מוזיאון א"י: מרכז אדם ועמלו נפתח מחדש
המרכז שופץ והתצוגה בו חודשה. מוצג בו האוסף הגדול והחשוב ביותר בארץ של מוצגים החושפים את חיי היום-יום בארץ ישראל
בשורה משמחת לשוחרי ההיסטוריה של ארץ ישראל: נפתח מדש "מרכז אדם ועמלו" במוזיאון ארץ ישראל, תל-אביב, ובו האוסף הגדול והחשוב ביותר בארץ של מוצגים החושפים את חיי היום-יום בארץ ישראל. המרכז שופץ באופן נרחב, והתצוגה שבו חודשה.
המרכז מציג את התרבות החומרית המסורתית של ארץ ישראל בתחומים רבים של חיי היום-יום ובהם חקלאות, מלאכות, עבודות הבית ואומנויות העיצוב והעיטור. ראשיתו נעוצה בשנות השלושים של המאה ה-20, כאשר פרופ' אביצור, שעל-שמו נקרא המרכז, החל לחקור את הסוגיה, ולאסוף חפצים וכלים אתנוגרפיים המשקפים את אורח חיים המסורתי.
במשך השנים עבר המרכז רענון של תערוכות הקבע ובשנה האחרונה עבר חידוש והעשרה של המוצגים.
כלי עבודה, פריטי שימוש ותהליכי ייצור השתנו אך במעט במשך ההיסטוריה, כפי שמעידים ממצאים ארכיאולוגיים. הם השתמרו עד הדורות האחרונים ביישובים הערביים, במאהלי הבדווים ובקרב יהודים בארץ ישראל ובשכנותיה.
ראשית המרכז לפני כ-70 שנה. המרכז המשופץ (צילומים: ליאוניד פדרול)
מרבית המוצגים באוסף המרכז הם אתנוגרפיים, מהדורות האחרונים, אך ניתן ללמוד מהם רבות על אורח החיים בארץ בתקופות הקדומות. לצורך השוואה והשלמה שולבו בתצוגה חפצים וכלים קדומים, תוך ציון מקורם ותאריכם. אותה תרבות חומרית מסורתית הולכת כיום ונעלמת, ומטרת המרכז לשמרה כערך תרבותי-היסטורי.
ההשוואה בין ישן וחדש מלמדת על הדמיון הרב של אורחות החיים בעת העתיקה לאלה של הדורות האחרונים, ומעידה עד כמה מועטים השינויים שחלו בכלי העבודה ובחפצי היום-יום במשך השנים.
תמיד הייתה לנו בעיה עם המים
המרכז כולל שלושה מרחבי תצוגה: תצוגת הקבע, כיפות היוצרים וחצר הלחם. לאלה יש להוסיף חלק מתצוגות החוץ של המוזיאון, ובייחוד אלו שבגן נופי ארץ-ישראל ואתריה.תצוגת הקבע המחודשת כוללת כ-20 מדורים ובהם מוצגים וחפצים מתחומים רבים של חיי היום-יום בארץ-ישראל:
האגף הצפוני של הביתן מוקדש למזון, השגתו ועיבודו, כאשר מדוריו המרכזיים עוסקים בשלושת גידולי היסוד (תבואה, גפן וזית), שסיפקו את הרכיבים העיקריים בלוח המזון. תחום חדש, שלא הוצג עד כה בביתן, הוא המים, שמעולם לא היו זמינים מספיק בארצנו, ועל כן פותחו כלים מגוונים להפקתם, לשאיבתם ולחלוקתם. מכלול אחר מציג כלים ומְכלים להכנת מזון, לבישולו ולאגירתו, ששימשו במטבח ובחצר הבית.
האגף הדרומי מציג מלאכות ופעילויות שונות, כהשלמה לכיפות היוצרים שלצד הביתן: טווייה ואריגה (מוצג מיוחד כאן הוא נול קרקע משוחזר); רכיבה והובלה בכוח אדם ובהמה; שימוש במגוון עשיר של צמחים לייצור כלים ומכלים, דבר שלרוב לא משתמר בממצא הארכיאולוגי (כמו אוכף גמל עתיק הקלוע מענפי עץ התמר); בנייה וחציבת אבן וסיתותה ועיבוד עץ וכלים שנעשו ממנו (מוצג נדיר הוא מנעול גדול ומפתח-הזיזים שלו).
מדור מיוחד מציג טכניקות מגוונות (כגון גילוף, חריטה, צביעה ושיבוץ) של עיצוב חפצים ועיטורם, שכן האדם שאף תמיד לייפות את כליו, גם אם לא הייתה לכך תרומה מעשית (בין השאר, שידה מהמאה ה-19 משובצת צדף, שהובאה מדמשק, שולחן בשיבוץ עצמות, וטנא שבו הושחלו קוצי דורבן לקישוט).
שידה מהמאה ה-19 משובצת צדף, מלאכת יהודי דמשק
כיפות היוצרים הן שחזור של רחוב-שוק מרוצף ולאורכו "חנויות" שבהן מוצגים חומרי הגלם, כלי העבודה והתוצרת של בעלי מלאכה מסורתיים ובהם חרש ברזל (נפח); חרט עץ; חרש עץ (נגר); צורף; סנדלר; נפץ צמר גפן; קדר; פחח; אורג; רצען; אופה; מנפח זכוכית ומשחיז סכינים. זהו מכלול יחיד במינו באותנטיות ובעושר התצוגה שלו, המשקף את אופיים של מרכזי המלאכה העירוניים מימים עברו.
חצר הלחם היא תצוגה פתוחה המוקדשת לגידול תבואה ועיבוד הדגן ללחם - מוצר המזון הבסיסי ביותר. התצוגה מכילה מגוון מחרשות עץ מסורתיות ומחרשות ברזל מהעת החדשה, מוריגי דיש מחומרי גלם שונים (לרבות מורג אבן נדיר של הטמפלרים), אבני רחיים וכלי טחינה מתקופות שונות ומיתקני אפייה.
בחלל מיוחד מוקרן רצף צילומים מההווי היום-יומי בארץ, שבהם שולבו ניבים מן העברית העתיקה, שמקורם נעוץ בפעילויות אלו. ביטויים אלה, כגון "נקיפות מצפון" או "סתם את הגולל", משמשים אותנו גם כיום, אך רק מעטים יודעים את משמעותם המקורית.