צמוד מדי

הסקיני הוא צו האופנה, ולכן את חייבת את הצמוד־צמוד הזה בארון שלך. אבל מה לגבי הבחור? האם זה באמת בריא להיות צמודה אליו 24/7? איך תדעי מתי הזוגיות שלך זקוקה לדיאטת ספייס רצינית? תפתחי כפתור לפני שיהיה מאוחר מדי

כבחורה שלא חלקה בשנתיים האחרונות מיטה עם גבר ליותר משבועיים וחצי, אני מעט מתקשה לדלות מקרבי תחושות של רצון לריחוק. כן, ממרומי רווקותי הבלתי מתכלה קצת קשה לי לפנטז על ספייס מאיזה בויפרנד דמיוני, כשכל מה שבא לי עכשיו זה שיתפרו אותי קתולית לבויפרנד הזה. המחשבה על ישות מקבילה בשר ודם שכל מהותה היא לשהות לצדנו 24/7, לממש את ציפיותינו ולספק את מאוויינו, היא מפתה עד כדי כאב. אבל זכרי, בדיוק כמו בג'ינס - גם בזוגיות יש דבר כזה צמוד מדי. ובדיוק כמו המוכרת בחנות הג'ינסים, כולם שיקרו לך כשטענו שעם הזמן הזוגיות הזו תקבל את הצורה של הגוף שלך. לא ג'ינס ולא זוגיות מתמרנים את עצמם עם הזמן לפי רצוננו. לעזאזל, אנחנו נצטרך להמשיך לעבוד קשה כדי שהם ימשיכו להתאים.

 

עם זאת, אפילו מתוך הכמיהה הנואשת והמעט מזוכיסטית הזאת לקשר קרוב, עוד מבעבע בי זיכרון החניקה של הזוגיות. התחושה שאין פער ברור בין איפה שאת מתחילה לאיפה שאת נגמרת, ולמי בדיוק ההתחלה והסוף האלה שייכים. בשבילי, הסימן לזה שהרגשתי חנוקה בתוך הזוגיות היה שלא הצלחתי להפסיק לארגן את הבית מחדש. לא משנה כמה מהחפצים שלו פיניתי הצידה ובכמה ג'אנק אינדיווידואלי אכלסתי את הדירה הזערורית, עדיין הרגשתי שאין לי אפילו פינה לעצמי (ושלא יהיה ספק, אם הבחור היה מפנה לי עוד קצת מקום, הוא פשוט היה מוצא את עצמו מקופל בקופסה מחוץ לדלת).

צמידות יתר היא אחת הדרכים הבטוחות לוודא את ההריגה של הקשר שלכם. אבל אוף, זה כיף כל כך - בעיקר בהתחלה - להיות כל הזמן ביחד. מה עושים?!

 

למה חשוב כל כך לשמור על ספייס?

כדי שלא ניבלע: גם לאינדיווידואלים בלתי מובסים יש נטייה להינמס לתוך התבנית הזוגית שלהם. לא בהכרח כי אין להם חוט שדרה, אלא פשוט כי התמזגות היא אחת הכמיהות החזקות בקשר הזוגי - להפוך למעצמה זוגית בלתי מובסת. אבל הרצון להיות מאוחד עם ישות נפרדת ממך הוא לא בהכרח האינסטינקט הראשוני של כולנו. אחרי הכול, כיצורים ששהו בחמימות מיצי הרחם המנחמים, יש משהו מלחיץ ודוחק בהרגשה שאין לך פינה משלך שבה אתה יכול לסגור את הדלת על כל העולם. כדי לשמור על יחסים בריאים, חשוב לא להישאב טוטאלית לתוך בן הזוג, ולשמור על עמוד השדרה האינדיווידואלי שלכם.

 

כדי שלא יימאס: לדיוויד בקהאם יש את ויקטוריה, לג'וד לאו היה את סיינה מילר וליו גרנט הייתה לא פחות מאליזבט הארלי. ועדיין, שלושתם בחרו, אם במודע ואם ברגע של חולשה, לחפש משהו חדש מחוץ לבית. שלושתם בגדו עם בחורות לא

 יפות, לא מצליחות ולא מפורסמות - ועדיין, היה להם את מה שלבנות הזוג הקבועות לעולם לא יהיה: ניחוח של זרות מסקרנת. היטיב לנסח את העניין לא אחר מאשר אייל גולן, שטען: "כל יום אני אוכל אנטרקוט, לפעמים בא לי פרוסה עם שוקולד", או משהו בסגנון. נכון, ממרומי המינוס בבנק זה יישמע לכם הזוי, אבל גם משפע, עושר ודברים טובים כמו זוגיות משובחת יכול להימאס. "כולנו שותפים לצורך בסיסי בביטחון שמלכתחילה דוחף אותנו לעבר יחסי מעורבות, אבל הצורך שלנו בהרפתקה, בריגוש ובכיבוש חזק באותה מידה", מאשר עידן מיליצ'ר, מטפל זוגי, סקסולוג ופסיכותרפיסט. אז נכון ששלב הכיבוש מאחוריכם כי את כבר שלו והוא כבר שלך, אבל את שלב הריגוש לפחות תדאגי להשאיר תמיד על אש קטנה.

 

כדי שלא נחוש כבולים: כשמרגילים את בן הזוג ואת עצמך למערכת יחסים דבוקה במיוחד, כל ביטוי של עצמאות - רגעי ותמים ככל שיהיה - עלול לעורר חרדת נטישה והיעלבות קשה אצל הצד השני. אם הרגלתם את בן הזוג שאין צעד שהוא יעשה בלי תמיכה גבית בלתי מתפשרת שלכם, כל סטיית תקן תיחשב כהרעה אקוטית בתנאים ואפילו כרצון לנטישה ממשית. מה עושים? אנחנו חייבים לאלף את עצמנו ואת בני הזוג שלנו לספייס, ולהפנים שלפעמים להיות בנפרד זה חלק משמעותי מהיחד. "לתת ספייס זה בראש ובראשונה להכיר בעובדה שאני לא יכול לספק את כל צרכיו של בן זוגי", טוען מיליצ'ר, "לא משנה כמה נפלאים, מסורים, אוהבים, רגישים, חכמים, מצחיקים ומאוהבים אנחנו. עם קצת הבנה וקרטוב של ביטחון, ניתן לזוגיות מרחב שיש בו ביטוי עצמי, פיזי, רגשי ושכלי שאינו קשור ותלוי בזוגיות שלנו".

 

כדי שלא נתנוון: זוגיות, ואני משערת שרק אנשים ממש בלתי נסבלים לא יסכימו איתי, היא דבר מנוון. הוא אחראי על חשבונות החשמל, את זו שמבשלת, הוא עושה את הקניות בשוק, את זו שצועקת על האיש של האינטרנט בטלפון. אמנם זה מאוד נעים ונוח לחלוק את הנטל, אבל נדמה שבנפרד אתם פשוט לא מסוגלים

 לתפקד. אני זוכרת כמה מקרים מפוקפקים שהמחישו לי את המגה אשליה והניוון שבזוגיות. מאז ומתמיד הייתי בחורה חסרת פחד. מבחינתי, הנורמה היא להסתובב בשתיים בלילה עם אוזניות בפול ווליום באזור התחנה המרכזית הישנה ולא לראות ממטר. מעולם לא ציפיתי שמישהו יגן עליי, ומשום מה תחושת הלבד הזו נסכה בי המון ביטחון. ואז קרסה עליי שנת 2006: יש לי חבר רציני. אנחנו גרים יחד בירושלים. בני סלע נמלט מהכלא ואני שוכבת קפואה מפחד מתחת לשמיכה, בלילה היחיד שבן זוגי נטש אותי לטובת בית הוריו. תגובה מוגזמת משהו, אבל אמיתית לחלוטין.

 

עוד דוגמה? אותה השנה, כמה שבועות קדימה: אני הולכת ברחוב, מרחק של לפחות שלושה קילומטרים מביתנו החמים והבטוח. בחור מטריד אותי, ואני לחלוטין רגועה. במוחי חולפת המחשבה ההו־כה הגיונית: "אהה לא נורא. יש לי חבר, ואני פשוט אזעק לעזרתו בקול רם והוא מיד יגיח מהשיחים לעזרתי". כן, אלה המחשבות שעברו בראשי באותה תקופה, אשליות וניוון אש. אחרי שנפרדנו נזרקתי לדירת יחיד בדרום תל אביב. לקח לי הרבה זמן לחזור להיות הבחורה העצמאית וחסרת הפחד שתמיד הלכה לבד עם אוזניות ולא ראתה ממטר. זוגיות זה מנוון, כבר אמרתי?

 

אז איך עושים את זה נכון?

דיאטת ספייס: על פי המילון שלי, "דיאטה" היא: "פעולה כפויה המנוגדת לרצונותינו המיידיים אשר באה להיטיב עמנו, בתקווה לטווח הארוך". אני משערת שהמילה הזו לחלוטין מייצגת את המהות של הסעיף הנ"ל. ובכן, בהתחלה תצטרכו

 לזייף את זה ולשכנע את עצמכם שאתם נהנים מהלבד - לקבוע ימים שבהם תבלו בנפרד עם חברים נפרדים, או מקומות שאליהם לא תלכו יחד. או בקיצור, Fake it, till you make it!

 

לא לעבור לגור יחד מהר מדי: אם תשאלי אותי, לעבור לגור ביחד זה לא רומנטי. נכון, לעתים זה זול יותר, אבל כסף זו לא סיבה להכניס את הזוגיות הגם ככה שבירה לסיר לחץ מבעבע ומיותר כמו מגורים משותפים. "כיום, חלק מאפיון מתן הספייס בא לידי ביטוי דרך שינויים בתוך המשפחתיות והזוגיות הקלאסית", מאשר מיליצ'ר. "הרבה מאוד זוגות בוחרים לחיות בזוגיות כשכל אחד מחזיק בדירה משלו, וכך מנהלים חיים משותפים לכל דבר ועניין".

 

עם זאת, מיליצ'ר מסתייג מעט כשהוא נאלץ לנקוט עמדה סובייקטיבית בנושא, שעדיין נחשב בעיני רבים לטעון על גבול הרדיקלי. "מי אני שאבקר את הגישה הזו, שמתאימה לאנשים רבים שמנהלים חיים זוגיים מאושרים ואחוז הגירושין בה קטן בהרבה ממה שקורה בזוגיות רגילה", הוא מסביר. מעבר לכך, אחד הדברים

 המפליאים ביותר שגיליתי בשנים האחרונות על גברים, היא העובדה הכה לא צפויה שהם לגמרי רוצים לעבור לגור איתנו. תשכחי מחוסר הרצון המסורתי שלהם להתחייב, תשכחי מהפוטנציאל הפתייני לחיות חצי חיי זוגיות חצי רווקות, תשכחי מהרצון הכה טבעי של הגבר לפרגן לעצמו מיטה ריקה לאכלס בה בחורות - גברים רוצים לדעת בדיוק איפה האישה שלהם נמצאת בכל רגע נתון. כן, אני מכירה את האסכולה שטוענת שחוסר הרצון לעבור לגור ביחד נובע מפחד מאינטימיות ומאפשר בריחה מבעיות. מצטערת, לפעמים פשוט עדיף לברוח קצת לעזאזל. לנקות את הראש, ולחזור אחד אל השני מתוך רצון אמיתי וכוחות מחודשים.

 

לשמור על החברים בכל מחיר: באופן טבעי, כל זוג הופך בשלב מסוים ליחידה עצמאית ונפרדת שמקיימת את עצמה. תחושת ה"אנחנו" מול ה"הם" היא אחד האספקטים הזוהרים והמנחמים ביותר של הקשר הזוגי. אבל האמת היא שיש משהו מופרך ולא יעיל בקונספט של זוגיות כפי שהיא בנויה כרגע. נסי להיזכר בפרידה האחרונה שלכם: איך נופלים בבת אחת למצב אבסורדי לחלוטין שבו תוך יום החבר הכי טוב שלך הופך לזר שאת לא יכולה להתנחם בו או לבכות יותר בזרועותיו, ודווקא עכשיו כשאת כל כך צריכה אותו. לא התחרטת שלא שמרת מבעוד מועד על כמה גיבויים איכותיים במיוחד, או בשמם השני - החברות הטובות

 שלך? "היום אנו פונים אל אדם אחד שיספק לנו את מה שכמה בני אדם סיפקו בעבר: ביטחון, משמעות, רומנטיקה ומיניות", מוסיף מיליצ'ר, "אך כל זה אינו עומד במבחן המציאות". נכון שבן זוג מספק דברים שחברות לעולם לא יוכלו לספק, אבל בדרך כלל הוא שם לזמן שאול, והחברות שלך יהיו שם פלוס מינוס לנצח.

 

תשחקי ב"לו הייתי רווקה": כדי שלא תגיעו למצב שפתאום שטיח האהבה הקסום יימשך מתחת לרגליכם, אל תהפכו את הזוגיות לייצור ללא ידיים ורגליים. דאגו לשמור על עצמאות ככל האפשר. אל תתרגלו שמישהו אחר דואג להאכיל ולספק אתכם כל הזמן, זכרו לדאוג גם לעצמכם במהלך הזוגיות. אפילו כשאתם לא חייבים, ככה סתם רק בשביל התרגול, לכל מקרה שטפו טפו לא יבוא. ככה תישמרו מלעבור את הגבול הדק שבין קרבה לתלות.

 

אל תזלזלו בתחומי העניין שלכם, שלא מעניינים את בן הזוג: נורא רומנטי לחלוק את כל החיים, אבל אף אחד לא יכול להגיע בילט אין עם המוח והכישורים שלכם. זה לא אומר שאתם לא מתאימים או לא דומים כמו שחשבתם בהתחלה, זה רק אומר שבנוסף לזוגיות שלכם התפתחתם במקביל, גם כיחידות אנושיות עצמאיות שעומדות בפני עצמן ונמצאות יחד מתוך כיף אמיתי.

 

הזוגות הכי צמודים בהיסטוריה

ריס ויתרספון וג'ייק ג'ילנהול: קשה לפספס שמדובר בחתיכת זוג סיאמי במיוחד. הם מנשנשים אחד את השני תחת כל עץ רענן, נוסעים לפסטיבלי רוק נחשקים כמו זוג טינאייג'רים מכורבלים בשק שינה מפורעש, ובכלל - מפזרים סביבם קצת יותר מדי דבש. יאק. 

צילום: ASAP

 

אלן דג'נרס ופורשיה דה רוסי: נערות הפוסטר של קהילת הלסביות. מסתבר שמדובר במוטיב חוזר בחייה של דג'נרס, השופטת החדשה בפאנל "אמריקן איידול", אם זוכרים לה את פרשיית האהבים הארוכה, המתוקשרת והמגה צמודה שלה עם אן הייש. 

צילום: אימג' בנק / GettyImages

 

יעל גולדמן ואורי פפר: בעוד אותנו דופקים וזורקים הלוך ודפוק שלל מניאקים סוג ז', היא מצליחה להיות הכי מהממת בעולם ולתמרן לתוך טבעת את הוורן בייטי הישראלי. בקרוב אצלנו?

צילום: רועי חביב, פנאי פלוס 

 

דץ ודצה: מובן שהגידול הדו ראשי הזה היה חייב לבוא על סיומו. קשה לפספס כשהשם הפרטי שלך הופך לשיבוש בנטיית נקבה לשם המשפחה של בעלך. יוסטון, יש לנו בעיה.

צילום: ג'ו קוט

 

נינט טייב ורן דנקר: לפני הצרת ההיקפים והמרת קול הפעמונים בזעקות פי־ג'יי הארווי תמוהות במיוחד, נינה כל כך התלהבה שיש לה סוף סוף בויפרנד להגיש לאומה שהיא שכחה שהיא בכלל מהמסורתיות האלה שאמורות קצת להצניע. עם ה"מאמי שמאמי" לכל עבר, ריאיון עם תמונות קיטש מתמרחות, שעות עבודה משותפות ואינסופיות ושמועות על ריבים סוערים ומלאי תשוקה - ברור שזה היה חייב להיגמר בבום גדול. 

צילום: איציק בירן