הסטארטאפ השקוף: איך זה עובד באמת

מה זה סטארטאפ מראה, מה הדדליין האמיתי, איפה היזם משאיר את עצמו האמיתי, איפה עושים את החלקים הקטנים של העבודה ועוד אמיתות שמגלים רק כשאתם בפנים

בעקבות הטור של שבוע שעבר קיבלנו את הלינק למאמר בשם What Startups Are Really Like ("איך סטארטאפים באמת נראים", בתרגום חופשי). תודה רבה לשולח. המאמר מדבר באופן כללי על אמיתית לגבי מהו באמת סטארטאפ - איך הוא משתלט על החיים, איך הוא יכול להיות כיף, על הזהירות בבחירת השותפים ועוד.

 

מדובר במאמר מאלף, מדוייק, כל נקודה ונקודה. שווה לקרוא אם אתה יזם, אם אתה חושב שאתה רוצה להיות יזם, או באם מישהו קרוב אלייך חושב להיות יזם. לפיכך, החלטנו להוציא לאור עוד כמה אמיתות, נוסף על המאמר המקורי, שאתה מגלה רק כשאתה בפנים.

 

ארץ המראה

שנינו בילינו מספר שנים בקיבוצים (כילדי חוץ או כחברים מן המניין). לכל קיבוץ יש "קיבוץ מראה", שאת הילדים שלו אתם פוגשים בתנועת הנוער ובמסיבות, שנערכים בו לעיתים אירועים. בינו לבין קיבוץ האם שלכם, שוררת מערכת יחסים מורכבת ועתירת הסטוריה. כשאתם עושים דבר מה רע ושואלים אותכם מאיפה אתם, אתם נוקבים בשמו של קיבוץ המראה, כמו תאום מרושע.

 

ובכן, גם בסטארטאפים זה ככה, תמיד נכון להסתכל הצידה ולמצוא את "סטארטאפ המראה" שלכם, אותו סטארטאפ שנוסד כמעט במקביל אליכם (רצוי מעט לפניכם, על מנת שתוכלו לחוות את החוויות שלו כמה דקות קודם). יכול להיות שההרכב האנושי שלו דומה לשלכם, יכול להיות שיש לכם את אותם המשקיעים, שהם עוסקים בתחום דומה שקהל היעד שלכם חופף וכן הלאה. הוא ישמש לכם כדוגמא ומופת, לחיוב ולשלילה, איתו תחוו את קשיי ההשקעה הנוספת, אצלו תראו איך טעות מביאה לשלל טעויות אחרות, ממנו תנסו ללמוד איך לא לפשל.

 

האמת שלנו: כמובן שגם אתם סטארטאפ מראה למישהו אחר, וגם אחרים צופים בכם ולומדים מהטעויות שלכם. ככה זה עובד, וזה לא אנחנו עשינו, זה הם.

 

שוטף פלוס

לא חשוב מה, לא חשוב מתי, זה תמיד יקח יותר זמן ממה שחשבתם. זוהי אמת שתמיד ידענו, ואיכשהו הרגשנו שזה יכול גם לא לקרות לנו. תשכחו מזה, זה באמת אבוד.

סוגרים על משהו ואז זה לוקח זמן. אתה לוחץ על הדוושה ואז אתה לוחץ עליה עוד יותר - וזה עדיין לא קורה. זה כמעט קורה, אבל לא.

 

כמו שנאמר בסרט "מבצע סבתא" "100 מטר יש רק דרך אחת לשחות בשביל לקבל מדליה (...) אתה מתחיל הכי מהר שלך, ולאט לאט אתה מגביר". בסוף זה קורה אבל לא לפני שעברת את חמשת שלבי האבל: הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון וקבלה. שוב ושוב.

 

האמת שלנו: היינו אמורים להשיק לפני חודש.

 

"אל תגבילו אותי למה שאני"

בכותרת הזו נתקלתי פעם באיזה פורום והיא ציטוט מאמירה של מזכירה באמצע ישיבה סוערת, כשניסו להגיד לה שלא מתפקידה לעשות משהו. אז זהו, בסטארטאפ אתה לומר שאתה משהו אחר לגמרי ממה שחשבת, ושאתה חייב לעשות את הדברים שהם לא אתה כפי שאתה מעדיף לראות את עצמך: להלחם על ההסכמים כתגרן בשוק, להגיד דברים שלעולם לא היית אומר, להבטיח הבטחות, להיות חייב כספים. והגרוע מכל – לקפוץ מהמטוס ללא מצנח מתוך תקווה שתצליח לתפור ולפתוח אותו לפני שתפגש עם הקרקע.

 

המיזם הוא ים של אילוצים ומי שחושב שהוא יכול ללכת זקוף קומה ונינוח על המים (כפי שהוא רגיל בחיי היום-יום שהם לצורך העניין היבשה) במקום לשחות בהם, נידון לשקוע במהירות. אזורי הנוחות שלך מנפנפים לך לשלום מאחור, אתה לא יכול להשאר אתה, אחרת לא היית יזם.

 

האמת שלנו: מכל הסעיפים, זה מה שמכניס אותנו למאניה הדיפרסית היזמית הידועה, אתה לא יכול יותר לסמוך על כלום. מחר נידרש להיות מישהו אחר, ואתם יודעים מה? אנחנו נעשה את זה.

 

הכי קשה זה לעבוד

הקטבים הם אלו שמקשים כל כך על העבודה. לחזור ממצגת שמדברת על העתיד, או מפגישת משקיעים סוערת, ולשבת לכתוב את התגובה האוטומטית שמקבל משתמש כשהוא שולח מייל לתמיכה. כמה קטן, כמה "לא משמעותי", אבל מי יעשה את זה? אתה כמובן.

 

היום-יום של המוצר מורכב מאלפי פריטים קטנים כאלו, ועכשיו זה הזמן להניח לדברים ה-"גדולים" – ולעבוד, וזה קשה.

 

האמת שלנו: זו לא היתה דוגמא בעלמא, זה מה שעשיתי כל היום: טקסטים ועוד טקסטים, דפים, אתר. כמה פשוט, ככה נדרש. האמת? סוף סוף חזרה אלי חדוות מנהלת המוצר, היה כיף.

 

דפוקים וזרוקים בהרצליה ותל אביב

אתה המייסד, יופי, כפיים – אי אפשר ללכת עם זה למכולת. מעטים היזמים שמסיימים את הדרך עם יותר מעשרה אחוזים במיזם. מעבר לזה, כל המניות הבכירות הולכות לאנשים אחרים – ואם נסתכל על זה מנקודת המבט שלנו, שעליה אנחנו כותבים – הרי שצריך להבין, ולקח לנו זמן להבין: כשזה לספירת הכסף היזם הוא הדמות הכי פחות נחשבת בחבורה, זה לא שלא מחבבים/מעריכים/דואגים לנו, אלא שבסיכומו של דבר, אתה פרולטריון.

 

האמת שלנו: הכי טוב פרולטריון! בסיכומו של דבר גילינו שאנחנו חמדנים הרבה פחות ממה שחשבנו, ולהוטים להוציא מוצר הרבה יותר ממה ששיערנו. המשא ומתן האחרון לימד אותנו המון (בין השאר, גם לנהל משא ומתן על עצמנו, חוויה)

 

התחלנו בלינק ונסיים בלינק, כבר דיברנו על הסטארטאפ כילד, ועכשיו עוד אמת אחת קטנה, הפעם פרי עטו של הפסיכיאטר ירדן לוינסקי באתר המצויין הקולקטיב. ילדים זה שמחה.