החמישייה הסוגרת: שיקולי רייטינג או ספורטיביות?

סיכום גביע ווינר: על החלטת המנהלת למנוע מפגש בין הפועל ירושלים ומכבי ת"א טרם הגמר, משחקי הראווה והופעות האמנים מול יציעים ריקים ומפגש יושבי הראש הכי שונים בליגה

גביע ווינר מאחורינו, אולם רגע השיא של הכדורסל הישראלי לתקופה זו עוד לפנינו. כן, גבירותיי ורבותי, היא חוזרת. אחרי פגרה ארוכה, אחרי שפינתה את מקומה למלפפונים ולשמועות, היא שוב כאן - החמישייה הסוגרת, מודל 2009/10.

 

• הרמזור האדום של מכבי תל אביב / מוטי דניאל
• הפועל י-ם חגגה את הזכייה, קליין: 'הקרדיט לגודס'
• סימונס: "אם נשחק כך - נתמודד על האליפות"

 

תרשו לנו שלא לעסוק הפעם בנתונים סטטיסטיים ממשחקי אימון (וגביע ווינר, בסופו של דבר, הוא אוסף של משחקי אימון שלא ניתן להסיק ממנו דבר). ננסה להתמקד בהצעות ליעול ושיפור המפעל המתפתח שאכן צובר תאוצה בכל שנה. לא מדובר חס וחלילה ברצון לנגח את המנהלת, שהשקיעה זמן וממון רב במשחקים, אלא בניסיון לעזור להפוך את המוצר לקל יותר לעיכול עבור קהל הצופים והאוהדים. בהצלחה.

 

2. המודל הספרדי. ובהמשך לכך, אצלנו אוהבים להסתכל על ספרד. אם רוצים להקביל את גביע ווינר למסגרת הטרום עונתית במדינה ממנה מגיעה אלופת אירופה, הרי שמדובר בסופרקאפ, מפעל שמעורבות בו בסך הכל 4 קבוצות. כבר שמענו השבוע הקבלות לגביע המלך (קופה דל-ריי) , בו אכן משתתפות שמונה קבוצות, אולם מדובר בטעות.

 

גביע המלך הספרדי הוא טורניר המקביל אצלנו לגביע המדינה, מפעל ארוך שבעתיים, הנמצא בכלל באחריות האיגוד ושהחל השבוע בהשתתפות קבוצות הלאומית. ורק המסגרת הקובעת אצלנו את האלופה, מתקיימת בשיטה קצרה מדי (פיינל פור).

חיפה מול נהריה. למה לא לקיים את המשחק בצפון? (צילום: עוז מועלם)

 

לא עדיף היה להפוך, כלומר לקצר את משחקי קדם העונה ולהאריך את סדרות הגמר בסופה? אנא מכם, איגוד ומנהלת יקרים, תנו לנו ארבע קבוצות בגביע ווינר, שמונה בגביע המדינה וסדרות בחצי גמר ובגמר הפלייאוף. אה, ותתחילו את הליגה קצת קודם. יש עוד יותר משבועיים עד פתיחת הליגה. יותר מדי.

 

3. ההצגה חייבת להיפסק. הרצון לתת שואו לקהל הוא מוצדק בבסיסו. אולם כמו בחיים, גם בגביע ווינר עדיף להיות חכם ולא צודק. במנהלת ניסו לפמפם את להקת המעודדות, להקת הראפרים, להקת המתופפים ולהקת המעופפים שהופיעו ועפו לאורך המשחקים, וזה כמובן בסדר.

 

אבל כאב הלב לראות את המעודדות או הקפצנים החביבים, אלה שניזונים מהאנרגיות של הקהל לא פחות משחקני כדורסל, מוחאים במחציות כפיים מול יציעים ריקים. כדי לשמור על כבודם, תשמרו בבקשה את ההצגות ואת שמעון בוסקילה למשחק הגמר. באנו לראות כדורסל, לא קרקס.

היו"ר בצד האדום. גומא אגייאר חוגג את הזכייה (צילום: אלי אלגרט)

 

4. זה רק (לא) ספורט. וכעת הגענו לנושא החשוב ביותר. קוראים לו ספורטיביות. נכון שכבר בהחלטה על הפיינל פור יש משהו פחות ספורטיבי, אולם בגביע ווינר כבר גברו בפומבי שיקולי רייטינג על כל דבר אחר. למי שלא ממש יודע על מה מדובר, הרי שעל פי התקנון היו אמורות מכבי תל אביב והפועל ירושלים להיפגש בכלל בחצי הגמר, כקבוצות שסיימו את העונה החולפת במקומות 1 ו-4.

 

אולם במנהלת רצו רייטינג גבוה, ושינו את התקנון כדי שהצהובים והאדומים לא יוכלו להיפגש עד הגמר. האם יש יותר לא ספורטיבי יותר מזה? והנה, באה אתמול הפועל ירושלים והוכיחה שהיא מסוגלת להתמודד נגד מכבי תל אביב, ואם היתה מנצחת אותה בחצי הגמר היה ודאי האולם במלחה מלא, בדיוק כמו בעונה שעברה. אבל הרייטינג היה נמוך יותר, וחבל מאוד שזה מה שקובע.

והיו"ר מהעבר השני. שמעון מזרחי עם שרון ששון, אמש (אלי אלגרט) 

 

5. שני קווים מקבילים בדגל. לא קשור ישירות למפעל, אבל שווה מחשבה. גומא אגייאר מצד אחד, מנופף בדגל, רוקד עם האוהדים וקופץ באוויר כשהוא

שיכור ניצחון. מצד שני יושבים שמעון מזרחי ודייויד פדרמן קפואים במקומם.

 

מבלי לקחת צד, מישהו יכול לדמיין לעצמו את מזרחי או פדרמן בריקוד לוהט עם דגל מכבי אחרי ניצחון? סביר יותר להניח שפניו של מזרחי היו שוב נראות בדיוק אותו דבר. לא יכולים היו להיפגש אתמול יושבי ראש שונים יותר בשפת הגוף ממזרחי ואגייאר. הצבעוני ביותר מול המשעמם ביותר, לאו דווקא לחיוב או לשלילה. עונת כדורסל מהנה שתהיה לנו.