אוכל אנגלי, איך לומר, הוא לא בדיוק צירוף המילים הסקסי ביותר בעולם הגסטרונומיה. אולי הוא נמצא קצת יותר גבוה מטָבָּח שבדי (ע"ע סדרת "החבובות"), אבל עדיין לא ממש מחמאה. המוניטין הגרוע שיצא למטבח האנגלי מבוסס היטב על מאכלים בשריים דשנים, עתירי שומנים, ודייסות כבדות וגדושות בפחמימות. אבל מזמן כבר הגיע הזמן לשרש את הדעה הקדומה הזאת.
באנגליה היום, למרבה העונג, אפשר לאכול טוב, אפילו מצוין, כמעט בכל מקום. טוב, לפחות בלונדון. ביקור קצר בעיר הבירה של הוד מלכותה, במזג אוויר ייחודי, שבעולם האנגלו סקסי מכונה קיץ אינדיאני, שכנע אותנו סופית שהממלכה המאוחדת הצטרפה לקהילה הבינלאומית של האוכל הטוב.
את ההיצע הבלתי מוגבל של מטבחי כל העולם בביצוע מבריק כבר גילינו בה מזמן, אבל העונג הפעם היה שמור דווקא לאושיות המטבח האנגלי הוותיק. כי בין הקרואסונים והבגטים, הג'בטות והפוקצ'ות, אפשר עדיין למצוא את לחמי הטוסטים הפרוסים ופשטידות הבשר האישיות. ולצד האקלרים המעודנים, הפבלובות הססגוניות וקרואסונים, מככבים בלי בושה גם מאפינס מסורתיים. אלא שהמאפים האנגליים האלה זוכים לעשרות גרסאות ונוסחים משודרגים בהרבה מאלה של אחיהם מלפני חצי מאה.

משתלב מצוין עם התה. מגש כריכונים (צילום: יניב חן)
בעבר, אחת הדרכים שאימצנו כדי להתמודד עם אכילה באנגליה היתה להתמקד בארוחות שהבריטים תמיד חזקים בהן: ארוחת הבוקר האנגלית המלאה – שאם מזיזים אותה לכיוון הצהריים אפשר לשרוד בעזרתה כמעט כל היום ובמחיר שווה לכל כרס, והתה של חמש – רצוי על כל פרפראותיו. האנגלים, שלזכותם יאמר כי מעולם לא טרחו להסתיר את הבטן הרכה שלהם, כלומר את חולשתם בתחום הקולינרי, למדו עד מהרה לנצל את המסורות הוותיקות האלה: ארוחת הבוקר האנגלית מוגשת במקומות רבים כל היום (5 ליש"ט כמעט בכל פאב – מחיר מציאה למי שאוהב); עניין התה של חמש חרג כבר מזמן מטקס השמור לאחר הצהריים. כשהאנגלי אומר "טי" הוא מתכוון בעצם לארוחת ערב קלה ולא פורמלית, בניגוד ל"דינר" – שהיא ארוחת ערב מסודרת, עם שלוש מנות עוקבות.
אני, לעומתם, מעולם לא הסתרתי את חיבתי, שלא לדבר על כמעט הערצה, לטקס התה של חמש. אחת ההנאות הגדולות שלי בלונדון הוא ביקור משולב בשני מוסדות תרבות אלמותיים: הרויאל אקדמי אוף ארט והיכל הקדושה של האוכל, המצוי ממש מולה, פורטנם&מייסון. אחרי תערוכת אמנות מרתקת ואוונגרדית (הפעם זה היה אניש קאפור. חובה) אפשר להתענג על המוצגים המדהימים של החנות היפהפייה שמספקת מזה מאות שנים אוכל לבית המלוכה, ולמי שיכול לעצמו לקנות ביוקר אוכל מפונפן ומושקע.
העידן המודרני לא פסח גם על המוסד ההיסטורי הזה המתחדש כל הזמן. לצד שתי מסעדות גורמה מעונבות נפתחה כאן גם מעין גלידרייה וממלכת מתוקים בכוונה למשוך גם קהל צעיר יותר לחנות הוותיקה. בגלריה הצופה על אולמות החנות, שבה אפשר היה תמיד למצוא גברות אנגליות בכפפות ובאפודות טווין-סט מקשמיר, אוחזות בספלי תה עם זרת זקורה, הדגש אינו עוד, כמה חבל, על הטקס האנגלי הקדמון. ואולם התפריט כאן, הפותח היום דווקא בקפה, עדיין כולל תה אנגלי מסורתי, ממבחר הסוגים המהוללים של הבית. הוא מוגש כמו תמיד, בקנקן כסוף עם מסננת המונחת על הספל לקליטת העלים הסוררים ובליווי של חלב או לימון.
פעם אפשר היה להזמין עסקת חבילה שכללה גם סנדוויצ'וני מלפפונים משולשים ולחמניות סקונס, ריבה ושמנת דשנה. היום נעלמו הכריכונים ואת הסקונס תיאלצו להזמין לחוד, אבל הם מגיעים כרגיל עם השמנת והריבה. אף כי תמיד אפשר לסמוך כאן על האיכות – זול זה לא, ובמקומות רבים בעיר אפשר לקבל את אותה עסקה בפחות ממחצית המחיר.
אם אין לכם כוונות לבקר בלונדון תוכלו להכין את הסקונס, לחמניות התה האנגליות, בעצמכם. רצוי לזכור שהן במיטבן סמוך ככל האפשר למועד ההכנה. אם נשארו לכם, עדיף להקפיא ולחמם לפני שמגישים. לא לשכוח שמנת עשירה (אפשר להקציף שמנת מתוקה או, לחילופין, להגיש עם מסקרפונה). חובה לצרף גם ריבה טובה, רצוי מתוצרת בית.
המרכיבים (לכ-20 יחידות):
4 כוסות קמח
4 כפיות אבקת אפייה
2 כפות סוכר
1 כפית מלח
100 גרם חמאה
4 ביצים
2/3 כוס חלב

(צילום: index open)
אופן ההכנה: