"ימטויה": בשורת הסושי מגיעה להוד-השרון

אלי גרוסמן, אבי סצינת הסושי המקומית, שותף להקמת מסעדת ימטויה בהוד-השרון. אמנם היא ממש לא בליגה של אונאמי, ולתל-אביבים אין סיבה לנסוע עד אליה, אבל אין ספק שחובבי הז'אנר המתגוררים בסביבה זכו בשדרוג קולינרי רציני

נודה על האמת: אם "ימטויה" הייתה סתם עוד סושייה שנפתחה בהוד-השרון, ספק אם היינו מטריחים את עצמנו עד אליה. למה בכל זאת הגענו? בגלל אחד השותפים במיזם, אלי גרוסמן, שנחשב לאחד האבות המייסדים של סצינת הסושי המקומית וחתום על מוסדות מיתולוגיים כמו "טקאמרו‭,"‬ שהפכה מאוחר יותר ל"אונאמי‭,"‬ הנחשבת עד היום למעין מקדש יפני ברחוב הארבעה בתל-אביב.

 

למרבה הצער, "ימטויה" פתוחה בינתיים רק בשעות הערב ולא נמצאת בליגה של "אונאמי" או מקבילותיה מבחינת העיצוב, האווירה או איכות השירות. להפך. היא תקועה בין הקצב לירקן במרכז מסחרי קטן - בחלל לא מרשים במיוחד שהיה פעם בר מקומי שנסגר.

 

התפריט, לעומת זאת, נראה מבטיח למדי וכולל את כל הטריקים הרגילים, בתוספת הקומבינציות המוכרות של סלטים, מרקים, רולים וקונוסים. כדי לא להתמלא שוב באורז ודגים, העדפנו לדגום הפעם דווקא את המנות המיוחדות, המסתופפות בשולי התפריט.

 

התחלנו באגדאשי טופו - מרק כהה ועשיר עם קוביות טופו מטוגנות עד פריכות ופטריות זעירות, המוגש כשעליו ערימה גדולה של צנון מרוסק. ראשית יש לערבב את כל המרכיבים יחד ורק אז ליהנות מהשילוב. בעיניי, המטבח היפני - ולא הצרפתי - הוא המתוחכם והמעודן ביותר. עושר טעמיו ומרקמיו של המרק הקטן הזה היו עילאיים. בהמשך - במין חריקת צמיגים - שיפוד זעיר של פרגית ובצל ירוק ברוטב טריאקי, שהוסר מהגריל מוקדם מדי והיה מצער מכל הבחינות. אחריו הגיע סשימי קלמרי - סלט קר ורענן מאוד של אטריות צנון דקיקות וקיסמי מלפפון עם רצועות של קלמרי נא. כאן הטעמים נעשו אפילו מרומזים יותר. חבל רק שמי שהכין את הסלט הזה שתל בתחתיתו - מעשה שטן ממש - כדור קטן של ווסאבי, שחרך את החיך.

(צילום: צביקה טישלר)

 

מזל שלצידנו הונחו צנצנות קטנות של צ'ויה - שיכר שזיפים, שאני מעדיף קר מאוד, ובקבוק של בירה אסהי - יפנית קלה ויבשה, כמעט מאובקת, ומושלמת לכיבוי שריפות.

 

מכאן כבר לא יכולנו באמת להפסיק, וגם לא רצינו. המשכנו באינארי דניס - כיסון טופו מטוגן שבתוכו נחה תלולית נימוחה של קוביות דניס עם שבבי בצל ירוק וביצי סלמון זעירות המתפצחות בפה בעליזות דגיגונית. וגם: ניגירי צלופח, שבושל קלות ואז עושן קלות והיה מעולה, וסשימי שרימפס על מצע של קרח. ועוד על הקרח - צמד אויסטרים עסיסיים ששמרו על מליחותם האוקיאנית הנפלאה, עם הזלפה של חומץ יפני, ושום על מצע מחית של צנון כבוש.

 

סיימנו בשתי מנות מעניינות: ארבע פיסות זעירות של טונה אדומה, שנצרבה ונבזקה בשומשום שחור עם רוטב טריקאי, ורול של דניס וטוביקו - ביצי דגים ירקרקות.

 

איך היה? נאמר זאת כך: לשוחרי המטבח היפני אין סיבה להגיע במיוחד להוד-השרון רק כדי לאכול בימטויה. בתל-אביב יש לא מעט סושיות בכירות ממנה. מצד שני, חובבי הסושי בהוד-השרון וסביבותיה בהחלט שיחקו אותה.

 

על כל תענוגותינו שילמנו סך של 500 שקלים, כולל אלכוהול ושירות. האם נסחפנו? בוודאי. אבל בפעם האחרונה ששאלנו אמרו לנו שחיים רק פעם אחת.

 

ימטויה. בני-ברית ‭,6‬ הוד-השרון ‭.09-7407554‬