יסורים

None

אריק בורנשטיין, חוה פוליבודה פורסם: 06.11.09, 03:16

חוה פוליבודה, פרט מתוך "רעב", אקריליק על בד, 2009

 

חיי האמן הצעיר/ אריק בורנשטיין

 

אֲנִי מֻבְטָל חָסֵר שֵׁנָה

 

וְלִפְעָמִים עֹדֶף חֲלוֹמוֹת

 

כְּמוֹ שָׁרָב שֶׁתּוֹקֵף מִתּוֹךְ צְפִיפוּת מִסְדְּרוֹנוֹת

 

נַפְשִׁי נָסוֹגָה וַאֲנִי מֵקִיץ תְּכוּפוֹת

 

חֲתִימַת הִפְקִיד וּנְדָבוֹת

 

אַבְטָלָה פְּנֵי הַבָּעוֹת מדופלמות

 

הִיסְטוֹרְיָה שֶׁל הַנְּיָר כֹּה קצְרָה

 

כַּרְטִיס וְוָרֹד שָׁוֶה אֶת הַכּוֹסוֹת

 

יַיִן וְדִבּוּרִים וּשִׁבְרֵי מַחְשָׁבוֹת

 

נטושות לעוסות לעצמותיי.

 

          ***

 

כְּשֶׁאַתָּה עָנִי אֲנָשִׁים לֹא שִׁשִּׁים לְדָבָר אִתְּךָ

 

אַתָּה נִרְשָׁם אֵצֶל מְכוֹנָה

 

בַּתְּבִיעַת אֶצְבַּע וציפצוף מִתְנַשֵּׂא

 

יוֹתֵר וְיוֹתֵר מְכוֹנוֹת מְדַבְּרוֹת אֱלֵי

 

הַאִם זֹאת נַחֲלַת הַכְּלָל הַחֲדָשָׁה

 

הַאִם לְדָבָר עִם בֵּן אָדָם עוֹלֶה יָקָר יוֹתֵר

 

לֹא כָּל אֶחָד יָכֹל לְהַרְשׁוֹת פְּסִיכוֹלוֹג

 

בִּקַּשְׁתִּי חֲמִשִּׁים שֶׁקַּלִּים מֵהַשְּׁכֵנָה הקשישה

 

מֵהַדֶּלֶת לְיַד כְּדֵי לִקְנוֹת הסגריה שֶׁאֲנִי מֵעָשָׁן עַכְשָׁו.

 

          ***

 

חַיֵּי הָאָמָּן הַצָעִיר

 

בְּאַבְטָלָה מדופלמת

 

וְכַמָּה מַטְבֵּעוֹת עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ

 

למשורר לֹא מַגִּיעַ דְּמֵי בַּטָּלֶה

 

הוּא נוֹלַד לַעֲבֹד כֹּל עֵת.

 

כֻּלָּם שׁוֹאֲפִים לַשָּׁמַיִם

 

אַךְ לֹא כֻּלָּם רוֹצִים לְשַׁלֵּם

 

עַל שְׁיָרָיו מִתּוֹךְ חייי הָרוּחַ

 

מִתּוֹךְ נָפְשׁוּ החבוטה

 

וְחַיָּיו השועטים הָלְאָה

 

שֶׁל הַזְּמַן הַמְּלֻמָּד שֶׁהִנּוֹ אִישִׁי

 

הֲרֵי כָּךְ אָמַר אַיינְשְׁטֵיין

 

ופירקו לְאָטוּם בּוֹדֵד

 

הַמְּשׁוֹרֵר לֶקַח זֹאת קָרוֹב לְלִבּוֹ

 

וְהִסְתַּגֵף כְּדֵי לִסְבֹּל אֶת הַסַּבָּל שֶׁיָּבוֹא

 

כְּאִלּוּ לֹא דַּי תְּלָאוֹת יָדַעְנוּ כְּבָר

 

 

          ***

 

עָמָל יָכֹל לַהֶאֱצִיל אֶת נָפְשׁוּ,

 

אָמְרוּ הַהֲמוֹנִים, אַך תּוֹלֵשׁ אֶת יָדַי

 

עָנַה הַמְּשׁוֹרֵר, יָכֹלְתִּי רַק לְהַמְשִׁיךְ

 

לְחַקּוֹת אֶת חַיֵּי-שֶׁלֹּא הָיוּ שֶׁלִּי

 

כֵּיצַד שֶׁלֹּא יִתָּכֵן וְלֹא יִהְיֶה

 

שִׁירָה מוֹדֶרְנִית בִּשְׁבִילִי

 

הִיא כְּמוֹ אֹכֶל מָהִיר,

 

מוּכָן לַאֲכִילָה טְרוּפָה

 

מְאֻחָר יוֹתֵר מְקַבְּלִים

 

בֶּטֶן כְּאוֹבֶה.

 

          ***

 

כְּשֶׁאַתָּה מֻבְטָל זְמַנְּךָ חָפְשִׁי

 

לְהַכִּיר שֶׁכְּנִים חֲדָשִׁים.

 

למשורר הַצָּעִיר שְׁכֵנָה חֲדָשָׁה

 

מָה מִקְצוֹעֲךָ שָׁאַלה הַשְּׁכֵנָה

 

אֲנִי הַאָמָן, מוּסִיקַאי שֶׁל מִלִּים

 

מַלְחִין שֶׁל הַשָּׂפָה אָמַר הוּא.

 

זֶה תַּחְבִּיב לַפְּנַאי, לַנְּשָׁמָה,

 

קְשֵׁה הַיּוֹם בְּלִי מְשׁלַּח יָד

 

עָדִיף שֶׁתִּלְמַד נַגָּרוּת, אוֹ שֶׁתִּהְיֶה קַצָב

 

אֵלּוּ מִקְצוֹעוֹת עִם כֶּסֶף וַהֲנָאָה

 

סִכְּמָה הִיא מִלֵּאת רַחֲמִים וּדְאָגָה

 

לוֹ הָיַה זֶה רַק תַּחְבִּיב לֹא הָיְתַה

 

שִׁירָה טוֹבָה הַיּוֹם! הִתְגּוֹנֵן הַאָמָּן,

 

אַתָּה מִין המטורללים

 

פָּרְצָה בִּצְחוֹק הַשְּׁכֵנָה

 

כֵּן אֲנִי כָּכָה...

 

עָנַה חֶרֶשׁ הַמְּשׁוֹרֵר.

 

2005