צהוב עולה, כחול דוהה

"כל עוד מכבי ת"א תנצח, שאלת שיתוף הישראלים תישאר בחדרי חדרים. אם יגיעו ההפסדים, הסבלנות של הקהל תלך לאיבוד". מוטי דניאל על ניצחון הצהובים בפתיחת היורוליג

בערב הפתיחה של היורוליג, מכבי תל אביב הראתה הרבה דברים יפים, אך גם לא מעט בעיות שנחשפו במהלך הניצחון על אולימפיה לובליאנה.

 

• גרשון: כנראה תרגמו לוויזנייבסקי את הביקורת עליו

 

פיני גרשון פתח את המשחק עם חמישה שחקנים שמעולם לא שיחקו במדים הצהובים בהיכל נוקיה. בעיניי, זהו סימן שהוא מרגיש בנוח ודי בטוח בשחקניו ולא נטה להתחשב בגורם ההתרגשות שאולי היה יכול להשפיע אחרי טקס הפתיחה היחודי.

 

חשוב היה לצאת עם ניצחון ואם אפשר גם ללא מתח, ואת זה קיבלנו ממש מההתחלה. הניצחון לא הוטל בספק וזה כבר חידוש מהעונות הקודמות בהן ניצחון קליל היה מצרך נדיר. מכבי טיילה לה לניצחון הראשון העונה מבלי שנדרשה להתאמץ יותר מדי.

 

היה גם שואו טיים במספר הטבעות מרהיבות של אלן אנדרסון ומגוון חסימות של דיאור פישר, אך אסור לשכוח שהיריבה לא ממש נתנה קרב ראוי ובסיומו של הערב אפשר לסכם את המשחק כמשעמם.

אנדרסון מול בצ'ירוביץ'. ההגנה לא אגרסיבית מספיק (צילום: אלי אלגרט)

 

לובליאנה נתקעה על 10 נק' ברבע הראשון ו- 65 בסך הכל, אך זה לא היה בזכות הגנה חזקה, אלא דווקא בגלל ההתקפה האיטית של מכבי. זו משכה הרבה פעמים את השעון, לא כמדיניות אלא בגלל תרגילים ארוכים שלא הצליחו לשחרר שחקנים לקליעה חופשית בהתקפה מסודרת.

 

למכבי יש הרבה שחקנים מוכשרים שיכולים לרוץ ולשחק יפה במגרש פתוח, אולם מול הגנות חזקות יותר אין לה מספיק מסה פיזית להתמודד בהתקפה עומדת. גם ההגנה לא אגרסיבית מספיק וזה בא לידי ביטוי בעיקר בריבאונד ההגנה שזקוק לשיפור, מכיוון שבמלחמות על הכדורים החוזרים צריך יותר כוח.

דיאור פישר, אמש בהיכל. הצד החיובי של ההגנה (צילום: אלי אלגרט) 

 

הצד החיובי של ההגנה הוא במטריה האווירית של פישר ושות'. גם האתלטיות וחוכמת המשחק של אנדרסון ואנדרו ויז'נייבסקי, שחטפו כדורים שהובילו לסלים קלים, ראויים לציון.

 

גרשון ושרון דרוקר שיחקו עם רוטציה יחסית קצרה ועם היררכיה די ברורה בה אנדרסון מוביל ונותן את הטון. הבחור כוכב אמיתי שעושה הכל על המגרש באלגנטיות מרשימה.

 

המאמנים ודאי ידרשו לסוגיית שיתוף הישראלים אך אני חושב שלמרות שזו שאלה לגיטימית, התשובה בה ביורוליג לא צריך לבדוק דרכונים לגיטימית אף היא. הקבוצה צריכה לשתף את מי שהכי טוב לה ברגע נתון, ואת מי שתצטרך כדי לעשות את העונה טובה יותר. אם אין למאמנים תחושה שמי מהישראלים לא מספק את הסחורה הזו הם לא חייבים לשתף אותו.

פיני גרשון. בינתיים, הישראלים לא רואים הרבה פרקט (אלי אלגרט) 

 

בדיוק לשם כך יש את החוק הרוסי בליגת העל. שם, בליגה הישראלית זו חובה. ביורוליג לא. הדבר היחידי שיכול לשנות את המדיניות הזו הוא החלטת הנהלה

שאי שיתוף ישראלים פוגע בחיבור של הקהל והקבוצה. ההערכה שלי היא שכל זמן שיהיו ניצחונות הקהל יילך איתה, השאלה תישאר בחדרי חדרים. הסבלנות של הקהל תלך לאיבוד אם הקבוצה לא תצליח.

 

אישית, הייתי מעדיף לראות יותר ישראלים על המגרש כי זה עוזר להתחבר לקבוצה, אך האחריות של צוות המאמנים היא להביא ניצחונות ועל זה הם נותנים דין וחשבון.

 

באופן אישי, ההתרגשות שלי היתה הערב היתה להיות נוכח לצד אגדות כדורסל וחברים ותיקים בטקס חגיגת יום ההולדת של שמעון מזרחי. מזל טוב!