זאת וויטני, ביץ'

התסריט על חייה של וויטני יוסטון, הכוכבת המצליחה שהתרסקה, כבר היה כתוב, כולל הסוף הבלתי נמנע. אלא שאז היא נגמלה מסמים, זרקה את הבעל וחזרה לשיר. לרגל יציאת אלבומה הראשון זה שבע שנים חשפה יוסטון את שקרה לה בדרך לתהום

וויטני יוסטון היתה אמורה לסיים את הקריירה שלה כמו ג'ימי הנדריקס, מייקל ג'קסון או כל גאון מוזיקלי אחר שאתם יכולים להעלות בדעתכם, שקינח את חייו בשובל של בחירות מפוקפקות ומנת יתר הגונה.

 

בעשור האחרון היא תפקדה בעיקר כמו ספר הדרכה למקרים אבודים, ותפעלה את הסיפור הקלאסי של כוכבת־על סופר מוכשרת שלא מסוגלת להתמודד עם ההצלחה.

 

השמועות על קאמבק שילווה באלבום חדש התקבלו כמו ידיעה על עוד מוסד גמילה שקלט לשורותיו את איימי וויינהאוס: בזלזול. כי אנחנו כבר למודי ניסיון ויודעים שקאמבק הוא מושג די מעורפל כשזה נוגע לאמנים שמכורים לסמים ושוקלים כמו מקל אוזניים.

יוסטון. לא מסוגלת להתמודד עם הצלחה (צילום: אימג'בנק – Gettyimages)

 

יוסטון נעלמה מהמפה המוזיקלית לשבע שנים שלמות, ואף אחד לא האמין שהיא תצליח לצמצם פערים. אלא שלפני חודש, ב־14.9, יוסטון הגיעה להתארח אצל אופרה ווינפרי, והציגה פרסונה שונה לגמרי מכל מה שזכרנו. על כורסה אדומה שהוצבה על בימת תיאטרון ה־Town Hall שבניו יורק, מפוקסת ופיכחת לחלוטין, כבר לא שדופה להפחיד כבעבר, ובעיקר עם נכונות מאוד גדולה לשפוך את הכל, היתה יוסטון אחרת. באותו רגע הבין כל מי שצפה בה שהיא הצליחה לעשות את הבלתי אפשרי: לחזור מהמתים.

 

מפגש הפסגה בן שני החלקים, ששודרו יום אחרי יום, התרחש בספיישל פתיחת העונה ה־24 של הטוק שואו של ווינפרי. יוסטון ביקשה לקיים אותו בתיאטרון שבו הופיעה יחד עם אמה כשהיתה בת 13, אז הבינה בפעם הראשונה ששירה היא הייעוד האמיתי שלה בחיים.

 

התירוץ הרשמי לראיון היה האלבום החדש שהשיקה וויטני בסוף אוגוסט האחרון, "I Look To You", אבל חוץ ממכונות יחסי הציבור המשומנות של יוסטון ושל ווינפרי נכחו עוד הרבה פילים בחדר: למשל העובדה שבפעם האחרונה שיוסטון ישבה לראיון אחת על אחת עם מראיינת ברמתה של ווינפרי זה הסתיים בשיחה מביכה עם דיאן סוייר שלוותה באמירות כמו "אני בחיים לא אעשה קראק, אני מרוויחה יותר מדי כסף" - ראיון שהכותרת שלו, "Crack is Wack", עוד פנינה מפי יוסטון המסוממת, שנצרבה היטב בתודעה הציבורית.

 

גם הידיעה שיוסטון, בדרך כלל סרבנית ראיונות ידועה, הסכימה לדבר לראשונה זה שנים על העננה הגדולה שאפפה את חייה בכל שנות נישואיה לבובי בראון ולהפריך, או לאשר, את השמועות על התעללות - רק הוסיפו לרף הציפיות, שנסק לקראת הראיון הזה.

יוסטון אצל ווינפרי. הסכימה לדבר לראשונה על העננה שאפפה את חייה

 

בסופו של דבר בחרה אופרה לכנות את שהתרחש על הבמה כ"ראיון הטוב ביותר בקריירה שלי". וזה גם היה ככל הנראה, הראיון הטוב ביותר בקריירה של יוסטון: היא תיארה שנים ארוכות של שימוש במריחואנה וקוקאין, סיפרה איך נהגה לגלגל אותם יחד לתוך ג'וינט עד שאמה באה עם צו בית משפט והכריחה אותה ללכת לגמילה; היא דיברה בפתיחות מוחלטת על יחסיה עם בראון, שהיו לדבריה, מלאי תשוקה וטירוף, אבל גם מלאים בקנאה וחוסר פרגון מצידו.

 

במשך 80 דקות היא היתה חשופה לחלוטין, כנה עד כאב וסיפקה לאופרה ולעולם כמה מהרגעים הטלוויזיוניים היותר נדירים בהיסטוריה של תרבות הפופ.

 

מקום רביעי ברשימת הזמרות המצליחות של כל הזמנים

יוסטון (46) לא היתה אמורה להגיע למקום כל כך נמוך. היא היתה אחת ההבטחות הגדולות של שנות ה־80 והפכה עם השנים להצלחה שלא ניתן להתכחש לה, ואף דורגה במקום הרביעי ברשימת הזמרות המצליחות של כל הזמנים, מתחת לסלין דיון, מריה קארי ומדונה. דירוג לא מפתיע בהתחשב בכך שהיא הזמרת היחידה ששחררה שבעה אלבומי מולטי־פלטינה בזה אחר זה, שיא ששבר אפילו את זה של הביטלס, ומכרה לאורך הקריירה שלה יותר מ־140 מיליון תקליטים ו־50 מיליון סינגלים ברחבי העולם.

 

לפני שהפכה לכוכבת ומאוחר יותר לפרסומת מהלכת לאל סם, היא היתה ילדה ששרה במקהלת הכנסייה שלה בניו ג'רזי. אמה, סיסי יוסטון, שהיתה זמרת גוספל וסול מצליחה, זוכת גראמי והתפרסמה כזמרת הליווי של אלביס פרסלי, אריתה פרנקלין (שהיא גם הסנדקית של וויטני) ומהליה ג'קסון, עודדה אותה ללא הרף.

 

כבר כשהיתה בת 15 הסתובבה וויטני הצעירה במועדונים ברחבי ארצות הברית, אז גם זכתה לרגע קצרצר של תהילה כששימשה כזמרת רקע בשיר "I'm Every Woman" של צ'אקה קאן, שמאוחר יותר ביצעה בעצמה כזכור. כיוון שפרט לקול יוצא דופן היא זכתה גם בפיגורה אטרקטיבית, העבירה יוסטון את הזמן בחלטורות דוגמנות קצרצרות ושירה בכל הזדמנות שניתנה לה.

 

ב־1983 הבחין בה נציג של חברת התקליטים ארטיסה בהופעה עם אמה בניו יורק. כשהוא נתון תחת הרושם הבלתי נשכח שהותירה עליו הילדה הרזה עם הקול הענק, הוא פנה לקלייב דייוויס, בעלי החברה, והבהיר לו שהוא חייב להחתים אותה על חוזה הקלטות.

 

כעבור שנתיים של עבודה אינטנסיבית נמצאו החומרים הנכונים וב־1985 הוציאה יוסטון את אלבומה הראשון, "Whitney Houston". האלבום נחשב לאורך תקופה ארוכה לאלבום הבכורה המצליח ביותר בכל הזמנים וטיפס לראשי המצעדים, עם להיטים כמו "Saving All My Love For You" שהיית צריך לגור מתחת לסלע כדי להתחמק ממנו באמצע האייטיז.

עם בראון, בעלה. יחסים מלאי תשוקה וטירוף, אבל גם חוסר פרגון מצידו 

 

ה"ניו יורק טיימס" כינה את יוסטון באותה השנה "כישרון קולי יוצא דופן" - משפט שילווה אותה לאורך השנים. באותה שנה היא גם זכתה בפרס הגראמי הראשון שלה בקטגורית זמרת הפופ המצליחה של השנה. ההופעה שלה בטקס זיכתה אותה מאוחר יותר בפרס אמי.

 

הסרט שמיצב את יוסטון ככוכבת ענקית

עד סוף שנות ה־80 ותחילת שנות ה־90 המשיכה יוסטון לייצר להיטים, להוציא אלבומי פלטינה ולגרוף פרסים. ב־87' יצא האלבום השני שלה, "Whitney" וב־90' האלבום השלישי, "I'm Your Baby Tonight". ב־1992 הגיע לאקרנים הסרט "שומר הראש", שבו כיכבה לצד קווין קוסטנר.

 

פס הקול של הסרט כלל את אחד משירי האהבה הכי מצליחים בתולדות הפופ, "I Will Always Love You”, שעד היום משמש כמכשלה עבור כל מיני מועמדים פוחזים ב"אמריקן איידול". הסרט הפך להצלחה ענקית, הכניס למעלה מ־410 מיליון דולר ברחבי העולם ומיצב את יוסטון ככוכבת ענקית.

 

הפסקול של הסרט כבש את כל המצעדים האפשריים, הגיע 17 פעמים לפלטינה וזיכה את יוסטון בשלושה פרסי גראמי. בראיון לאופרה סיפרה יוסטון שזו היתה גם נקודת המפנה בחייה: "עברתי מלעשן סמים מדי פעם ללעשן אותם כל יום, כל יום, כל יום". זה היה גם השלב שבו ההצלחה שלה הפכה פנומנלית, ויחסיה עם בובי בראון התחילו להידרדר בהתאם.

 

יוסטון פגשה את בראון ב־1989 במהלך טקס פרסי הסול טריין (טקס שמצ'פר את האמנים השחורים הכי מצליחים של השנה החולפת). הם יצאו שלוש שנים והתחתנו ב־1992. שנה לאחר מכן נולדה בתם המשותפת, בובי כריסטינה - בתה הראשונה (והאחרונה) של יוסטון, ובתו הרביעית של בראון.

יוסטון ובראון. יחסיה עמו החלו להידרדר בהתאם לקריירה (צילום: איי.פי)

 

יוסטון סיפרה לאופרה שהיחסים ביניהם היו רוויי תשוקה, ושהוא ללא ספק היה האהבה הגדולה של חייה. באותה תקופה היא יצאה למסע הופעות עולמי שעזר לה להשתחל למקום השלישי ברשימת הנשים המרוויחות ביותר בתעשיית הבידור של המגזין "פורבס" לשנים 93'-94', מתחת לאופרה וברברה וולטרס.

 

המגזין "אינטרנטיינמנט וויקלי" כלל אותה בין חמשת האמנים הכי מצליחים של השנה והמגזין "פרימייר" הכתיר אותה לאחת ממאה האנשים הכי משפיעים בעולם. אבל למרות שהקריירה שלה היתה בשיאה, בבית היא היתה הרבה פחות מאושרת.

 

באותה תקופה היא סיפרה למגזין "אסנס": "אני ובובי עובדים קשה על מערכת היחסים שלנו, כי זה קל לאבד את הרומנטיקה, את התשוקה שפעם היתה. בובי ייקח את היד שלי וישים אותה על הפנים שלו. זו רומנטיקה בעיניי". אצל אופרה היא כבר סיפרה את האמת: "היה את הדבר הזה, שנקרא 'וויטני יוסטון', והיה אותי. ואלה היו שני דברים שונים. בבית כל מה שרציתי היה לרצות את בובי, כדי שלא ירגיש שהוא פחות ממני, כי הקריירה שלי הצליחה יותר. הייתי אומרת לאנשים לקרוא לי מיסיס בראון, ולא מיס יוסטון. הנמכתי את עצמי בשבילו והיה לי חשוב להראות לכולם שהכל בסדר, למרות שממש לא היה".

 

הפרדוקס הגדול של חייה

עושה רושם שהפער הזה בין שני מערכות החיים שניהלה יוסטון - ההצלחה הגדולה מול האומללות הענקית - היה הפרדוקס הגדול של חייה. "היה לי הכל - כסף, תהילה, בעל, ילדה. אבל מבפנים הרגשתי ריקה. הרגשתי שהאושר הזה, שהיה לי כשרק התחלתי לשיר, פשוט הלך לאיבוד ולא הצלחתי למצוא אותו שוב".

 

בשנים הבאות הקריירה של יוסטון המשיכה לפרוח: היא הוסיפה לרזומה שלה סרטים כמו "כמו אוויר לנשימה" (1995) עם אנג'לה באסט, שגם פס הקול שלו הפך ללהיט ענק ו"אשת הכומר" (1996) עם דנזל וושינגטון, עבורו קיבלה צ'ק על סך עשרה מיליון דולר, שהפך אותה לשחקנית השחורה הרווחית ביותר בהוליווד לאותה התקופה.

עם הרומן הנוכחי והמוכחש - הראפר הצעיר אר.ג'יי

 

ב־98' הוציאה אלבום נוסף, "My Love Is Your Love" ושנתיים לאחר מכן הגיע אלבום האוסף שלה, "Whitney Houston: The Greatest Hits". לאורך כל התקופה הזו הצליחה יוסטון לשמר את תדמית הילדה הטובה והחסודה, כיאה לאשה שצמחה בבית נוצרי ושרה שירי כנסייה להנאתה.

 

הסדקים בהתנהגותה הופיעו רק לקראת סוף הניינטיז, כשהחלה לאחר לראיונות ולפגישות, לבטל הופעות ולהבריז מתוכניות אירוח. במקביל, היא איבדה חלק ניכר ממשקלה ואימצה מראה חולני, מה שהעלה לראשונה את החשדות לגבי השימוש בסמים.

 

בינואר 2000 היא ובראון נתפסו בשדה התעופה עם מריחואנה, אבל הצליחו להתחמק מהשוטרים והתביעה נגדם בוטלה. כמה שבועות לאחר מכן יוסטון היתה אמורה להופיע בטקס פרסי האוסקר של אותה השנה, אבל פוטרה מהאירוע מסיבות מסתוריות. אנשי יחסי הציבור שלה ניסו לגרום לקהל ולתקשורת להאמין שיוסטון בסך הכל סובלת מבעיות בגרון. זה לא עבד והצהובונים חגגו על חשבונה.

 

ב־2001 היא חתמה על חוזה ההקלטות הגדול בהיסטוריה עם חברת ארטיסה, בשווי מאה מיליון דולר. אבל למרות החוזה, היא המשיכה להראות סימני הידרדרות: בטקס חגיגות 30 שנות קריירה למייקל ג'קסון, שהופק על ידי רשת CBS, עלתה וויטני לבמה יחד עם אשר ומיה, ונראתה כמו שלד מהלך.

 

השמועות על השימוש בסמים התרבו והתגברו, ובתיאום מושלם, המשיכו אנשי יחסי הציבור שלה לשלוף עבורה תירוצים נוספים: הפעם, הם טענו, היא נמצאת בסטרס עקב בעיות משפחתיות וסתם שוכחת לאכול. לקראת יצאת אלבום הסולו החמישי שלה, "Just Whitney" ב־2002, הסכימה יוסטון להתראיין לעיתונאית דיאן סוייר, בראיון שהפך לבדיחה עצובה על חשבונה ודי חתם את העסקה בכל מה שנוגע לתדמיתה בעיני הציבור.

 

כשהתבקשה על ידי סוייר הגיב על השמועות שהופצו לגביה, וויטני, שנראתה מסוממת לכל אורך הראיון, לא הכחישה ואמרה: "בואי נבהיר דווקא אחד: אני מרוויחה יותר מדי כסף בשביל לעשות קראק. זה סם זול, אנחנו לא עושים אותו. קראק איז וואק".

 

באותה הזדמנות היא גם הודתה שאם היא כבר מכורה למשהו, זה לסקס, או ל"עשיית אהבה", כפי שכינתה זאת אז. הביקורות לאלבום החדש, שהגיעו בעקבות אותו ראיון, התייחסו אליה בהתאם - כבדיחה.

 

מהנקודה הזו החלה יוסטון מתרסקת בנפילה חופשית לתהומות, שקשה היה להאמין שתצליח להתרומם מהם. המכירות של האלבום החדש לא עמדו בציפיות שהציבו אלבומיה הקודמים וויטני דעכה לתוך הקונכייה שלה כשהיא ממעטת להופיע בציבור.

 

• עוד על וויטני יוסטון, האלימות כלפיה מצד בעלה, הקאמבק והקשר עם אלוהים, בגיליון פנאי פלוס החדש

 

• לכל כתבות פנאי פלוס