ממשיכים את דרכו

"שלום לבן דודי", מופע המחווה לג'ו עמר בהיכל התרבות של אור עקיבא, היה מופע עצוב-שמח, עם אווירה משפחתית, מסולסלת ומלאת נשמה. הקהל הגיב בחום וצהלולים

בחודשי חייו האחרונים, כשהוא חולה ויושב על כיסא גלגלים, התארח ג'ו עמר, ענק הזמר היהודי-מזרחי, במספר הופעות מחווה שערך לו ליאור אלמליח, אותו סימן כממשיך דרכו. באחד המופעים, ששודר בגל"צ, הוא שר את הפיוט הנודע "ידידי השכחת" כשעיניו זולגות דמעות.

מורשת עמר מופצת (צילומים: עידו ארז)

 

אמש (ב'), על במת היכל התרבות של אור עקיבא, עמד אלמליח לבדו. ג'ו עמר נפטר בחודש יוני האחרון, אבל מורשתו המוזיקלית מופצת ב"שלום לבן דודי" - סדרת מופעים המנציחים אותו באופן ההולם ביותר, באמצעות שיריו ופיוטיו. "לא הכנתי את השיר הזה להערב", פנה אלמליח לקהל, "אבל אני חייב לשיר אותו איתכם עכשיו, כדי לסגור כאן מעגל". הקהל נענה בהתרגשות ואחר כך המשיך איתו ל"ברצלונה" רבת הסלסולים.

 

הגיבורה הראשית של מופע ההוקרה היתה התזמורת האנדלוסית מעלות-תרשיחא, בניצוח אמן העוד עימאד דלאל, שמורכבת מנגני כלי מיתר והקשה יהודים וערבים. בברק הטכני שלהם, אבל לא פחות ממנו  - בנשמה שהטעינה אותו, הם היו התשתית שממנה ניזונו להפליא קולות הזמרים.

אליה ינון גבאי. לא שוכחים את ג'ו

 

כשהרב הפייטן חיים לוק השמיע בקולו המרשים את הפיוטים "ישמח משה" ו"שלום לבן דודי", הקהל הצטרף אליו בהתלהבות. "בכוונה בחרתי בפיוטים שכולם יכולים לשיר איתי", הוא אמר. "כולם חייבים להשתתף, כי זה מה שג'ו עמר היה רוצה - שנמשיך אותו".

 

אז איך היה במרוקו?

הרב לוק, שזכה להופיע לצד עמר ברחבי העולם, תיבל במרוקאית את השירים ששר בבדיחות. מיותר לומר שבהתחשב בעדה ששלטה באולם, לא היה שום צורך בתרגום. מדי פעם הוא זכה ל"לוּ-לוּ-לוּ" עסיסי מהקהל - תוספת חמה לאווירה המשפחתית במילא. בהפסקה, למשל, הוחלפו בין המשתתפים חוויות מנסיעות למרוקו.

 

המשפחתיות הזאת התחזקה כשלבמה עלה הפייטן דוד וייצמן – "הנציג הצעיר של המוזיקה האנדלוסית", כך הציג אותו שאול מייזליש המנחה. וייצמן, בעל הקול האופראי, זימר, בין השאר, את "הריני שר" והמשיך לרגש את הנוכחים.

ערב שכולו משפחתיות

 

בין הפיוטים הוקרנו קטעים מ"חבקי אותי" – סרט תיעודי על עמר שיצר שאול מייזליש, שהנחה את הערב. בין השאר, מככבים בו אביהו מדינה ואהוד מנור, שכתבו לעמר שיר. "הקול שלו טימטם אותי מאז ומעולם", התוודה מנור, שהודה לו על כך באמצעות השיר שכתב לו.

 

יוצר, אבל גם לוחם

חלק מהשירים שעמר כתב, כך סיפר מייזליש, היו שירי מחאה על עוולות, משום שבנוסף לנפש היוצרת שלו, הוא גם היה לוחם חברתי. כך, למשל, נכתב "שיר השיכור" המפורסם שלו, בעקבות המהומות בוואדי סאליב בשנות ה-50. כשליאור אלמליח ביצע את השיר מאוחר יותר, הלחן העליז והמילים המיואשות נאבקו ביניהן באמצעות קולו, ועוד שיא מרגש נשבר. התרגשות נוספת נרשמה כשאליה ינון גבאי - נער פלא ממעלות, סחף את הקהל בקולו הנעים והעוצמתי.

התזמורת היא הגיבורה הראשית 

 

סולו עוּד מהמם של עימאד דלאל, מנצח התזמורת, היה הפתיח לשיר הסיום במרוקאית - "יארייח", בביצוע משותף של אלמליח, ויצמן וגבאי. הקהל השתתף בשירה, במחיאות כפיים, בצהלולים ובאהבה לעמר, שהוכיח בחייו ובמותו שאפשר להיות עממי מבלי לוותר על האיכות, אלא דווקא להגביה אותה – מסקנה לממשיכי דרכו.

 

• לכל כתבות המדור לחצו כאן