עבר העידן שגבר יחליט בשבילנו מתי להתחתן

תגיד, מה איכפת לך מה פלונית בוחרת לעשות עם חייה. אפילו אם היא בוחרת לבזבז אותם על "שטויות", כמו שתתאר את זה? עצם הרצון לקבוע , עצם הרצון לחנך ולהשכיל נשים בוגרות, הרצון לבוא ולהראות לנו את האור, זו יהירות נוראית ואגו נפוח מחשיבות עצמית ומגלומניה. תגובה לטור של עופר המתלבט

טל פ"ת פורסם: 08.11.09, 10:36

 

יש שקרים, שקרים גדולים, וסטטיסטיקה. למה למען השם הכתבה הזו רלוונטית? עבור הבחורה הממוצעת שלא קיימת? זו שהיא לפי הסיפורים "חצי בהריון"?

 

אין לי הרבה כבוד למישהו שכל הכתבה שלו זה איום אחד גדול - תעשו מה שאני אומר לכן, כי אם לא תעשו כך, אחר כך תצטערו על כך עד מאוד - ועוד חושב שהוא עושה לציבור הנשי טובה גדולה בכך שהוא מזהיר אותו.

 

תגיד, מה איכפת לך מה פלונית בוחרת לעשות עם חייה. אפילו אם היא בוחרת לבזבז אותם על "שטויות", כמו שתתאר את זה? עצם הרצון לקבוע, עצם הרצון לחנך ולהשכיל נשים בוגרות, הרצון לבוא ולהראות לנו את האור, זו יהירות נוראית ואגו נפוח מחשיבות עצמית ומגלומניה.

 

סתם כדוגמאות נגדיות. אני התחתנתי עם מישהו צעיר ממני בארבע שנים, וכך גם אחותי. השכנה שלי התחתנה עם גבר שצעיר ממנה בשמונה שנים. חברה שלי החליטה באופן מודע שאין לה שום כוונה להתחתן ושום רצון להביא ילדים. וגם זה לגיטימי. ואף פעם לא פגשתי אשה עם "רשימת מכולת" כמו שתיארת.

 

החיים זה לא פרוטוקול, לא רשימה קבועה של דברים שצריכים לעשות אחד אחרי השני. אגב, רוב הנשים שאני מכירה התחתנו עם גברים שלא היו "מסודרים" בשום אופן. הן פשוט אהבו אותם, וזו הסיבה לחתונה.

 

אתה צריך להבין שהסיבה לאנטגוניזם היא שעבר זמן החינוך. בכלל, העידן הזה שגבר קבע מה נשים צריכות לעשות ומי הן צריכות להיות, חלף עבר לו.

 

אי אפשר לבוא למישהי זרה לך לגמרי ולהרצות לה על מה היא צריכה לעשות עם החיים שלה ולצפות לתגובה אחרת מבוז. אתה לא אבא שלה ולא אמא שלה ולא חבר שלה. זה לא המקום שלך לחנך. ומבחינת הזמן, אתה מאחר כבר ב-20 שנה.

 

אלה נסיונות נלעגים לאיים ולשלוט

אי אפשר לבוא מלא ביהירות שמביאה אותך לחשוב שאתה מראה לנשים האומללות והתועות את האור, מבלי שאגחך ואגיד - איזה יצור פתטי ומפוחד. אלה נסיונות נלעגים לאיים ולשלוט. הוא לא מבין שאין לו שום שליטה על מה שאחרים עושים וחושבים?

 

ובאמת שאין לי שום מושג אם אתה צודק, צודק חלקית, או טועה לגמרי, וזה גם כל כך לא חשוב. הדברים שלך הם הכללה. לחיים שלי הם בכלל לא רלוונטיים, והם לא רלוונטיים לחיים של אף אחת ספציפית שאני מכירה. מכאן אני מסיקה שגם אם אתה צודק (ואני בספק גדול) זה פשוט לא ישנה דבר.

 

אבל מה שבאמת מעליב היא העובדה שאתה מצמצם את יחסי האנוש לסטטיסטיקה, ובדרך אתה מסרס אותם.

 

אתה יודע, הגבר שלי התאהב בי, בלי קשר לנתונים כמו בת כמה אני, או כמה כסף יש לי. כי הוא אהב אותי. את האישיות הבלתי ניתנת לשכפול שלי. את היותי ייחודית. אחת ויחידה בעולם. וכך גם אני אותו. ואת זה שום בת 22, יפה ומתוקה ככל שתהיה, לא יכולה להחליף.

 

המפגש של שני אנשים. שתי נשמות

אתה דילגת על הדבר היחיד ששווה באהבה אמיתית - חוסר היכולת המוחלט לשכפל אותה או להחליף אותה. המפגש של שני אנשים. שתי נשמות. לא שתי סחורות עם ערך נקוב ומדויק שמאבדות את ערכן ככל שהזמן עובר.

 

ואם את זה אתה לא יודע, ואם לזה אתה לא מודע, איך אתה בכלל מצפה שנחשוב שאתה יודע משהו על אהבה?