דרישת שלום חמה

הצוענייה שלה התבגרה קצת, הצטרפה אליה יוונייה, והשנים עשו להן טוב. המופע החדש של ירדנה ארזי הוא מסע מרתק בזמן, והעיבוד המחודש לקלאסיקות הצליח לסקרן מבלי לפגוע במקור

אי שם, בשנות השמונים התמימות, היא הזהירה אותנו שעוד רבה הדרך, אך מיהרה להרגיע: עוד נגיע. מאז עברו הרבה גשרים ותוכניות בוקר מעל המים, "אתה לי ארץ" הפך ל"הייתה לי ארץ", ואפילו היא כבר שרה "מה קורה אחי?".

 

"אתם יודעים עלי הכל, רק לא איך אני נראית בלי הפס השחור בעיניים", היא אומרת לקהל, שהופך את הבית שלה לחנות פרחים. המופע החדש של ירדנה ארזי, שהושק אמש (א') ברדינג 3, הוא מסע מרתק בזמן, וגם תירוץ טוב לחשבון נפש כללי ואישי: לאן בעצם הגענו, והאמנם המשכנו ללכת עד כלה כוחנו.

ארזי על הבמה. כל עברה הוא נחל לא אכזב (צילומים: דנה קופל)

 

בשונה מקאמבקים אחרים של השנים האחרונות, ארזי לא מקמצת במה שמצופה ממנה באמת, הקלאסיקות. היא נותנת דוגמית מהחדשים ("אחרי זוגיות של שנים, פוליקר הסכים למסד את הקשר, ואפילו נולד לנו ילד", היא אומרת בקריצה), אבל אלה מוסיפים נופך רענן, ולא באים על חשבון הלהיטים שלשמם התכנסנו. ראשים מאפירים, שמלווים אותה עוד מאז להקת הנח"ל ("נס שבכלל התקבלתי"), לצד מעריצים מושבעים, שלא היו אפילו בתכנון כשהיא וגידי גוב עשו את "הפרוטה והירח", מניעים שפתיים עם חיוך מרוח, כזה ששמור רק לרגעי נוסטלגיה אמיתיים.

 

שמחות קטנות של יום חולין

"יש ונדמה, הזיכרונות אך הבל", פותחת ארזי את ההופעה במילותיה של רחל המשוררת. וכבר מהאקורד הראשון מתגשמת המשאלה שבפזמון - כל עברה הוא נחל לא אכזב. כשהיא מגלה ביחד איתנו את הארץ ונזכרת איך הסתננה ללבנון בשל"ג ("אז לא ידעתי שתהיה למלחמה הזאת גם מהדורה השנייה"); כשהיא מתרפקת שוב על עגילי דמאר ("נשאר בעיקר געגוע אחד גדול"); כשהיא מייחלת לשמחות קטנות של יום חולין, בדואט נוגע ללב עם אריאל אלאייב והאקורדיון; שבויה באזיקי פחדים למען אביבה שליט; ומתפללת, גם עכשיו, לטפיחת כנפי יונה - קשה שלא להתגעגע לתקופה אחרת. תקופה בה מילה הייתה מילה - גם בחיים, גם בשירים.

הצוענייה, היוונייה ורקדנית הוואלס האוסטרית שהתבגרה

 

בניגוד לזמרים רבים אחרים, אצל ארזי הקלאסיקות עברו מטמורפוזה נכונה. בעיבודים המוזיקליים של אורי זך הם נהיו אחרים, מסקרנים, מבלי לפגוע במקור. "היום לא פוליטיקלי-קורקט להגיד פרסים או גרוזינים, וגם הצוענים זה לא מה שהיה", היא אומרת. ובאמת, גם אם עדיין אין לה איש על פני האדמה, הצוענייה שלה - שעכשיו הצטרפו אליה יוונייה, רקדנית ואלס אוסטרית ואפילו איזה חליל אירי - התבגרה קצת. והשנים עשו לה טוב.

 

חלוף השנים דווקא ניכר פה ושם בקולה של ירדנה ארזי. בעיקר בטונים שבקצוות ובקטעים השקטים יותר. לא תמיד היא מדייקת בתַּו או במקצב, לא תמיד קטע הקישור קולח, אבל על אלה היא מפצה בעוצמה בימתית, הרבה חן, הגשה מרגשת ונעימה ובעיקר טעם של פעם, של משהו טוב שקרה - ונדמה שעדיין קורה - לשפה העברית.

  

"תודה שבאתם, תודה שוויתרתם בשבילי על האח הגדול", חתמה ירדנה ארזי את המופע. בזכות כותבים גדולים כמו יורם טהרלב, אהוד מנור ורחל שפירא; בזכות מלחינים כמו יאיר רוזנבלום, יאיר קלינגר, נורית הירש וקובי אושרת; בזכות היופי, העומק והזוהר שהיא שמה על הבמה - היא מצליחה להביא הרבה יותר מדרישת שלום חמה.