גולאש לגולש - ועכשיו הספר

עופר ורדי איגד שלוש שנות טור אישי של קולינריה הונגרית משולבת בנוסטלגיה לספר בישול, שהוא גם קופסת מתכונים כמו של פעם. היאלי רון-אהרן, נטולת כל רקע הונגרי אך קוראת נלהבת של הטור, שמחה לבדוק את הספר מקרוב, הכינה 4 מתכונים מתוכו, ויש לה מה לומר

כמי שחיבבה מאוד את הטור "גולאש לגולש", שהתפרסם כאן בערוץ האוכל, שמחתי מאוד על צאת הספר, המלקט את המתכונים והסיפורים מתוכו. המטבח ההונגרי, כמו מטבחי נישה אתניים אחרים, לא זכה לחשיפה רבה בארץ. אם אינני טועה, ספר הבישול ההונגרי הראשון (והיחיד עד כה) שראה אור בארץ היה "פפריקה - ככה מבשלים ההונגרים", מאת יוסף (טומי) לפיד ורות סירקיס, וזה היה ב-1986. אין ספק שנדרשים אומץ רב, גאווה ומעוף על מנת לפרסם ספר שעוסקו כולו במטבח נישתי, במיוחד בכזה המושתת על מנות כבדות ועתירות שומן, ועל אחת כמה וכמה בתקופה בה משגשג ופורח המטבח הבריא.

 

כשקיבלתי לידי את הספר והתחלתי לדפדף בו, גברה השמחה. הספר נראה יפהפה ומיוחד כבר ממבט ראשון, פריט חובה לאספנית ספרי הבישול כמוני, ומכיל מגוון עצום של מתכוני פחמימות החביבים עלי במיוחד (כן, כן), מה צריך יותר?

המרק לא מלהיב, הצבטניות דווקא כן (צילום: מיכל רביבו)

 

במחשבה שנייה כבר צצו הקשיים הפוטנציאליים - אמנם השליחות מחייבת לנסות כמה וכמה מתכונים, אבל כמה בצק אפשר לאכול, ועוד באוגוסט הישראלי? אז חיכיתי מעט, וכשיום סתווי צץ לפתע לפני מספר ימים, החלטתי שזה הזמן המתאים, ופתחתי שוב את הספר.

 

הקונספט ומבנה הספר

הספר מבוסס על מחברת המתכונים המהוהה של סבתא רוז'י, שמצא המחבר-הנכד בביתה לאחר שהלכה לעולמה. הירושה הקולינרית מלאת הנוסטלגיה והזיכרונות הזו, יחד עם שנת מגורים בבודפשט, הובילו את ורדי לכתיבת הטור, שהתבשל בהמשך לספר. כמעט כל מתכון בספר מלווה בסיפור, אנקדוטה או זכרון אישי, משפחתי או היסטורי.

 

כמחווה לקופסאות הרצפטים של הסבתות, ולדעתי זוהי גולת הכותרת של הספר, הוא בנוי כקופסה ובתוכה כרטיסיות מסודרות שבראשן לשוניות. הכרטיסיות מחולקות לפרקים לפי סוגי מנות, אשר ממוספרים ונבדלים חיצונית על-ידי צבע הלשונית ומיקומה בראש הכרטיסייה. מבנה קופסת המתכונים הזה הוא כל כך נוח ושימושי, ומעורר רק שאלה אחת - איך לא חשבו על זה קודם?

 

גימיק עיצובי נחמד נוסף הוא מגנט המצורף למארז, האמור לשמש להצמדת המתכון הנבחר למקרר בעת הבישול. אני זכיתי לקבל מגנט בצורת סיפולוקס, ואם הבנתי נכון, מסתובבים ברחבי הארץ כמה סוגי מגנטים שונים. גימיק נחמד כאמור, אך למרבה הצער, המגנט אינו חזק דיו כדי להצמיד את הכרטיסייה העבה למקרר, לפחות לא אצלי.

 

המחיר

מחירו של הספר תמוה בעיני: 128 שקלים. מדובר בספרו הראשון של ורדי במסגרת הוצאה חדשה שהקים (שבה הוא מתעתד, לדבריו, להוציא לאור ספרי מתכוני-סבתות נוספים בעתיד), שיוצא לאור בזמן בו נמכרים ספרי בישול מהודרים ומרשימים לא פחות ב-98 שקלים (ע"ע "כרמלה ואני") או ב-119 שקלים (ע"ע "המטבח הצמחוני של על השולחן"). לטעמי המחיר מעט מופרז.

 

גולת הכותרת. גומבוצים (צילום: מיכל רביבו)

 

הצילומים והעיצוב

כמתבקש מהקונספט של הספר, מראהו משדר בעיקר נוסטלגיה, אם במבנה הקופסה, ואם באופן צילום המנות והאווירה שהוא יוצר, באמצעות הסגנון - הטפטים, הכלים, המפות ושאר האביזרים, וכמובן בתמונות הישנות המשולבות בתוכו. צילומי המנות עושים חשק לתת ביס, שאר התמונות משתלבות יפה באווירה, וכל העיצוב מחבר באופן עקבי והרמוני בין הקנקן למה שיש בו. אין ספק כי הצלמת מיכל רביבו, הסטייליסטית גליה אורנן וסטודיו קרן וגולן אשר על העיצוב, עשו עבודה מצויינת.

 

מבחן הדִבקיות

מתוך כ-120 המתכונים שבספר, סומנו בדבקיות 37 מתכונים, ככאלה שעשו חשק להכינם, כבר בדפדוף הראשון.

 

המתכונים

המתכונים מסודרים לפי פרקים, על פי סוגי המנות - מרקים; מנות עיקריות; מנות ראשונות ותוספות; קינוחים ועוגות; חגים ומועדים. נשמע פשוט וקל, אך בפועל מתגלות "גלישות" של מתכונים בין הפרקים. למשל: מרק פירות (שבפרק המרקים) או אטריות בפרג/אגוזים (שבפרק המנות הראשונות והתוספות) היו אמורים, לטעמי, להיות משובצים בפרק הקינוחים, ואילו היין החם והפרוץ' (שפריץ) מסתמנים בעיני כפחות מתאימים לפרק המנות הראשונות והתוספות, שבו הם ממוקמים. אני מבינה כי שיבוצם של מתכונים אלה דווקא במקום שהם נמצאים בו, נעשה בהקשר למיקומם בסדר הארוחה הזכור לכותב מבית סבתא, ועדיין, יש לזכור שקהל היעד של הספר הוא הקהל הישראלי, שאינו מורגל במבנה ארוחה שכזה. המתכונים עצמם מוצגים באופן קל, ברור ומסודר, ולצד חלק מהם גם הצעות הגשה נוספות וטיפים שונים, אם כי לא רבים.

 

אם אתם מחפשים מתכוני ירקות או מתכונים בריאותיים, המשיכו לדפדף במדף הספרים: הספר הזה (כיאה לאוכל הונגרי) משופע בפחמימות ובשומן, ומכיל שפע של בצק, שמנת ותפוחי אדמה.

 

אף על פי שאין לי שורשים בהונגריה (אני צאצאית לתפוצה אירופאית אחרת, שמטבחה מוערך מעט פחות) שמחתי לגלות בספר מתכונים שהיו מוכרים לי מהסבתא הפרטית שלי, כמו הבצקניות, הצבטניות והגומבוץ - שאצלנו קראו לו קיינדעלך מישמיש (או קניידעלוך, בפי סבתא). עופר ורדי הקדיש את הספר לכל אלה שמתגעגעים לאוכל של סבתא, ולא משנה מאיזו עדה, לי זה בהחלט עשה את זה.

 

המבחן המעשי

פתחתי במרק עגבניות (עמ' 7) שהיה טעים אך לא מיוחד, וארשה לעצמי לומר שאכלתי טובים ממנו. הצבטניות (עמ' 14) שהושלכו לתוך המרק היו, לעומת זאת, טעימות מאוד והוסיפו לו עושר רב. אין ספק שאאמץ את הרעיון בעתיד גם במתכוני מרק אחרים, ולאו דווקא הונגריים.

מתכוני בריאות? לא כאן. שניצל גבינה (צילום: מיכל רביבו)

 

שניצל גבינה (עמ' 37) היה מהנה במיוחד, כמה פשוט להכנה - ככה טעים, מה גם שאפשרויות הגיוון שלו רבות, בהתאם לסוגי הגבינה (כאן נוסו אמנטל וצ'דר). בליווי סלט טרי ובריא (אם כי אין המלצה כזו בספר) מנה זו יכולה לשמש ארוחה קלה נהדרת בפני עצמה.

 

גולת הכותרת היתה מן הסתם, הגומבוץ - כופתאות שזיפים ומשמשים (עמ' 50), שמבחינתי אפילו רק הן בלבד היו מצדיקות את הספר (ולא כך הוא, כמובן). בשל המחסור העונתי (המצער, יש לומר) במשמשים, הוכנו הגומבוצים השמנמנים במילוי שזיפים, טוגנו בפירורי לחם והוגשו בליווי סוכר ושמנת חמוצה. אני חושבת שהמילה הכי טובה לתאר את התוצאה היא - יאמי.

 

בסיכומו של דבר ארבעת המתכונים הצליחו, אך רק שלושה מתוכם הצליחו להרשים. אין לי ספק שבקרוב, כשהטמפרטורות יצנחו מעט והסתיו יתחיל גם מעשית, ינוסו במטבחי עוד רבים מהמתכונים.

 

דברי סיכום

הספר "גולאש לגולש" הוא בהחלט ספר בעל איכויות - מעוצב נפלא, מהנה לדפדוף, מעניין לקריאה, עשיר ומגוון במתכונים טובים, וארשה לעצמי אף להשתמש במילה מקסים.

 

יחד עם זאת, הספר עוסק במטבח מסורתי נישתי וכיוון שכך, הוא מתאים בעיקר לאוהבי המטבח הזה. הספר אינו באמת פריט חובה בכל מטבח כספר בישול שימושי, אך בטוחה שרבים ימצאו בו לא מעט הנאה ועניין. אני, בכל מקרה, מאוד מאוד אהבתי.

ולגבי הוצאת הספרים החדשה - נראה לי שיש בהחלט למה לחכות.

 

 "גולאש לגולש" מאת עופר ורדי, הוצאת "LunchBox", המחיר לצרכן: 128 שקלים. להשיג בחנויות הספרים. כשר.