האזרח הקטן נגד המשטרה: 0-5

התובע המשטרתי משכנע אתכם שלא כדאי להיכנס לשופט? זה האחרון מהלך עליכם איימים, ומציע שתוותרו מראש על הבקשה להישפט? לפניכם חמישה מקרים של נהגים שהחליטו ללכת עד הסוף - וזכו

חמישה כתבי אישום - אפס הרשעות: זו תוצאת מספר קרבות משפטיים שניהלו אזרחים כנגד משטרת התנועה. אזרחים רבים בוחרים שלא להתעמת עם נציגי המשטרה בבתי המשפט לתעבורה, ומעדיפים לקבל את העונשים והקנסות המוטלים עליהם, מבלי שאף ינסו להציג את טענותיהם בפני שופט. הסיבה העיקרית לכך היא שמרבית האזרחים מאמינים כי בתי המשפט תמיד יעדיפו את גרסת השוטר על-פני גרסתם - אמינה ומבוססת ככל שתהיה. ואם לא השתכנעו בעצמם שכך צריך, באים תובעי המשטרה ושופטי תעבורה, ומשכנעים באופן ברור וגלוי את הנאשמים לקבל עונש מופחת לכאורה, בתמורה לוויתור על הליך שיפוטי מלא.

 

אלא שלא תמיד לוקחים הנאשמים בחשבון, כי ויתור על משפט יכול להביא להרשעה לא מוצדקת. חמישה פסקי דין שפורסמו בשבוע האחרון בבתי המשפט לתעבורה בירושלים ובתל-אביב, מוכיחים כי לעתים משתלם לאזרחים לממש את הזכות להשמיע את טענותיהם בפני שופט. במילים אחרות: השוטר ממש לא תמיד צודק.

צילום אילוסטרציה: index open

 

לעקוץ את הדבורה 

נגד מ' מירושלים הוגש כתב אישום בגין שתי עבירות חמורות: נהיגה במהירות של 135 קמ"ש בכביש בו מותרת מהירות של 80 קמ"ש בלבד, ועקיפת רכב תוך חציית קו הפרדה לבן. על-פי עדות השוטר שעצר את מ', "בהגיעו סמוך לצומת עקף בקו הפרדה רצוף רכב שנסע לפניו, וסמוך לצומת - עוד לפני שחלף על הצומת - נתפס בעזרת B3 ("דבורה") במהירות של 135 קמ"ש".

 

מנגד, מ' טען כי שני האישומים מבוססים על טעות של השוטר: לא רק שלא עקף רכב תוך חציית קו הפרדה, אלא שגם המהירות שנמדדה על-ידי הדבורה שגויה. בעדותו, אמר כי נסע "בעקבות רכב קטן שנסע באיטיות, ובחר שלא לעקוף עקב קו לבן מתמשך לאורך של כשלושה ק"מ. כאשר הרכב הקטן אותת ימינה, וירד לנתיב שממנו פונים ימינה, עקף בלא שחצה קו לבן".

 

לאחר ששמע את שני הצדדים, החליט שופט בית המשפט לתעבורה בירושלים יוסף ריבלין לזכות את מ'. "יש ספק אם רכב הנאשם הוא הרכב העבריין", קבע השופט. "האכיפה בוצעה בסמוך לצומת, ואין כל התייחסות של השוטר לכלי רכב שנסעו מימין". השופט מוסיף כי מהדו"ח עולה כי "הנעילה" באמצעות מכשיר הדבורה בוצעה כמעט בו-זמנית עם העקיפה לכאורה שביצע הנאשם - מה שמחזק את הספק אם המכשיר אכן "ננעל" על מכוניתו של מ'. עוד קובע השופט כי בצומת שבו נתפס מ' הכביש מתרחב והופך לדו-נתיבי, ובכך יש חיזוק לטענת הנאשם כי עקף רק לאחר שהרכב שנסע לפניו החל לפנות ימינה.

 

"נתן גז וקילל" 

לפני כשנה, הבחינה השוטרת מ' באופנוע שמבצע עבירת תנועה ברחוב אגריפס בירושלים. מ' מיהרה לסמן לרוכב לעצור, אך לטענתה הרוכב "נתן גז, קילל אותה ועזב את המקום". השוטרת תיעדה את מספר האופנוע "בזמן אמת", ומאוחר יותר רשמה דו"ח לבעל האופנוע "בגין אי-ציות לשוטרת".

 

וכאן נכנס לתמונה א', בעל האופנוע. לטענתו, כלל לא היה באותו יום ברחוב אגריפס, ולמעשה - כלל אינו נוהג להסתובב באזור, שכן ביתו ומקום עבודתו מרוחקים מהמקום שבו לכאורה נתפס מקלל את השוטרת. לחיזוק טענותיו, הגיש א' לבית המשפט דו"ח נוכחות, וממנו עלה כי בשעת העבירה אכן היה במקום עבודתו.

 

עדותה של השוטרת בבית המשפט גילתה בעיות נוספות בכתב האישום: מתברר כי לא טרחה לציין פרטים כמו צבע הקסדה של הרוכב, צבע הבגדים או אף צבע האופנוע. כל שנרשם בדו"ח היה מספר האופנוע - אותו רשמה השוטרת "על היד", ורק לאחר מכן "שחזרה (את) הדו"ח על-פי פרטים שרשמה על דף". לאור כל זאת, זיכה בית המשפט לתעבורה בירושלים את א'.

 

הולכי רגל בלי כיוון 

כתב האישום נגד מ' מוכר לרבים: שוטר עצר אותו ברחוב הרצל בבת-ים לאחר "שלא אפשר להולכי רגל שחצו במעבר חצייה, לחצותו בבטחה". השוטר, שהעיד בפני בית המשפט לתעבורה בתל-אביב, סיפר לשופט שלמה איזקסון כי "הבחין בנאשם כשהוא נוסע לפניו ונוהג את רכבו, כשאינו מאפשר להולך רגל שהיה על מעבר החצייה לחצותו בבטחה". למעשה, לפי כתב האישום, מ' ביצע את העבירה פעם נוספת, במעבר חצייה אחר.

 

לכאורה, מדובר במקרה פשוט של עדות השוטר מול עדות הנאשם - מקרה בו לרוב מעדיף בית המשפט את גרסת השוטר. אבל לא כך קרה. בחקירה נגדית התברר כי השוטר לא רשם כמה פרטים מהותיים, שהיו עשויים לבסס את כתב האישום: האם היה כלי רכב נוסף בין הניידת ומכוניתו של הנאשם, מה היה המרחק בין כלי הרכב, ולאיזה כיוון חצו הולכי הרגל.

 

היעדר הפרטים העלה ספקות באשר לאמינות עדות השוטר. השופט קיבל את סברת ההגנה, לפיה "אם הנאשם עבר אותן (הולכות הרגל במעבר החצייה השני) מאותו צד שהן סיימו כבר לחצותו, אין בכך כדי לפגוע ביכולתן להמשיך את המעבר בבטחה". לאור זאת, זוכה מ' מהעבירות שיוחסו לו.

 

עניין פעוט של 35 מטר

והנה עוד אישום שכיח: נגד ג' נטען כי נכנס לצומת בנסיעה רצופה, ומבלי שציית לתמרור עצור וקו עצירה. השוטר שעצר את ג', ציין בדו"ח כי עמד במרחק של 15 מטר בלבד מהצומת, ולכן יכול היה להבחין בבירור בעבירת התנועה שבוצעה.

 

אלא שגרסת ג' הייתה שונה בתכלית. לטענתו, המרחק של השוטר מהצומת היה 50 מטר - כאשר במקום קיים אי-תנועה עם עצים, שמצמצם את טווח הראייה באופן משמעותי. לחיזוק טענתו, הביא ג' תמונות מהמקום, והוסיף כי במקום הייתה תנועה ערה של כלי רכב בזמן רישום הדו"ח - וזאת בניגוד לדברי השוטר, שטען כי הכביש "היה ריק לחלוטין". בגרסת השוטר התגלתה בעיה נוספת, כפי שמציין בהכרעת הדין השופט מאיר דרורי, מבית המשפט לתעבורה בתל-אביב: "השוטר גם לא הסביר כיצד שמר על קשר עין רצוף עם הנאשם עד לעצירתו".

 

לאור הליקויים שנמצאו בגרסת השוטר, זיכה השופט דרורי את הנאשם. "בהחלט קיימת אפשרות כי השוטר טעה בין רכב הנאשם, לבין רכב אחר. אשר על-כן, בית המשפט מזכה את הנאשם מחמת הספק".

 

מספר המזל של א' 

גם כתב האישום נגד א' שכיח - בוודאי בערים עמוסות ופקוקות כמו תל-אביב: השוטר שעצר אותו טען כי ביצע פנייה במקום אסור, תוך שהוא מתעלם מתמרור המסומן על הכביש. לפי הרישום בדו"ח, השוטר ניצב ברחוב לוינסקי 90, וא' ביצע את העבירה ברחוב לוינסקי מספר 88.

 

אלא שכבר עם תחילת עדותו של השוטר בבית המשפט, התברר כי נפלה טעות משמעותית בדו"ח: בפני בית המשפט אמר השוטר כי העבירה בכלל בוצעה כאשר א' יצא מבית ברחוב לוינסקי מספר 91. מבולבלים? חכו, זו יש עוד מספר בסיפור הזה. מתברר כי א' אכן היה ברחוב לוינסקי באותו יום, אך לדבריו הוא שהה בבית מספר 89 - שם יש לאביו עסק עם חנייה פרטית. לראייה, הציג תמונה בפני בית המשפט. עוד טען א' אי היציאה מהחנייה הפרטית לכיוון שבו נסע, אינה כרוכה בביצוע עבירה.

 

כנראה שעבור השופט שלמה איזקסון מבית המשפט לתעבורה בתל-אביב, זה כבר היה יותר מדי מספרים בתיק אחד. "בהביאי את טעותו המשמעותית של עורך הדו"ח, יחד עם העובדה שאני מאמין לגרסת הנאשם - בעניין מקום חניית רכבו, ויציאתו מהחנייה הפרטית באופן שאין כל סיבה שיעלה עם רכבו על התמרור בכביש - אני מזכה את הנאשם".