שגרה חגיגית: פיצה, פלאפל וטראפלס ביתיים

החגים מאחורינו ואפשר סוף סוף לחזור שגרה, אבל רצוי שגם היא תהיה חגיגית. רפי אהרונוביץ' לקח את הגברת למסע קולינרי ברחוב. הם התחילו בפלאפל, המשיכו עם פיצה וקינחו בגופרה בלגית. ויש גם מתכון לטרפלס ביתיים

עכשיו, אחרי שהצלחנו לדלג בהצלחה על שפע הקרפיונים של ראש השנה, סירי המרק של יום כיפור, הישיבה בסוכה והנסיון להרשים עם שפע מאכלים על בסיס דבש, תפוחי עץ, רימונים, תמרים ועוד, הגיע הזמן לצפירת הרגעה, שהיא בעצם חזרה לשגרה.

 

לא עוד כוננות של יחידה מובחרת, שמשמעותה היא שתוך 30 דקות קופצים לדודה: נא להכין בקבוק יין, כיבוד קל ובגדים מגוהצים למשעי. או לחילופין שתוך 20 דקות נוחתים אצלנו קרובים (שבשל קרבתם הרבה אני אפילו לא זוכר את שמם): נא להכין בקבוק יין, בגדים מגוהצים ומשהו עם תפוחי עץ ו/או רימונים.

 

יוצאים לחגוג את השגרה

את אות השגרה נתנה לי הגברת ביום אחד, בו בישרה לי שהחליטה לפרוש (אל תדאגו, לא ממני). "בוא נצא לחגוג", הציעה. מיד הזדקפתי מלוא קומתי (זה הזמן להזכיר שפעם הייתי גבוה יותר. אני לא יודע אם זה הגיל או החיים, אבל נמכתי ב-3 ס"מ, נתון קריטי מבחינתי, שכן אם הייתי גבוה ב-15 ס"מ הייתי מתאים בול למשקלי). "שנתלבש?", שאלתי כדי לנסות לפענח את הסוד מאחורי ההבעה המסתורית שעל פניה. "אם אתה שואל אם אתה צריך להחליף את הקרוקס בצבע בז', לזוג קרוקס בז' השני שלך, אז התשובה היא לא", ענתה הגברת. "אנחנו נאכל אוכל רחוב".

מענגת, למרות שאינה עונה להגדרה. הפיצה של טוני וספה (צילום: יעל גרטי)

 

אוכל רחוב, חברים, הוא אחד הדברים שהכי חסרים לי בחיים. אפשר לשבת בשדרה, לאכול טוני וספה 4 גבינות, לשתות בירה ולנסות לטעום בזריזות מפיצת הקינוח עם נוטלה, לפני שד' השמן יבצע בה את זממו; אפשר גם לשבת בברעצל בדיזנגוף ולאכול את אותו בייגל מופלא עם אמנטל ושינקן, ולברך על בקבוק בירה צוננת, אבל שתי האופציות לא עונות על ההגדרה שלי לאוכל רחוב.

 

עגלות במצב צבירה גרוע

אוכל רחוב זה כל מני עגלות - חלקן במצב צבירה לא מי יודע מה - עם נקניקיות, קלחי תירס צרובים על גריל פחמים מוברשים בחמאה, ערמונים בחורף, שקדים בסוכר בקיץ, ועוד. כל אלה נעלמו מעולמנו כליל. אז מה שנשאר זה למשל ללכת באבן גבירול דרומה. עצירה ראשונה - פלאפל רומיה. חצי מנה. אחלה פלאפל, בטעם של פעם. לא מתוחכמים, לא מרובעים, לא משולשים ולא משושים. סתם אחלה פלאפל. לוקחים עוד חצי מנה ומחליטים: בפעם הבאה בצלחת. מתאפקים לא לשתות מיץ ענבים, שהוא כידוע השילוב המושלם לפלאפל.

 

ממשיכים. עצירה שנייה: עגבנייה. חולקים משולש פיצת פטריות. טוב ופריך כרגיל. אני מתחיל להתפוצץ. העיניים נשארו אותו הדבר, אך הקיבולת לא מה שהייתה פעם. אבל הגברת נחושה להמשיך. עצירה שלישית: גופרה בלגית. גופרה אחת, שוקולד ברנדי ואוכמניות. מנסים להתעלם בהצלחה חלקית מתלולית הקצפת. מנה מצוינת. אספרסו כפול לדרך, וחוזרים הביתה בחיוך. תחי השגרה הברוכה.

 

ביום שישי מכינים קינוח שגרתי של טראפלס. חבר'ה, טראפלס זה ממש קל להכנה. אפילו אני מצליח להכין אותם. תמיד מרשים ותמיד טעים. מכינים כמות נכבדה, שכן חצי נגמר בשלב הלקקנות, ושליש בשלב הטעימות טרם הארוחה.

 

טראפלס

ברבות השנים גיליתי שהנוסח הכי פשוט הזה, הוא גם טעים וגם תמיד מצליח. כל הנסיונות להוסיף פלפל שאטה חריף או דברים אזוטריים אחרים כמו דובדבנים כבושים, הובילו תמיד בחזרה לאבקת הקקאו. לפעמים אנחנו מתפרעים עם בוטנים קצוצים, אבל לא יותר מזה.

 

המרכיבים:

300 גרם שוקולד מריר משובח שבור לקוביות (אפשר גם לקנות את אותן מטבעות שוקולד בחנויות המתמחות)

1 מיכל שמנת מתוקה עמידה

5 כפות חמאה (היא יכולה גם להיות מלוחה, זה מוסיף, לא גורע)

2 כפות ברנדי

לציפוי:

אבקת קקאו, בוטנים גרוסים או סתם קוקוס

(צילום: mct)

 

אופן ההכנה:

1. מניחים את השוקולד השבור בקערה. מרתיחים את השמנת ויוצקים על השוקולד.
2. טורפים בזריזות עד לתערובת הומוגנית וחלקה.
3. מוסיפים את החמאה והברנדי וממשיכים לטרוף.
4. כאשר החמאה נמסה מניחים במקרר למשך 3-4 שעות. אם עדיין נשארו לכם גושים, אפשר להעביר את הכל לסיר כפול עם מים חמים בתחתית.
5. מוציאים את התערובת המגובשת מהמקרר ובעזרת 2 כפיות יוצרים כדורים.
6. מגלגלים באבקת קקאו ומגישים.