אחרי שהקריאה את שיריה בחוף הים ובאזור מסעדות הפועלים ושוק התבלינים בדרום תל אביב, הגיעה המשוררת ללי ציפי מיכאלי לעיריית תל אביב, חמושה בשיר מחאה בירוקרטי. היא עלתה במדרגות הנעות, הלכה לעמדות הפקידים, פילסה את דרכה בין שורות הממתינים, אבל קיבלה בעיקר תימהון ואדישות.
היא לא התייאשה ועלתה לקומות העליונות. שם התפרצה לחדר של אחת הפקידות, הקריאה לה את השיר וחיכתה לתגובה. "אני בהלם, לא יודעת מה להגיד", אמרה עובדת העירייה, וכנראה ביטאה במילותיה את התחושה הכללית שהיתה שם: הלם מסוים, אבל בעיקר אדישות. בכל זאת, ללי לא נשברת. הלוקיישן הבא שנרקם כבר בראשה - יציע כדורגל.