סימן שאתה צעיר

משה דור כותב ומתרגם שיר של איליה קמינסקי, המשורר הפופולרי הצעיר ביותר בארצות הברית, שלא שוכח את המקורות הרוסיים ומותיר את המבקרים אחוזי יראה

הבטחת המחבר

אִם אֲנִי מְדַבֵּר בְּשֵׁם הַמֵּתִים עָלַי

לִנְטֹשׁ אֶת הַחַיָּה הַזֹּאת שֶׁל גּוּפִי,

 

עָלַי לִכְתֹּב אוֹתוֹ שִׁיר שׁוּב וָשׁוּב

כִּי הַדַּף הָרֵיק הוּא דֶּגֶל לָבָן שֶׁל כְּנִיעָתָם.

 

אִם אֲנִי מְדַבֵּר עֲלֵיהֶם, עָלַי לְהִתְהַלֵּךְ

עַל קְצֶה עַצְמִי, עָלַי לִחְיוֹת כְּאָדָם עִוֵּר

 

הָרָץ מִבַּעַד לַחֲדָרִים בְּלִי

לַגַּעַת בָּרְהִיטִים.

 

כֵּן, אֲנִי חַי. אֲנִי יָכוֹל לַחֲצוֹת אֶת הָרְחוֹבוֹת וְלִשְׁאֹל "אֵיזוֹ שָׁנָה לֹא זוֹ?"

אֲנִי יָכוֹל לִרְקֹד בִּשְׁנָתִי וְלִצְחֹק

 

מוּל הָרְאִי.

אֲפִלּוּ שֵׁנָה הִיא תְּפִילָה, אֱלֹהִים,

 

אֲנִי אַהֲלֵל אֶת טֵרוּפְךָ,

וּבְלָשׁוֹן שֶׁאֵינָהּ שֶׁלִּי, אֲדַבֵּר

 

עַל מוּסִיקָה הַמְעִירָה אוֹתָנוּ, מוּסִיקָה

שֶׁבָּהּ אֲנַחְנוּ נָעִים. כִּי כָל אֲשֶׁר אֹמַר

 

הוּא מִין עֲצוּמָה וְאֶת הַיָּמִים הָאֲפֵלִים בְּיוֹתֵר

שׂוּמָה עָלַי לְהַלֵּל.

 

(מאנגלית משה דור)

 

לפני זמן קצר ערכתי מישאל בין ידידים משוררים ואוהבי שירה: מיהו לדעתם המשורר הצעיר הפופולרי ביותר בארה"ב? התשובה היתה אחידה: אִילְיָה קמינסקי. לא התביישתי להודות ששמעתי את השם פה ושם, אך לא מעבר לכך. "אז עכשיו תדע", השיבו לי ידידיי, "חדל להתבייש, השג שירים שלו, תקרא ותשכיל".

 

"אבל השם רוסי", התגוננתי, "ואינני יודע רוסית". "הירגע, הירגע", אמרו לי חבריי הטובים, "הוא כותב אנגלית ורוסית גם יחד. איש לא מחייב אותך ללמוד רוסית. תקרא את שיריו באנגלית".

 

ברודסקי אירגן מקלט

איליה קמינסקי נולד באודסה למשפחה יהודית ב-18 באפריל 1977. הוא בן 32 בסך הכל. כשהיה בן ארבע איבד את רוב שמיעתו בגלל רופא סובייטי שטעה באיבחון: במקום חזרת, קבע אותו הדיוט שלילד יש בסך הכל הצטננות.

 

בהיותו בן שש עשרה, כבר לאחר התמוטטות ברית-המועצות, עזבה משפחת קמינסקי את ארצה. צירוף של גל פשיעה אימתני, אינפלציה ואנטישמיות, הניע את אבי המשפחה לבקש מקלט מדיני בארה"ב. המשורר המהולל יוסף ברודסקי, שגם הוא מצא בשעתו מקלט באמריקה, נחלץ לעזרתו ושיכנע את השלטונות להעתר לבקשה.

 

ב-1993 הגיעה משפחת קמינסקי לחוף מבטחים והתיישבה ברוצ'סטר שבמדינת ניו יורק. אותה שעה לא ידע איליה אנגלית בכלל, המשיך לכתוב ברוסית תוך שהוא לומד את השפה החדשה, שעד מהרה השתלט עליה לפני ולפנים. שנה אחרי בואם לארה"ב מת אביו של איליה בהתקף-לב והמוות הפתאומי הטביע את חותמו בנפש הבן.

 

הוא למד באוניברסיטת ג'ורג'טאון שבוושינגטון הבירה וקיבל תואר ב.א. במדעי הרוח, עבר לקליפורניה כדי ללמוד משפטים וקיבל תואר "דוקטור במשפטים" מאוניברסיטת המדינה. שמו כמשורר התחיל ללכת לפניו והוא הוזמן להרצות על שירה במרכזי-ספרות, מיכללות ואוניברסיטאות, לרבות בהארווארד היוקרתית.

 

הקשבתי לקלטת של קמינסקי קורא את שיריו. לא קל היה להבין את קולו של הבחור הנאה, מגודל הבלורית השחורה, שנהם יותר מאשר דיבר. ובכל זאת, מה שקלטתי היכה אותי לא פעם בתדהמה. זו היתה שירה שתהודתה הרוסית אינה מוטלת בספק - אחדים מהשירים גם נָסַבּוּ על יוסף ברודסקי, מארינה צווטאייבה, איסאק בַּבֶּל, בוריס פאסטרנק - אך איכותה האמנותית נסקה מעל גבולות הלשון.

 

גשמי שבחים על הראש

קמינסקי החל לכתוב שירה עוד בילדותו. ספרון ברוסית בשם "העיר המבורכת" ראה אור באודסה. ב-2002, והוא

כבר בארה"ב, הופיע ספרון-שירים באנגלית, "מוסיקה הוּמָאנָה". "רוקד באודסה" יצא שנתיים לאחר מכן וזכה בפרס. על ראש המשורר הצעיר ירדו גשמי שבחים מופלגים.

 

"כמו יוסף ברודסקי לפניו", כתב אחד המבקרים, "קמינסקי הוא משורר טוב עד להבהיל...המבייש את כותבי האנגלית כשפת-אֵם". ושני: "שיריו מהלכים קסם. בלעתי אותם כבכורה בטרם קיץ וחשתי שעלי לשוב ולקרוא אותם פעם ועוד פעם". ואילו המשוררת הידועה קרולין פוֹרְשֶׁה לא ידעה את נפשה: "קמינסקי הוא יותר מאשר משורר צעיר מבטיח: הוא משורר שהבטחתו הוגשמה. אני מלאת יִרְאָה בפני סגולותיו".

 

בעת ובעונה אחת החל לעבוד כפרקליט במרכז לסיוע לעניים ולחסרי-בית באיזור סאן פרנסיסקו. עם זאת הוא פרופסור לכתיבה יוצרת באוניברסיטת סאן דייגו שבדרום קליפורניה ומתגורר באותה עיר עם אשתו קַטְיָה פֶרִיס. פרסי-שירה ומענקי-ספרות מוסיפים ליפול בחלקו.

 

לכל כתבות המדור לחצו כאן