אוויר הרים, דגים ויין: טיול סוף הקיץ באיטליה

אגמים תכולים ויינות אדומים, דגי נהר מטוגנים ומזג אוויר הררי ונעים - רפי אהרונוביץ' מספר על טיול הקיץ בצפון איטליה. ומה עם האוכל?הסירו דאגה מליבכם, היה אוכל. הרבה אוכל

טיול של סוף הקיץ, התחיל לא מי יודע מה, ובהמשך הלך והשתפר. הנה החלק הראשון שבו בחרתי לשתף אתכם בחלק מחוויותיי.

 

מתחילים - בהתחלה

יצאנו לדרך. טוב, לא כל כך פשוט. היציאה, כרגיל במחוזותינו, לא הייתה קלה, משלוש סיבות עקרוניות:

 

1. אוגוסט. להזכירכם, 100% לחות ו-32 מעלות בצל.
2. אוגוסט. להזכירכם, כל עם ישראל ואשתו נוסעים. נתב"ג היה מפוצץ.
3. אוגוסט. הרכב כמעט בלתי אפשרי: הגברת, חברתה והקטנה בתפקיד הצוות, ואנוכי בתפקיד כל השאר.

 

לבסוף, אחרי הכנות מדוקדקות, הצלחנו לצאת לדרך. הדרך לשדה גם היא לא הייתה פשוטה. האמצעית באה לאסוף את כולנו על שלל מזוודותינו (כאן אני מרגיש שמחובתי השוביניסטית לציין שאני, כרגיל, הייתי חמוש רק בטרולי קטן), אך בדרך לשדה שבק חיים המזגן שבאוטו שלה. פתאום, בלי לגסוס, בלי זמן להודיע לקרובים או להזמין טיפול נמרץ. כך הגיעו כוחותינו באפיסת כוחות, מרוטי עצבים ומיוזעים לשדה.

 

המזגן החזק ושלל מבצעי הדיוטי פרי הצליחו לייבש מעט את הזיעה ואופטימיות זהירה התפשטה על פנינו. הטיסה עברה בשלום וכשנחתנו במילאנו. הרגשנו כמו בבית - החום והצפיפות היו בדיוק אותו הדבר. העלמה הנחמדה מאחורי דלפק השכרת המכוניות לא התרשמה במיוחד משלל כרטיסי הכבוד וה-VIP בהם נפנפתי. ערימת המזוודות שההרמון שאיתי סחב, או מפרצופי המסכן,עשו את שלהם ולבסוף היא ציידה אותי בשדרוג נאה.

 

לאחר מאמצים וחישובים רבים, הצליחו להיכנס המזוודות לתא המטען של השדרוג, הדיסקים שהוכנו מראש לאווירה כבר פעלו, המזגן פעל בעצמה מרבית והגולם המדבר שלתוכו הוכנסו מראש כל בנק המטרות שלי, התחיל בהכוונה. קדימה לדרך. סוף סוף אפשר להגיד שהחיינו. הרגשתי שהחופש מתחיל.

(צילום: רפי אהרונוביץ')

 

חנייה ראשונה, אגם אורטה

בדיעבד הסתבר שאין כמו האגם הזה - הנמצא כ-35 ק"מ צפונית לשדה התעופה - להתחלת חופשה. הוא שקט, קטן ורומנטי, ולהגיע אליו אחרי יום של טרטורים משדה תעופה אחד לשני, עשה לנו טוב. לנו במלון קטן על שפת האגם, החדר השקיף על נוף משגע. התאוששנו, התארגנו ויצאנו לטיול רגלי קצר. המסעדה הצנועה של המלון נראתה לנו הכי אטרקטיבית והיחידה בטווח הליכה. נכנסנו.

 

הסתבר שוב, שלפעמים מסעדה צנועה ולא מתוחכמת מתאימה מאוד כדי להעביר ערב נחמד בחו"ל. על השולחן גריסיני ויין אדום מפיאמונטה. לא אחד הגדולים ששתינו אבל עשה את העבודה.

 

דגי האגם טוגנו בשפע חמאה, ועליהם מעט לימון, שמן זית ובזיליקום טרי. הם הוגשו עם תפוח אדמה מבושל וזוקיני מאודה. הנשים נשארו להחליף חוויות ואני התיישבתי ליד הבר. הברמנית, שלדעתי הייתה גם הבעלים והיחידה במלון שהבינה מעט אנגלית, הציעה לי אספרסו. "וגראפה?" שאלתי. "וגראפה", השיבה בחיוך. השילוב הזה של אספרסו מעולה וגראפה, אותו משקה מקליפות ענבים שלטענתה משפר את העיכול ולטענתי הוא סתם טעים, מצא חן בעיניי, והפך למנהג קבוע בשהותי בארץ המגף.

(צילום: רון (שפאץ) כהן)

 

ארוחת דגים פשוטה

מה שמצא חן בעיניי באזור הזה בכלל היא הפשטות. חומרי הגלם טובים ואז לא צריך הרבה יותר. אז בואו ננסה לעשות את זה גם כאן.

 

המרכיבים (ל-4 סועדים):

4 דגים מפולטים, יכול להיות דניס או מוסר, אבל כדאי שיהיו טריים

מעט קמח

50 גרם חמאה

1/3 כוס שמן זית

מלח ופלפל

1/2 כוס יין לבן יבש

לתוספת:

תפו"א מבושל בקליפתו, מקולף ומעליו מעט שמן זית, מלח גס ומעט לימון טרי

ו-8 זוקיני חתוכים לאצבעות עבות ושוב ל-2 באמצע, מאודים במעט שמן זית, מלח גס ועליהם, אחרי 2 דקות, מעט בלסמי

 

אופן ההכנה:

1. הכנת הדג כל כך פשוטה, שהיא מכניסה הכנת שניצל לכיס הקטן: מתבלים מעט את הקמח במלח ופלפל, מקמחים ומנערים, מחממים במחבת מעט חמאה ומוסיפים מעט שמן זית לפני שהיא משחימה. מניחים את הדג עם העור כלפי מטה, מטגנים כ-3-4 דקות עד שהעור הופך לפריך. הופכים לצד השני ומטגנים כ-2-3 דקות נוספות.
2. מניחים בצלחת, יוצקים לתוך המחבת את היין, מערבבים על סף רתיחה כ-3 דקות עד שהכל מצטמצם (אני, בשלב הזה, מוסיף עוד קצת חמאה. פשוט פשוט אבל לא צריך להגזים). מטפטפים מהרוטב על הדג, מניחים את הירקות לידו ומעליו כמה עלים של בזיליקום טרי.
3. למרות שמנה זו היא תמיד מוצלחת, לאו דווקא באיטליה, הרי שבהזדמנות אחרת, במקום אחר, אכלתי את אותו דג מטוגן, רק שמספר דקות לפני ההגשה כיסו אותו בטפנד של זיתים ירוקים, מה ששדרג את העניין לגמרי. שווה לנסות.

 

למחרת נסענו לעיירה אורטה סאן-ג'וליו - עיירה מקסימה השוכנת לחוף האגם, ממנה לוקחים שיט לאי המקסים של סאן-ג'וליו. בשעה 12:00 הרגשתי רומנטי בגלל האגם ורעב בגלל הרעב.

 

ישבתי בבית יין, בצל והזמנתי כוס פרוסקו, יין תוסס ומרענן ולצידו נשנוש על מגש עץ: מספר פרוסות דקות של פרושוטו מפרמה, מספר פרוסות ברזאולה מחיה כשרה, ו-3-4 פרוסות קופה - צוואר חזיר מומלח מחיה לא כשרה, ולידם כמה עיגולי סלמי משובח ושמנמן, מספר קורנישונים קטנים, לחם וחמאה. יותר מזה אני לא צריך. כוס יין נוספת. התלבטתי לרגע בין אדום שיתאים יותר לנשנושים שלי או לפרוסקו הלבן שהתאים יותר לחום שבחוץ. החום ניצח.

 

שבע יחסית ועליז קמעא, הצטרפתי לנשים על שפת האגם לגלידה, קפה והאכלה של הברווזים והברבורים. אגם אורטה התגלה כפנינה ושווה בהחלט לבלות שם 2-3 לילות.

מחזירים את הכבוד האבוד (צילום: צביקה טישלר)

 

לפני שנסיים, הייתי רוצה להעלות בפניכם את הכבוד האבוד של הבשרים הקרים. אני מדבר על בשרים מעושנים ומומלחים המוגשים קרים ובכל העולם משמשים כמגשי אירוח וארוחות קלות.

 

בשרים מעולים כאלו יש לנו גם בארץ. אני מכיר אנשים שבארץ לא נוגעים בבשר מעושן כי זה לא בריא, אולי לא כשר, לא חשובה הסיבה, אבל בחו"ל הם טורפים אותו בכל הזדמנות ומהללים ומשבחים את הקונספט.

 

קחו בחשבון שקרש עץ ועליו נקניקים איכותיים ובשרים מעושנים פרוסים דק מאוד, לצידם, לטובת הבריאות והטעם, נוכל להוסיף עגבנייה, מלפפון טרי, צנוניות ובצל ירוק, חרדל מעולה, מיונז, חמאה ולחם טוב, יעשה לכם נאש של אחר הצהריים או ארוחה קלה מעולה.

 

ואם אין לכם אגם פרטי, שתי הצעות לפניכם. האחת: להפעיל מזגן ולהעלות תמונה של אגם אורטה כשומר מסך, או לרדת לאחד הספסלים באזור מגוריכם, יכול להיות בשדרה הקרובה או על גדות הירקון, וליהנות מבשרים מעושנים קרים (אגב, חשוב מאוד להניח על קרש. אני לא יודע למה, הטעם הוא אחר). ולענייננו: אזכיר שלמחרת בבוקר המשכנו במסענו.