טרקתור הזהב

אחרי סחרוף ואנקרי, פסטיבל העוּד שוב מנפיק שילוב מנצח: "נקמת הטרקטור" העלתה במופע הפותח את העיבודים שלה לפיוטי רבי משה אבן עזרא - משורר מתור הזהב של יהדות ספרד

לפני עשור החל פסטיבל העוּד את דרכו כעוֹד פסטיבל שוליים שלא ממש מיועד למיינסטרים התרבותי בישראל, אבל מהר מאד התברר שהצימאון לצלילים האוריינטלים רק מתגבר עם השנים. כיום, הפסטיבל שכבר זכה לשם "פסטיבל העוד הבינלאומי" מושך אליו את טובי האמנים בתחום' ובעקבותיהם גם לא מעט צוותי תקשורת שמגיעים לחזות בתופעה. תוסיפו לזה את טרנד הפיוט הלוהט, שבעצם כבר מזמן הפסיק להיות טרנד ונראה שהוא כאן בשביל להישאר, ותקבלו את אחד המפעלים התרבותיים היותר מעניינים שצומחים כאן. 

 

מופע הפתיחה של הפסטיבל מוקדש מזה כמה שנים ליצירות המונומנטאליות שהשאירו אחריהם גדולי הפייטנים היהודים במשך הדורות. בשנתיים האחרונות היבול שהגיע בעקבות המופעים היה טוב במיוחד: "אדומי השפתות" של ברי סחרוף ורע מוכיח בשירי אבן גבירול,

ואתי אנקרי בדיסק שכולו שירי רבי יהודה הלוי.

 

השנה הוקדש הערב לפיוטי ר' משה אבן עזרא, שחי במאה ה-12, בשנים המכונות "תור הזהב" של יהדות ספרד וחתום על לא מעט פיוטים שמונחים בלב הפנתיאון כמו "אגדלך", "אל נורא עלילה" ועוד רבים וטובים.

 

הטקסטים הלא פשוטים הונחו על שולחנו של אבי בללי, הסולן והמייסד של "נקמת הטרקטור" שנזקק לדבריו לכמה חודשי עבודה רק כדי לעבור את שלב הבנת הנקרא, ולאחר שהכתבים "נפתחו" בפניו ניגש למלאכת ההלחנה.

 

שילוב מוצלח

תיאטרון ירושלים התמלא בסוף השבוע עד אפס מקום והבחירה ב"נקמת הטרקטור" התבררה כמוצלחת ומעניינת במיוחד, עם לחנים שנעו בין קטעי רוק שלא ממש צמחו על אותה קרקע פיוטית של אבן עזרא ובאופן מפתיע הצליחו לקלוע לעומק הטקסט, לבין קטעים עדינים יותר שקיבלו גם את הגוון המזרחי בעזרתו של נגן העוד אליהו דגמי, שהצטרף להרכב לטובת הערב. עבודות הוידאו-ארט של שירה מיאסניק הוסיפו עומק ופרשנות מעניינת להופעה.

 

"נקמת הטרקטור" החלה את דרכה לפני כ-20 שנה והרבה לפני שהפיוט שודרג למעמדו הנוכחי, הם היו שם עם "אדון הסליחות" ובהמשך עם "אל נורא עלילה". ביום חמישי הם זכו לסגור מעגל עם אבן עזרא, ולפתוח לקהל את התיאבון לקראת השידוך של 2010. יש ניחושים?