האסונות של אבו מאזן - איך נשבר הראיס?
ההיגררות המשפילה לפסגה המשולשת, התיוג כבוגד בעקבות פרשת דו"ח גולדסטון, העימות המתיש עם חמאס - ועכשיו ההתקפלות המסתמנת של ארה"ב בסוגיית ההתנחלויות. פעם אחר פעם בלע אבו מאזן את העלבונות, עד שקצה נפשו. האם הפרישה אמיתית? קשה לדעת. האם העלבון אותנטי? אין ספק
עלי ואקד
פורסם: 06.11.09, 00:07
האמנם אבו מאזן מוותר על הנשיאות? האם הבחירות באמת ייערכו ב-24 בינואר? הרבה שאלות אופפות את הפוליטיקה הפנים-פלסטינית בעקבות הכרזתו של הראיס מחמוד עבאס (אבו מאזן) כי הוא אינו מעוניין להתמודד מחדש על התפקיד, כשהדבר היחיד שבטוח הוא שהנשיא הפלסטיני מתוסכל. מתוסכל מאוד.
בחודשים האחרונים ספג אבו מאזן כמה וכמה מכות מצד האמריקנים. תחילה הם
אנסו אותו להגיע לפסגה המשולשת עם ברק אובמה ובנימין נתניהו בארה"ב, והפכו אותו למטרה נוחה לחיצי הביקורת של האופוזיציה הפלסטינית ובראשה חמאס. אלה הצביעו עליו כמי שוויתר על סירובו להיפגש עם נתניהו ללא חזרה לשולחן המשא ומתן על בסיס הקפאת ההתנחלויות.
אם לא די בכך, אחר כך באה פרשת דו"ח גולדסטון, שהרשות החליטה למשוך את הבקשה לדון בו במועצת זכויות האדם בז'נבה, לפני שחזרה בה בעקבות הסערה שחולל המהלך. ב"זובור" הזה באבו מאזן נטלו חלק כמעט כל בתי האב בעולם הערבי, ששטפו את תחנות הלוויין ואת הרחובות וכינו אותו "בוגד". הראיס הפלסטיני לא חש ככזה, אלא כמי שנבגד על-ידי מספר מדינות ערביות, שהמליצו לו למשוך את הדו"ח, אך בשעת מצוקה הטילו עליו את כל האחריות.
המכה השלישית הייתה דבריה של מזכירת המדינה האמריקנית, הילרי קלינטון, שביקרה במוצאי שבת בירושלים ואמרה כי הקפאה מוחלטת של ההתנחלויות אינה תנאי למשא ומתן. גם כאן הרגיש אבו מאזן, כפי שרמז בנאומו, שהאמריקנים מציגים אותו באור מגוחך מול עמו. כל זאת, בשעה שהוא ממשיך להלל את התהליך ואת הבחירה האסטרטגית בשלום, כשמנגד האמריקנים והישראלים לא עושים דבר לשיטתו. אבו מאזן נדהם לשמוע את דבריה של קלינטון, שבאו למרות ההבנות המוקדמות עם האמריקנים לפיהן ההתנחלויות פוגעות בתהליך ואין בו טעם בלי הקפאתן.
מצרים וגם חמאס שברו אותו
גורמים פלסטינים אמרו בשבוע שעבר ל-ynet כי גורמים ערבים ובינלאומיים לוחצים על אבו מאזן שלא להתנות את חידוש התהליך בסוגיית ההתנחלויות. מספר ימים לאחר מכן הגיעו דבריה של קלינטון, ואחריהם באו דברים דומים מצד מצרים. המצרים, במילים אחרות, נזפו באבו מאזן בשל התעקשותו בעניין ההתנחלויות. מבחינתו של הראיס היה זה כנראה הקש ששבר את גב הגמל.
אם כל זה לא מספיק, אבו מאזן ראה גם כיצד חמאס "לא סופר" אותו, את איומיו ואת המתווכים המצרים שניסו להביא לפיוס פנים-פלסטיני. עזה מתחילה להתרגל לרעיון שאבו מאזן והרשות הם כבר חלק מההיסטוריה, היסטוריה שרק הולכת ומתרחקת, וכנראה לא תשוב. גם ההבטחה של אבו מאזן ואנשיו, ותקוותם להציג את הגדה כשווייץ של השטחים לעומת אפגניסטן שבעזה, התפוגגו כלא היו. המצב הכלכלי ברשות לא השתפר, המחסומים לא נעלמו, ופטישי הבנייה בהתנחלויות המשיכו להלום בצמרת הרשות וברחוב.
זו הסיבה שהרחוב הפלסטיני לא היה שותף לעניין הרב שעורר הדיווח על הודעתו של אבו מאזן כי לא יתמודד. מבחינתם אבו מאזן אינו המשתנה העיקרי - הבעיה היא בשחקנים האחרים - בישראל, "סרבנית השלום", באמריקנים הנוהגים בה ביד רכה, ובחמאס שאינו משתף פעולה עם הראיס. ומעל לכל אלה מרחף כשלון הרשות בניסיון להביא לתוצאות ממשיות בשטח, הן ברמה המדינית והן ביום-יום.
אבו מאזן זורק כפפה. מי ירים?
דבר אחד היה בטוח לפני הודעת אבו מאזן וגם אחריה: הראיס היה מעדיף שלא להתמודד. הוא היה רוצה לשוב לביתו, אולי לכתיבת זכרונותיו, אך ברשות ובפתח מבינים - וכך גם אבו מאזן עצמו - שהדבר לא תלוי בו. בפתח היטיבו להגדיר זאת, כשאמרו ש"אם הראיס עבאס לא יתמודד, האלטרנטיבה המועדפת היא אבו מאזן", קרי - אין אפשרות אחרת, והדבר אינו נתון בידיו של אבו מאזן בלבד.
האמריקנים לא רוצים להתעסק עם מלחמת ירושה פלסטינית, שתיתן את החותמת הסופית לקריסת תהליך השלום, וגם
בפתח לא מעוניינים במלחמה שכזו. אבו מאזן מסמל אולי מנהיגות חלשה בעיני העולם, אבל מסמל יציבות בנקודה חסרת היציבות שנקראת "הרשות הפלסטינית". ישראל, ארה"ב, חמאס ועמדתן של מדינות ערב - כך אומרים אנשי שלומו של הראיס - הופכים אותו בכוח ללא רלוונטי.
בתוך אווירת הנכאים מזהירים ברשות, כי הדברים שנשמעו עד לאחרונה בחדרי חדרים, ואתמול מפיו של מחזיק תיק המשא ומתן באש"ף, סאיב עריקאת, לפיהם הפלסטינים יתחילו לבחון אפשרות לאמץ את רעיון המדינה הדו-לאומית, אינם רק איומים. זו תוצאה בפועל, הם אומרים, של המבוי הסתום אליו נקלע המשא ומתן המדיני. אבו מאזן זרק כפפה, וכעת הפלסטינים ממתינים לראות אם העולם ירים אותה או יותר נכון - אם ארה"ב תרים אותה.