הולכים בשביל ישראלס - השבוע השלישי

אמא, אבא ובן שמיניסט החליטו לארוז את עצמם ולהתחיל לצעוד את שביל ישראל בשאיפה לעורר מודעות ציבורית למחלה קשה וחשוכת מרפא - A.L.S. חלק שלישי

ציפי מוס פורסם: 11.11.09, 15:22

השבוע השלישי התחיל ביום הולדתי, בעזיבת ידידנו הטובים מהושעיה ובחמסין כבד, שליווה אותנו בלכתנו. משבוע נוסף בצפון, שבוע רצוף חוויות ונופים, נחרטו בליבי כמה זכרונות חזקים במיוחד - החום היוקד, חמימותם של הישראלים, מרחביו הירוקים של הכרמל המשתפל אל הבוהק הכחול העמוק של הים התיכון ומשטחי אדמה הכל-כך מגוונים: אדמה רכה זרועה במחטי האורן, דרכי חצץ מרשרשות עם צעדנו, חולות לסוגיהם, משטחי אבן ענקיים מחורצים בחריצים עמוקים ומסתוריים וסלעים חדים דוקרניים הקוראים תיגר על הפוסע התמים (בעיקר על שיווי משקלו ועצביו. זה באמת מעצבן!).

 

לטורים הקודמים:

 

חלטנו תה ביער אורן בתולי שהזכיר את יערות הרי הרוקיס, טולטלנו מטה בצוקים הדומים להפליא למדרגות הנסתרות ב"שר הטבעות", עלינו על דיונת חול ענקית בעוד רגלינו שוקעות עמוק יותר ויותר עם כל צעד, עד שאיך שהוא הצלחנו לעלות על אמת המים העתיקה של קסריה היפה.

 

חברים הכינו קליפ להעלאת המודעות לקמפיין גיוס כספים לחקר ה - A.L.S

 

החמסין והרוח החמה והמאובקת, שמחשיכה את האוויר וחונקת את הגרון, ליוו אותנו עד אמצע השבוע. כמעט ושכחנו איך נראים שמיים כחולים. בחמישי ושישי סוף סוף התברכנו בימים בהירים ובראות מעולה. החמסין היוקד סחט ממנו כל טיפת זיעה שהייתה בגופנו, כשהלכנו דרך נחל ציפורי ודרך כל שאר העליות והירידות התלולים בהרי הכרמל.

 

אך מסתבר שאפילו לחמסין הנוראי היה יתרון. החום הכריח אותנו לחפש מקלט בבתי אנשים. נהנינו לא רק ממקלחת נעימה אלא גם מלהכיר אנשים נהדרים כמו גוני, מלאכית שביל, המצוייה בעצמה בליבו של טיול לאורך שביל ישראל עם קבוצה חביבה. נפגשנו עם החבורה הזו כמה פעמים בצפון והתאהבנו בהם.

 

כשגוני הזמינה אותנו להתארח בבית אמה שבקיבוץ יגור, יחד עם הקבוצה, לא יכולנו לסרב. שרנו יחד סביב השולחן "הדרך לתבור", מקום שהיינו בו כמה ימים לפני כן. התפנקנו אצל חברה נשכחת מימי התיכון שמצאה אותי בפייסבוק לאחרונה אחרי למעלה מ 30 שנה. לבסוף בילינו שני לילות מקסימים בזכרון אצל אפרת, המנכ"לית של 'ישראלס' . היא ומשפחתה פינקו את כולנו במנגל טעים שבנינו עזרא, אוהד הבשר הידוע, העריך במיוחד (הרי כמה זמן יכול מתבגר בן 18 לחיות על עדשים ואורז?).

 

"miles to go before I sleep"

במקומות מסוימים במהלך השבוע, זכה בנינו ליהנות גם משיעורים מזדמנים בפוליטיקה ואזרחות, כשמשפחת אכרים ערביים כיבדה אותנו בקלמנטינות וחבילה נדיבה של "גורה" (ירק קצת מריר אך טעם להפליא), כשמשפחה בדואית מ'כביה' הזמינה אותנו לקפה מיד אחר ששאלתי איך מגיעים להרדוף ועוד. ישבנו עם המשפחה הנרחבת הזו בחצר ביתם, סיפרנו סיפורים מהדרך ושאלנו על החיים בכביה. לבסוף אב המשפחה הקפיץ אותנו להרדוף ובנינו זכה להצצה בצדדים שונים של החברה הערבית-ישראלית, הצצה שבלי השביל, אולי לא היה זוכה בה.

"סוף סוף התברכנו בימים בהירים ובראות מעולה". צילום: ציפי מוס

 

כרגע אני כותבת מביתי בירושלים, כיוון שלאלן יש קבוצת תיירים להדריך ועזרא נדרש לחזור ללימודים. מאוד נתגעגע אליו בחלק הבא עד שהוא ישוב ויצטרף אלינו בדרום. פסק הזמן מאפשר לנו לטפל במשימות שונות הקשורות לקמפיין ולסדר סידורים שונים ויומיומים רגע לפני שאנו חוזרים בשבוע הקרוב לקסריה ולשביל. משם אנו מקוים להמשיך ישר עד אילת.

 

תודות להמון אנשים נדיבים גייסנו עד כה מעל 25 אלף דולר לחקר מחלת ניוון השרירים. במלים של המשורר רוברט פרוסט "There are miles to go before I sleep, and miles to go before I sleep." ("יש עוד מיילים ללכת טרם אשכב לישון, מיילים ללכת טרם אשן”).