אני והסבתא ישבנו בצוותא. גינות בטעם של פעם

ענת מדמוני נזכרת בגינה של סבתה הירושלמית, שהייתה בגודל מטר על מטר, אבל היה בה מקום לכולם, בגלל הלב הרחב

כשאני יושבת בגינה הקטנה של אחותי, מתבוננת בדשא ובפרחים העונתיים הפורחים בשלל צבעים, אני נזכרת לפעמים בגינה העוד יותר קטנה של סבתא שלי. בניגוד לזו של אחותי שהיא גינה בזבזנית במים, של סבתא הייתה חסכונית ביותר, וזהו בדיוק ההבדל בין אז להיום.

 

סבתא וסבא שלי גרו בשכונת בית ישראל בירושלים. סבא נולד בשכונה, ואילו סבתא הגיעה בגיל 14 מבגדד שבעיראק כדי להתחתן איתו בשידוך. נולדו להם תשעה ילדים, וכולם גרו בבית של שני חדרים עם חצר לא גדולה, שבשמחות המשפחתיות הרבות נדחסו בה עשרות חוגגים. כשהיינו שואלים אותה איך הם הסתדרו, סבתא הייתה תמיד אומרת שיש לה המון מקום בלב. החצר כדרכן של חצרות ירושלמיות הייתה מרוצפת, רק בקצה החצר, בשטח של מטר מטר, בין הטאבון שבו אפו את הלחם לבין השירותים שמוקמו מחוץ לבית, הייתה גינה קטנה. בגינה גדלו עץ רימון שפירותיו נבקעו תדיר, גפן קטנה שטיפסה על משוכה ונתנה פירות בוסר חמצמצים ודקל קטנטן שנבט מזרע שהושלך באקראי. בגלל שלסבתא לא היה זמן לטפל בגינה וגם כסף לא היה בשפע, נשפכו לגינה מי הספונג'ה, מי הכביסה וגם המים בהם נשטפו עלי החסה –מה שנקרא שתי ציפורים במכה אחת.

 

סבתא שלי תמיד הייתה עסוקה מאוד. היא בישלה, ניקתה, כיבסה, אירחה עשרות אנשים ביום (זו לא הגזמה), וגם עזרה לסבא שלי שהייתה לו חנות עופות וביצים בשוק, אבל לנכדים תמיד היה לה זמן. הכי אהבתי לשבת איתה ליד הגינה בצל הגפן ולהתבונן כיצד היא ממיינת את הביצים בתבניות, גדולות בנפרד וקטנות בנפרד. את הביצים הגדולות במיוחד היא הייתה מרימה מול השמש ובעזרת טכניקה הידועה לה בלבד מזהה את בעלות החלמון הכפול ומכינה מהן ביצה עין, בשבילי. אני, שהייתי סרבנית אכילה רזה וצנומה, הסכמתי לאכול רק את ביצי העין הכפולות. כשסבתא התעסקה בביצים אני התבוננתי בגינה והקשיתי קושיות "סבתא למה הגינה כל כך קטנה", "סבתא למה יש בגינה רק שלושה צמחים" וסבתא וסבתא וסבתא...

 

יום אחד מצאתי בגינה הננסית צמח חדש. סבתא, שתמיד ניסתה להשביע את רצון נכדיה, שתלה חתיכת ענף מדולדל, שכנגד כל הסיכויים הכה שורש והצמיח עלים שצורתם כצורת לב. "את רואה", אמרה סבתא בחיוך, "המון לבבות קטנים זה אומר שיש הרבה מקום, אפשר להוסיף עוד כמה צמחים. בואי נבדוק עכשיו בשבילך את הביצים".

 

תעודת זהות: אפטניה לבובה Aptenia cordifolia

• אפטניה שייכת למשפחת החי-עדיים והיא קרובת משפחה של האהל, המלפורה, הטלמון והנציץ.
• זהו צמח בשרני שאוגר מים ומוצאו מדרום אפריקה.
• צמח רב שנתי, בעל קצב צימוח מהיר והוא מיועד לכיסוי משטחים.
• הפריחה אדמדמה ומשמעותית, היא מופיעה בחודשים מרץ עד נובמבר.
• הצמח עמיד לתנאים קשים וניתן לגדלו בכל סוגי הקרקעות.
• גדל בכל אזורי הארץ כולל קו שני של חוף הים.
• הריבוי נעשה באמצעות ייחורים, הצמח ניתן להשרשה בקלות.

 

הוראות הפעלה

אפשר לגדל אותה בקרינת שמש ישירה או הצללה חלקית.

האפטניה חסכונית במים ודורשת השקיה מועטה.

היא זקוקה לניקוז טוב.

 

אתם שואלים, ענת עונה 

מאיר מרחובות שואל אילו צמחים מתאימים כגדר חיה שמגיעה לגובה של שלושה מטר?

 

כישראלים אנחנו רגילים לגדרות, כמו גדר ההפרדה, הגדר הטובה ועוד. גם את בתינו אנו אוהבים להקיף בגדרות, רצוי כמה שיותר גבוהות, שלא תשזוף אותנו עין חטטנית. לישראלי הממוצע אין סבלנות שהגדר תצמח לאיטה, הוא מעוניין בגדר אינסטנט.

 

ישנם מיני צמחים המתאימים כגדר חיה וגדלים מהר כפיקוס בנימינה, אך נזקם גדול בשל שורשיהם האגרסיביים. צמח המתאים כגדר גבוהה הוא הברוש. ניתן לשתול ברוש טוטם, שגובהו מגיע עד לגובה 10 מטר, במרווחי שתילה של כמטר - מטר וחצי. אפשרות נהדרת נוספת היא הפיטנגו (איגניה חד-פרחית), צמח המגיע לגובה של מספר מטרים, אינו מצריך השקייה מרובה, חזק ועמיד, ובנוסף נותן פרי שטעמו חמצמץ.

 

יש לכם שאלה לענת? שלחו אותה למייל

לכל הטורים של ענת

 

האתר של ענת מדמוני