מפסק הדין עולה כי כאשר הגיעה האמא לשבוע ה-23 להריונה אובחן כי קיים פער בין גדילת עובר אחד לעומת משנהו וזאת לאחר שאובחנה כנושאת תאומים בבטנה.
תשעה שבועות לאחר מכן צייד אותה הרופא שלה, ד"ר שעבני, במכתב הפנייה לבית החולים הסהר האדום, בו ציין כי עליה לפנות לבית חולים זה בכל מקרה בו תחוש בכאבים או בצירים וכן בכל בעיה שתתעורר לה בהריון. שעבני אף הורה כי כאשר היא מגיעה לבית החולים עליה להציג את מכתבו ולבקש כי יקראו לו מיד כשהיא מגיעה.
במאי 1996, כאשר היתה בשבוע ה-35 להריונה, חשה האם בירידת מי השפיר ופנתה לבית החולים הסהר האדום. בשלב הראשון של המשפט הוכיחו בני הזוג כי כאשר האם הגיעה לבית החולים מלווה בבעלה, היא המתינה למעלה ממחצית השעה ללא כל בדיקה ולמרות שהראתה לאחות את המכתב של ד"ר שעבני ואף ציינה בפניה כי מי השפיר ירדו אולם למרות זאת סירב בית החולים לקבל אותה. עוד הוכח במשפט שבית החולים הפנה את בני הזוג לבית חולים אחר, מוקאסד, תוך שהאחות והמיילדת מציינים בפניהם כי בית החולים הסהר האדום אינו ערוך ללידת תאומים וכי ד"ר שעבני שוהה בחו"ל וזאת למרות הפנייתה לרופא מחליף.
לאחר בדיקה שעברה בבית החולים מוקאסד חולצה התאומה הראשונה כאשר היא סובלת משיתוק מוחין ופיגור שכלי קשה, כאשר לאחר דקה חולצה גם התאומה השנייה כשהיא ללא רוח חיים.
כאמור, בית המשפט קיבל את טענות התובעים על רשלנות בית החולים ועל רשלנות ד"ר שעבני וקבע כי עליהם לשלם לבני הזוג כ-2.5 מיליון שקלים פיצויים עבור הנזקים אותם חוו.