המפתחות של אלישע: איך משיגים נקודה בבורדו?
מכבי חיפה הצהירה כי תסתפק בתוצאת תיקו ב'שבאן דלמה', השאלה אם זה בכלל אפשרי. איזי עין דור לא מצא יותר מדי נקודות תורפה במכונה של לורן בלאן. טוב, אולי רק אחת באמת
"ננסה לגנוב נקודה", אמר כמעט כל אחד שקשור למכבי חיפה, ערב המשחק מול בורדו במחזור השני של ליגת האלופות. המכונה המשומנת של לורן בלאן היתה זו שעצרה את רצף האליפויות הבלתי נגמר של ליון ומשחקת את הכדורגל הכי יפה באירופה, להוציא אולי את ארסנל, ברצלונה וריאל מדריד. אולי.
- יניב קטן: "לדעתי בורדו היא הקבוצה הטובה בבית"
- שחר, לאחר הנחיתה: "עם קצת מזל, אפשר להפתיע"
- בוקולי: "מרגיש שנחזור מבורדו לפחות עם נקודה"
- לורן בלאן: "זה לא המשחק הכי חשוב שלנו"
ב-1996 בורדו הגיעה לגמר גביע אופ"א עם שמות כמו כריסטוף דוגארי, ביצ'נטה ליזארזו ואחד זינדין זידאן. בורדו הנוכחית מזכירה קצת את אותה קבוצה, כשבצד שמאל של ההגנה מגיח תמיד מתיו המוכשר, שהגיע לפני שנתיים מליל. על תקן החלוץ הסקורר מתפקד מרוואן שמאח המרוקני - מכונת שערים מדופלמת שנמצא בבורדו מגיל 16.
האופי
בורדו היא קבוצה של כדורגל פשוט. הרבה מסירות, בלי נגיעות מיותרות ועם הרבה חופש פעולה בחלקים הקדמיים. הקבוצה של בלאן תנסה למצוא את הטעות הקטנה שתסדר לה הגנת היריבה בכדי לנצל אותה. הנשק הכי קטלני שלה הוא התקפות מתפרצות, שיוצאות במהירות מסחררת מההגנה דרך הקישור היצירתי, למרות שהיא זו שבדרך כלל מחזיקה יותר בכדור.
האופי של בלאן, שמעריך לחץ ועבודה קשה, מסמל את הווינריות של בורדו. זו קבוצה שלא מוותרת עד הדקה האחרונה ולא מפסיקה לרוץ עד לשריקת הסיום. והנה נתון מדאיג - בורדו כבשה 18 שערים ברבע השעה האחרונה של המשחק בעונה שעברה.
השיטה
בלאן אוהב לשחק בשיטת 4-3-3 אם כי גם נוטה לשנות אותה לפני ותוך כדי משחק. את חוליית הקישור סוגרים באמצע שלושה גרזנים שיודעים ללחוץ מצוין - הקשר האחורי היציב, אלו דיארה, הצ'כי שלא מפסיק לנוע, יארוסלאב פלשיל ופרננדו הברזילאי, שמושך קדימה, מבשל וגם כובש.
אלו דיארה שחקן ענק במימדיו, שמזכיר במקצת את פטריק ויירה. דיארה הוא שחקן רוחב, שמניע את הכדור במסירות קצרות ומסכל את התקפות היריב. לעומתו, פלשיל ופרננדו, השניים שמתופקדים בדרך כלל לצידו, אוהבים לשחק לעומק.
לורן בלאן. מעדיף לשחק בשיטת 4-3-3 (צילום: AP)
השלישייה הקדמית תכלול בדרך כלל את ונדל, גורקוף ומרוואן שמאח, כשמהספסל עולים יואן גופראן, פרננדו קבנאגי (תמיד שומר על ממוצע כיבושים גבוה), דויד בליון, שביקר במנצ'סטר יונייטד, וז'וסה הברזילאי. האחרון נחשב לחילוף הקבוע הראשון של בלאן ומכניס איתו הרבה התלהבות, מהירות וטכניקה.
אז מי הכי מפחיד?
קל להגיד שגורקוף הוא המנוע של הקבוצה, אבל זה לא בהכרח יהיה נכון. הקשר הצרפתי נוטה להיעלם מדי פעם ואם מונעים ממנו את הכדור, אפשר לצמצם את הנזקים שיגיעו מכיוונו. בצרפת מייחסים לא פחות חשיבות להצלחת הקבוצה של בלאן, דווקא לחראלדו מאורציו ונדל, או רק ונדל בקיצור.
הברזילאי מתופקד לא פעם באגפים, אבל אוהב לשחק באמצע ובורח הרבה פעמים לכיוון הרחבה. יש לו רגל שמאל קטלנית שיכולה להוות איום מכל מצב וחוש ריח נהדר לשערים. בניגוד למה שחושבים, הקשר שהגיע מנאסיונל לפני שנתיים וקצת הפך מהר מאוד למוח של בורדו ולחלק החסר בפאזל של בלאן.
ונדל (משמאל) עם גורקוף. אמן בעיטוחת חופשיות (צילום: רויטרס)
המאמן בנה סביבו את הקבוצה ובעונתו הראשונה, למרות שכבש רק חמישה שערים, כבר הוליך את בורדו לסגנות. בשנה שעברה הוא כבר כבש 12 והזין את שני החלוצים פעם אחר פעם, בדרך לאליפות היסטורית ששברה את הרצף של ליון. ונדל הוא האיש שאחראי על המצבים נייחים של בורדו ונחשב לאמן בבעיטות חופשיות. סוג של ז'וניניו, רק יותר טכני.
שמח בשמאח
בלאן הוא מאמן שמעריך כאלה שעובדים קשה ולכן גם אוהב את מרוואן שמאח. המרוקני לראייה, ספג תשעה כרטיסים צהובים בשנה שעברה - מספר גבוה עבור חלוץ. בבורדו אוהבים אותו במיוחד גם בגלל השערים שהוא כובש בדקות האחרונות. שמאח מתעורר לקראת הסיום ונחשב לווינר הגדול של הקבוצה. אלישע, ראה הוזהרת.
שמאח מבקיע מצוין בליגה כבר במשך שמונה עונות (ממוצע יציב של שער בארבעה מחזורים). בעונה שעברה הוא כבש 13 שערים, אבל את העונה הנוכחית כבר פתח עם שלושה בשישה. מצד שני, שמאח כמעט ולא מבקיע בזירה האירופית, בין אם במדי בורדו ובין אם במסגרת נבחרת מרוקו (בעיקר בשנתיים האחרונות).
מרוואן שמאח. שומר על ממוצע של שער כל ארבעה משחקים (AP)
ובכל זאת, נקודת תורפה יש?
1. אם מחפשים ממש טוב את נקודת התורפה של הצרפתים, אפשר אולי למצוא אותה בחוליית ההגנה המרכזית. שני הבלמים מארק פלאנוס ומיקאל סיאני לא שומרים על יציבות, אם כי מכבי חיפה פוגשת אותם אחרי חמישה משחקים ללא ספיגה, כך שלכו תדעו.
סיאני הוא בלם גבוה (אמרנו לא להגביה, נכון?), אם כי קצת מגושם לעתים. פלאנוס נמוך ממנו ומזכיר במקצת את אריק בנאדו בתיקולים נקיים ומתוזמנים היטב. אבל שוב, השערים שסופגת בורדו מגיעים בדרך כלל בגלל סגירה לקויה וחוסר תיאום בין השניים ונקווה שזה מה שיקרה גם הפעם.
2. השוער סדריק קראסו, בן 27, היה מיועד להיות שוער ראשון במארסיי ותמיד ראה איך אחרים תופסים את מקומו. כשפביאן בארטז הורחק לתקופה ארוכה, קראסו נקרא לדגל ולא רק שסיפק את הסחורה, אלא גם קיבל הצעה להפוך לשוער הראשון של טולוז. אחרי עונה נהדרת ומקום רביעי מפתיע, זכה קראסו למעבר לקבוצה גדולה - הפעם כשוער קבוע בבורדו, למרות אולריך ראמה.
קראסו אמנם לא סופג יותר מדי שערים, אבל אין לו יותר מדי נסיון אירופי ומעולם הוא לא עמד בשער הנבחרת. בגלל שבורדו אוהבת להחזיק בכדור ובדרך כלל שולטת במשחקיה, קראסו גם לא עמד ביותר מדי מבחנים. מול יובנטוס הוא נפצע וראמה הוותיק החליף אותו ועשה את העבודה. בינתיים הוא חזר וישחק מול חיפה.
3. נקודה נוספת שתמיד צריך לדעת לנצל במפגשים בין ישראלים לצרפתים, היא חטא היוהרה ממנה סובלים שחקני יריבתנו. נבחרת הטריקולור זלזלה בנו באוקטובר 1993 ואח"כ זה קרה גם ברמת הקבוצות, כשהפועל ת"א ומכבי חיפה ניצחו את פריז סן ז'רמן. הירוקים הצליחו להפתיע גם את אוקזר לא מזמן, כך שיש פתח לתקווה.
מצד שני, בלאן, שהיה שם באותו ערב בלתי נשכח בפארק דה פראנס, בטח כבר הקרין לחניכיו את השידור ההיסטורי של מאיר איינשטיין והשער של ראובן עטר. בעצם, בואו נקווה שהוא שכח מזה.