רק אחרי 11 שנות נישואים קנה מתנה מיוזמתו

אסתר ויצחק נשואים 14 שנה ולהם ארבעה ילדים. מה שהתחיל כסיפור אגדה הגיע כמעט עד גירושים. אבל בנחישות לשפר את היחסים ועם הרבה אהבה, הם עברו תהליך משותף של לימוד, תיקון וצמיחה, והיום הזוגיות שלהם משמשת השראה לאחרים

אסתר ויצחק בן אלי נשואים כבר 14 שנה, חיים בפרדס חנה ומגדלים ארבעה ילדים."זכיתי לבעל דואג ונאמן, נשמה טהורה ואב מסור לילדים שלנו. אני קוראת לו צדיק", אומרת אסתר. אבל לקח הרבה זמן ומאמץ עד שהגיעו למצב הזה.  

 

אסתר כתבה לנו במילים שלה, בצורת סיפור, איך היא ויצחק עברו תהליך משותף וארוך, במהלכו למדו למצוא מחדש את האהבה והחלום בתוך המציאות היומיומית, וכיצד בעזרת הכלים המתאימים הצליחו לבנות ולטפח קרקע פורייה עליה יכולה הזוגיות לפרוח וללבלב כמו בהתחלה, ועוד יותר:

 

הוא בדיוק ירד מהאוטובוס

"זהו סיפור היכרות, אהבה ונישואים. זהו סיפור עם הרבה כאב, עצב ודמעות, אך עם סוף טוב והרבה תקוות. זהו סיפור עם מסר לכל הרווקים והרווקות וגם לכל הנשואים והנשואות.

 

היא פגשה אותו כבדרך אגב, כשטיילה בעיר (אומרים שהמזל של האדם מחכה לו בפינה). הוא ירד בדיוק מהאוטובוס, בדרך לעבודה. היא היתה בת 19, בשירות לאומי, התחילה כבר ללמוד, חשבה מה תעשה כשתהיה גדולה. הוא היה כבר בן 32 כמעט, מחפש את עתידו, מחפש את האחת איתה יבנה את ביתו.

 

היא חיה בסרט וחיפשה את אביר חלומותיה. היא חשבה כבר כשהיתה קטנה על בית וזוגיות. חלמה על שמלת כלולות ועל אהבה עם המון ניצוצות בתוספת חיבוקים ונשיקות.

חברותיה פרגנו, תמיד קראו לה 'אמא קטנה'.

 

הוא כבר מיצה את עצמו, בילה עם חבריו ועשה חיים. 'הגיע הזמן להתחתן', אמרו כולם. 'הגיע הזמן להביא ילדים לעולם'.

 

'בן כמה אתה?' שאלה אותו, והוא, בלי למצמץ, אמר שהוא בן 28. עשר שנים, אמרה לו ולעצמה, זה לא כל כך נורא (בהמשך התגלה הגיל האמיתי, אבל זה היה מאוחר מדי, הם כבר היו בשיא).

 

'אבל אני בחורה דתייה, זה לא יילך', אמרה.

 

'גם אני שומר שבת, ומחר כבר תהיה לי כיפה', השיב.

 

היא נתנה לו את מספר הטלפון שלה, וכך התחילו לצאת ופרחה לה מהר מאוד האהבה. היא הביטה בעיניו היפות, שכבשו אותה כבר מההתחלה. הוא הביט בה וראה הרבה חום ותמימות. הם ניגשו להורים והודיעו שהם מתחתנים בתוך פחות משנה. אנשים חשבו שהיא בהריון, או שהוא מלא בכסף. ההורים ניסו להניא – 'אולי תחכו', אבל היא כבר החליטה, ולא היה מנוס. וכך, כעבור שמונה חודשים, עמדו מתחת לחופה, יפים ונרגשים.

 

כמו בלון שמתפוצץ במפתיע, כמו סכין שחודרת ללב

נגמרו שבע הברכות, הסתיים ירח הדבש. החיים האמיתיים התחילו, והגיע המפץ. כמו בלון שמתפוצץ במפתיע, כמו סכין שחודרת ללב, התנפצה האידיליה, נעלמה התמימות. האהבה פרחה לה דרך החלון. אבל מה יעשו עכשיו? יש להם כבר שתי בנות קטנות, יפות ומקסימות. עברו בקושי שלוש שנים.

 

'מה חטאתי?' בכתה ללא הרף, בוקר צהריים וערב. אין לו עבודה יציבה, אין תקשורת, אין יחסי אישות, אין עם מי לדבר ואין אהבה. דיברה יומם ולילה לקירות, לכריות, לאמא, לבוסית ולחברות. רק הוא לא שמע אותה.

  

הם הלכו ליועץ, הלכו לשיחות. כל מי ששמע אמר - 'תתגרשי מהר, אין מה לעשות, יש ביניכם המון פערים מהגיל ועד אחרון הדברים. אין מקום לשפר, אין מקום לשנות. על פער כזה לא ניתן לכסות'.

 

רק הוא לא הבין אותה. 'את מושלמת, אין לי מה לומר. לא בוגד בך, לא יודע מה את רוצה בכלל'. השתיקות שלו הרגו אותה. היא הלכה ונבלה מיום ליום.

 

יום אחד החליטה לעשות מעשה: הזמינה מונית ועזבה את ביתה, לקחה את הבנות ובגדים ונשבעה - לבית הזה אין חזרה. היא פתחה תיק ברבנות, אבל זו היתה בדיוק תקופת פגרה. הם נפרדו לשלושה חודשים. כמה חיזר ורדף אחריה... אבל היא היתה בשלה: אותך אני לא רוצה.

 

הגיע היום לפגישה ברבנות. פונה הדיין ושואל אותו: 'מה, ככה את מוותר עליה?'

 

אומר לו הבעל: 'אני לא מוותר, זו היא שמוותרת'.

 

פנה אליה הדיין לפשר העניין. היא פרצה בבכי והטיחה טענותיה. לקחו אותו לחדר צדדי והטיפו לו מוסר. לה אמרו: 'אם לא יהיה שיפור, תחזרו בחזרה, לקבל הגט במהרה'.

 

היא זכתה בו והוא זכה בה מחדש

שמח וטוב לבב היה הבעל, אבל האשה בוכייה. 'מה את בוכה, את לא שמחה שאנחנו חוזרים?' שאל. 'לא', אמרה האשה, 'לא אחרי שהשלמתי בליבי שאחיה בלעדיך לעולמים. עכשיו לשקם זה לא פשוט ולא קל. יש הרבה עבודה לעשות, ובהרבה מצבים צריך להתעלות'.

 

העבודה לא היתה פשוטה כלל. הם הלכו לסמינר, הלכו לשיעורי זוגיות, היא בלעה את כל ספרי הייעוץ. עבדו המון על המידות, הפסיקו עם הביקורות, התחילו להעניק ולתת והירבו במחמאות. נוספו למשפחה במשך השנים עוד שני בנים חמודים, שהביאו הרבה אושר ושמחה למשפחה.

 

לקח המון זמן, הם בעצם עברו תהליך ארוך. הם עבדו על הזוגיות והישקו אותה ללא לאות. כמו פרח שכבר נבל והתחיל להצמיח את עליו מחדש, כל יום צץ עלה נוסף. היום הוא בשיא יופיו, עם עלי כותרת רבים, ואותו באושר הם משקים.

 

היא זכתה בו והוא זכה בה מחדש. השכינה מורגשת ומאירה להם כל פינה בבית. הם הפסיקו עם פטישי הביקורת. היא קיבלה אותו כמו שהוא על אף הפערים העצומים, שהלכו והצטמצמו עם השנים. הוא למד לקבל את אהבתה ולהעניק לה בחזרה את האהבה ואת תשומת הלב שכל כך היתה לה חסרה.

 

היא בחיים לא האמינה שתקבל ממנו הודעת sms של הבעת חיבה. היא בחיים לא האמינה שיקנה לה מתנה מיוזמתו.

הוא בחיים לא האמין שהאשה שאיתו תפרגן לו על היותו אדם טוב, נשמה טהורה וצדיקה. הוא בחיים לא האמין שהאשה שאיתו תודה לו על היותו אבא מקסים ועל היותו מפרנס בכבוד.

 

זהו סיפור עם המון כוח ועוצמה לזוגות נשואים שיש להם קשיים כאלה ואחרים. זהו סיפור עם הרבה תקוות שאפשר לשנות הכל, אם יש רצון טוב ונחישות".

 

אחרי שקוראים את הסיפור של יצחק ואסתר אומרים "כל הכבוד", אבל גם תוהים איך בעצם הצליח הזוג לעבור את כברת הדרך. אסתר אומרת: "זה לא היה קל, ולא היה לי פטנט קסם או מרשם להצלחה. זה היה פשוט שילוב של רצון עז של שנינו לשקם את הזוגיות ולהישאר ביחד נגד כל הסיכויים, ובנחישות לשפר את מה שטעון שיפור".

 

המשפטים של אסתר נשמעים אולי כמו סיסמאות, אבל בפועל היה מדובר בעבודה קשה: "הלכנו לסמינר של זוגיות ומשפחה, קראתי כמעט את כל הספרים של שלום בית וזוגיות, הלכתי להמון הרצאות והתחלתי ליישם בבית. מובן שהיו נפילות וקשיים בדרך, ובעיקר - הלכנו על קצות האצבעות, כדי לא לפגוע זה בזה".

 

אסתר מספרת את סיפורה כדי לתת כוח לנשים, שיכולות להוביל שינוי בבית

 

 

אחרי שעלו בחזרה על דרך המלך, אסתר רצתה לחלוק את הכישורים שרכשה עם זוגות נוספים. "אחרי שנתיים שחשבתי שהנישואים שלי יציבים ומוצלחים, נרשמתי לקורס מנחות נישואים ומשפחה. הקורס תרם לי באופן אישי ושיפר את הזוגיות שלנו בצורה אדירה. הבנתי בדיוק מי זה בעלי, מה המניעים שלו לכל מיני התנהגויות שלא היו לי ברורות ולא יכולתי לקבל. ועוד דבר חשוב - הבנתי מה הטעויות שעשיתי לאורך כל השנים ומדוע הקשר לא כפי שהייתי רוצה ומצפה".

 

על שיעור ספציפי שהשאיר עליה רושם היא מספרת: "השיעור היה בנושא נתינה. כל הזמן טענתי שבעלי לא קונה לי כלום מיוזמתו, לא חוגג ימי הולדת ונישואים ולא מראה שהוא אוהב אותי. למדתי שנתינה היא תולדה של אהבה. ככל שנותנים יותר, אוהבים יותר. אדם שלא נותן זה לא בגלל שהוא לא אוהב. ההתנהגות שלו תלויה במנטליות, באישיות ובסביבה בה גדל, אבל זה לא בגלל שהוא לא רוצה לתת. אני זוכרת שיצאתי מהשיעור כמו שיוצאים, להבדיל, מהמקווה. הרגשתי כאילו הגוף שלי טוהר והחלטתי שמהיום אני מבינה ומקבלת את בעלי כמו שהוא ושלמה לחלוטין עם כל נושא הנתינה".

 

יש מסרים שעוברים בלי מילים

היום אסתר בעלת משרד שידוכים ומעבירה סדנאות למציאת בן זוג והעשרה והעצמת הזוגיות (האתר של אסתר בן אלי). "זה קרה בזכות התהליך שעברנו, ואחרי הלימודים שסייעו לי בזוגיות שלי ונתנו לי הרבה כלים. הרבה פעמים אני מספרת את הסיפור שלי כדי לתת כוח לזוגות נשואים, ובעיקר לנשים, שיכולות להוביל לשינוי בבית. שיידעו שכל זמן שהנר דולק - אפשר לתקן".

 

אסתר מדגימה את השינוי שהורגש בחיי הנישואים: "יש מסרים שעוברים בלי מילים. בעלי הרגיש שחל בי שינוי ושאני מקבלת אותו באהבה גדולה גם בלי הנתינה, ומובן שאני המשכתי בנתינה הגדולה שלי ללא קשר. ואז הגיע ראש השנה, זה היה חג ראשון שעשינו אצלנו בבית ואירחנו את אחותי והמשפחה שלה. באיזשהו שלב קרא לי בעלי לחדר. חשבתי שהוא רוצה לומר משהו בנושא ההכנות של שולחן החג, אבל פתאום הוא הוציא מתנה עם הקדשה ואיחל לי חג שמח. אפילו עכשיו כשאני חושבת על זה יש לי דמעות בעיניים. מיותר לציין איזה הלם אחז בי, לא האמנתי למה שאני רואה. אחרי 11 שנות נישואים, בעלי קונה לי בפעם הראשונה מתנה מיוזמתו, ועוד מצרף ברכה בכתב ידו. כל כך התרגשתי, שלקח לי זמן לפתוח אותה. זה היה שעון יפה וכרטיס ברכה עם כמה מילים שעד היום אני שומרת בארנק כקמע".

 

"הביקורת היתה כמו פטיש כבד שנחת לו כל הזמן על הראש"

"מבחינתי הביקורת היא זו שהרסה את הקשר בהתחלה שלו", אומרת אסתר. "היום אני חושבת על הביקורת כעל פטיש כבד שנחת לו כל הזמן על הראש. אחרי שהייתי אומרת 'אתה לא טוב בכלום', איך יכולתי לצפות שהוא ייתן משהו מעצמו? הרי חסמתי את כל הגישות אליי".

 

מתוך ניסיונה, אסתר ממליצה לרווקים ולרווקות לבחור את בן הזוג על פי תכונות טובות ולא להתבלבל משקר החן והבל היופי. "יופי, גובה ומראה זה נחמד, אבל זה לא בהכרח מה שמביא אושר".

 

לזוגות הנשואים היא ממליצה: "הרבו בנתינה מכל סוג, קבלו את בן הזוג כמו שהוא והימנעו מדברים שגורמים לו כאב. התעסקו בחיפוש מה שמסב לו הנאה, הפתיעו אותו והתרגלו לשאול אותו ואת עצמכם מה אפשר לעשות היום שישמח אותו ויעשה לו טוב, זה כולל הרבה מחמאות וחיוכים. חשוב לזכור להכיר תודה גם על דברים שנראים ברורים מאליהם ולשבח את בן הזוג בנוכחות הילדים. מצאו לעצמכם זמן איכות לבד, גם בלי הילדים, וחשוב מאוד - תקשורת פתוחה וכנה ביניכם, כך שתוכלו לשתף זה את זו בכל מה שמציק לכם". 

 

• זוגות שסיפורם המלא ותמונותיהם יתפרסמו בערוץ יחסים יקבלו במתנה ספר רומנטי אישי בכיכובם, מתנת "יוליה - הפתעות מתוקות".