכולל מנות בשר מגוונות, עוף ודגים, כמעט כל המבוגרים - כולם רעבים על סף הרוגז - הזמינו את אותה מנה: נקניקיות על מצע של כרוב כבוש ופירה. מישהו הזמין המבורגר בלחמנייה עם סלט ירקות ותפוחי אדמה. קרניבורית צעירה אפילו הרהיבה עוז והזמינה נתח אנטריקוט, כשהיא מטעימה שברצונה לקבל אותו רייר.

 

מסעדות ברוהאוס (כאלה המייצרות את הבירה שלהן בעצמן) שייכות עקרונית למסורת אירופאית, ולפיכך הן נדירות למדי בארץ. ואכן, שלושת סוגי הבירה המיוצרים כאן במבשלה המקומית הפתיעו אותנו מאוד: העמק היא בירה בלונדינית קלה. הגליל - ג'ינג'ית ומעט פירותית, והגולן - ברונטית וקצת כבדה יותר בניחוחות חיטה קלויה.

(צילום: אפי שריר)

 

כדי לפזר את הסיכונים הזמנו את שלושתן, ולהתפעלותנו לא היה גבול. כחובב בירה מושבע, אני יכול רק להצטער שהן לא משווקות בכל הארץ. במרכז, אגב, ניתן למצוא אותן בבר המצטיין "נורמה ג'ין‭,"‬ ברחוב אליפלט בדרום תל-אביב, המגיש מאות סוגי בירה מהארץ ומהעולם.

 

בינתיים הגיעו גם מנות הבשר, שהיו נדיבות מאוד וטעימות. הנקניקיות היו עסיסיות ומעט חריפות ויצרו הרמוניה הוליסטית לחלוטין עם הכרוב הכבוש, הפירה הנימוח והבירה הקרה. כמה פשוט, ככה מוצלח. גם סטייק האנטריקוט, שהגיע אכן רייר, ומקורו בפרות השמנמנות הרועות בגולן, היה מצוין.

 

בישראל יש הרבה מסעדות טובות, ואפילו יותר מזה - מסעדות לא טובות. אבל מה שחסר אצלנו בעיקר זה האמצע: שדרה יציבה של מוסדות הוגנים והגונים, כמו "מבשלת הגולן‭,"‬ שבו 15 סועדים שונים בגילאים ובטעמים שונים יכולים לאכול וליהנות מארוחה טובה מסוגה.

 

בגלל הנסיעה הארוכה שציפתה לנו בחזרה למרכז הארץ, ואחרי שחטאנו בשלל עינוגי הבירה, לא עזבנו לפני שקינחנו בכמה ספלי אספרסו אפקטיביים. על כל זה שילמנו סך סביר מאוד של אלף שקל (היינו ‭,15‬ זוכרים‭,(?‬ כולל שירות.