באטמן חוזר לגותהם

האווירה של Batman: Arkham Asylum עשתה לכתבנו צמרמורות. או שזה השניצל מהצהריים, אחד מהשניים

שי בר־יהודה פורסם: 31.10.09, 16:09

נפתח בווידוי: באטמן הוא גיבור־העל האהוב עלי ביותר (טוב, אז אחרי זינה הנסיכה הלסבית), והסיבה היא שבניגוד לרוב חבריו לליגת גיבורי העל, הוא קודם כל בנאדם. אין לו שום סופר־פאוור, ובכל זאת הוא מצליח בכוח המוח והגאדג'טים להציל את גותהם סיטי שוב ושוב. אגב, גותהם סיטי עצמה היא הסיבה השנייה שאני מת על באטמן: בגלל האפלה התמידית ששוררת בה, והאווירה הקודרת שעושה לי צמרמורות של פחד ועונג.

 

לשמחתי, המפגש המחודש עם באטמן ועירו במשחק הוא מוצלח ביותר. תודה לאל, לא מדובר באחד המשחקים־על־פי־סרטים שמוציאים שם רע לכל הסדרה, אלא במשחק עצמאי ומשובח שמוציא את המיטב מהדמות ומהעיר. אם אפשר לנסח כבר עכשיו איזה שורה תחתונה לכל הסיפור, אז תרשמו לפניכם שמדובר במתחרה רציני על תואר משחק השנה 2009. הנה, אמרתי את זה ונשארתי גיק.

"נו, בגלל זה אני שונא בליינד דייטים"

 

בתחילת המשחק תופס באטמן את הג'וקר בקלות מפתיעה, ומלווה אותו לאשפוז בבית החולים הפסיכיאטרי ארקהם. איך שהם מגיעים לבית המשוגעים נפתח שם מרד אסירים, שבסופו משתלט הג'וקר על הסוהרים והשומרים, נועל את כל הדלתות ותופס את השליטה במקום. באטמן, שבכל זאת מצליח לשחרר כמה מהסוהרים שעדיין נאמנים לו, מפלס את דרכו למערה שלו - ושם הוא לומד על תוכנית העל הזדונית של הג'וקר ומתכנן לסכל אותה. וזהו: זה כל מה שאני מתכוון לגלות לכם, ותאמינו לי שזה לטובתכם.

 

מעבר לזה תמצאו כאן כמעט כל ז'אנר משחק אפשרי - פעולה, התגנבות ופיתרון חידות - וגם יכולת ייחודית להיכנס למצב "בילוש", שמאפשר לראות פרטים ועצמים מיוחדים שממלאים תפקיד קריטי בקידום העלילה. מה בכל זאת מציק? קרבות בוס מעצבנים, והיעדרו התמוה של משחק רשת. כל השאר, כאמור, סוכריה אמיתית.

 

לגיל הרייך

כתבנו טוען שהמשחק החדש בסדרת Wolfenstein קצת ליניארי ופשוט מדי. אבל הקטע של הנאצים סבבה מבחינתו 

 

כבן לעם הנבחר, אני לא משתגע על משחקי מלחמה שמתרחשים במלחמת העולם השנייה. אבל את וולפנשטיין לדורותיו - או בשם העממי השובב שהודבק לו כאן, "הטירה הנאצית" - אני דווקא אוהב מאוד. בסדרה הזאת לעולם לא תידרשו ליותר מדי מחשבה או תכנון מוקדם; במקום זה פשוט תלכו לטבוח בנאצים בכיף שלכם.

"מי הזמין רייקי?"

 

הפרק הנוכחי בסדרה האינסופית של הוולפנשטיינים מתרחש בעיר הפיקטיבית איזנשטט, שם פוגש הלוחם האמריקאי בי.ג'יי בלזקוביץ' (זה אתם) את אנשי היחידה המיוחדת של האס.אס. כבר בהתחלה מתברר שהנאצים גילו מקור אנרגיה מסתורי ובלתי נדלה שמכונה "שמש שחורה", שבעזרתו הם מקווים ליצור צבא בלתי מנוצח. אבל לשמש הזאת יש תוכניות משלה, והיא גורמת גם לכל מיני חייזרים להגר לעולמנו מיקומים מקבילים. זה פחות או יותר כל הסיפור: נאצים, חייזרים, כלי נשק, אחד בי.ג'יי בלזקוביץ', ותערובת מבולגנת של משחק אקשן היסטורי עם מרכיבים שנלקחו ממשחקי מד"ב ופנטזיה. ואפרופו מד"ב, את הרכיב הקיצוני ביותר בחבילה מספקים הקטעים שבהם אנשי המחתרת הצרפתית אשכרה יורים בחיילים גרמנים.

 

הקופסה מבטיחה משחק פתוח בנוסח GTA, אבל ההתקדמות דווקא ליניארית ברובה. ועדיין תבזבזו די הרבה זמן במשימות צדדיות ובמפגשים אקראיים עם כיתות חיילים גרמנים (שתוכלו לחסל די בקלות ובסטייל בכמה צ'יטים מגניבים). מילה אחרונה? המשחק הזה הוא פאן טהור למחשב האישי. כן, למחשב ולא לקונסולות, כי מה שיש לנו פה זה מקרה נדיר שבו קל ומתגמל יותר לשחק דווקא בגירסת ה־PC; השליטה באמצעות בקרי המשחק בקונסולות השונות היא פשוט - סליחה על הביטוי - פוגרום.