סוד ההצלחה: האשה תעזור לו וגם תתנגד לו

כוחה של אשה הוא ההפך הגמור מן הגבר. כאשר שני כוחות מנוגדים מצטרפים לכדי כוח אחד, נוצר כוח חדש לחלוטין, כוח עוצמתי בהרבה משני הכוחות הנפרדים גם יחד

יעקב: שרה, מה אקנה לך ליום הולדתך ה-50? את רוצה שעון חדש של קרטייה?

 

שרה: לא, ממש לא.

 

יעקב: בואי ניסע לפריז!

 

שרה: לא, תודה.

 

יעקב: אולי נקנה סוף סוף את היאכטה שתמיד רצית...

 

שרה: לא, לא!

 

יעקב: אז אמרי לי בבקשה מה ישמח אותך!

 

שרה: גירושים.

 

יעקב: אהממ... לא חשבתי להוציא כל כך הרבה כסף.

 

שיעור הגירושים היום הוא גבוה, אבל עם הגידול ההדרגתי בשיעור הגירושים בכל עשור, מעולם לא היה קל יותר להצליח לשמור על הנישואים. היכן שהוא בתחילת נישואיי, המנטורית שלי אמרה לי באופן חד משמעי: "נישואים לא מיועדים לחלשים ומוגי לב". להסתדר יחד הוא דבר הדורש הרבה מיקוד ונחישות.

 

אבל מדוע שזה יהיה קשה כל כך? אם בורא העולם ברא גברים ונשים כדי שיתאימו אלו לאלו, האם לא היו הנישואים צריכים להיות מעבר חלק וטבעי? אם נועדנו להיות שותפים ביולוגיים, האם לא היה צריך להיות קל יותר לעבוד כצוות?

 

לפני 500 שנה התייחס לשאלה זו תלמיד חכם ומיסטיקן יהודי. קראו לו רבי יהודה ליווא בן בצלאל, והוא מפורסם בראשי התיבות של שמו: המהר"ל (מורינו הגדול רבי ליווא). הוא נולד ב-1520 ושימש כרב העיר פראג במשך רוב חייו.

 

מה כבר מבין רב בן המאה ה-16 בנישואים מודרניים המבוססים על שוויון ועל אינדיבידואליזם? הרבה יותר משחשבתם. בפרשנותו המרתקת לתורה המהר"ל בוחן פסוק בלתי שגרתי המופיע בתחילת ספר בראשית: "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו" (בראשית ב, 18).

 

לאחר שברא את האדם החליט אלוהים שהגיע הזמן לברוא אשה. לפני שביצע את תוכניתו הוא ביטא את הדינמיקה של היחסים שישררו ביניהם במילים "עזר כנגדו". תיאור זה הוא צמד הפכים קלאסי. "עזר" פירושו עזרה, ואילו "כנגדו" פירושו התנגדות.

 

המהר"ל רואה במלים אלו הנחיה משמעותית מאוד ביחס לכוונת הנישואים. הוא כותב שאדם יכול להיות עזר להוריו, לדוגמה, אך אף פעם אסור לו להתייצב כנגדם. "אשה, לעומת זאת", הוא ממשיך, "שהיא בעלת ערך שווה וחשיבות רבה לגבר, תעזור לו וגם תתנגד לו".

 

אולי היא יכולה לעזור לו בכך שלפעמים תתנגד לו ותחלוק על עמדתו. מחלוקות בנישואים יכולות להיות תרגיל אמיתי בענווה ובבשלות ולאלצנו להתעלות מעל לסובייקטיביות שלנו. אם נקבל ברצון את אי הנוחות שבמחלוקת, נוכל לצאת ממנה ברווח גדול בהרבה מאשר אגו פצוע.

 

כאשר חולקים על דעותינו, אנחנו צומחים ומתפתחים

התלמוד מספר לנו על שני חכמים גדולים, רבי יוחנן וריש לקיש. הם היו ידידים קרובים ולמדו יחד (הם גם היו גיסים). כשריש לקיש הלך לעולמו התאבל עליו רבי יוחנן כל כך עד כי לא ניתן היה לנחמו. ללא שותף ללימודים הוא לא ראה טעם בחייו. תלמידיו של רבי יוחנן ביקשו לנחמו ושלחו אליו תלמיד חכם גדול בשם רבי אליעזר שילמד איתו. בכל פעם שהיה רבי יוחנן מביע דעה בתלמוד, היה אומר לו רבי אליעזר "אכן, דבריך נכונים, שכן מצינו תנא נוסף הסובר כמוך" וכך היה מוסיף ומביא ראיות רבות לדבריו.

 

אבל רבי יוחנן לא התנחם כלל בביקורו. "כאשר הייתי לומד עם ריש לקיש, הוא לא היה מביא ראיות לדבריי אלא מקשה עליי 24 קושיות! ואילו אתה מחזק אותם!"

 

כאשר חולקים על דעותינו, אנחנו צומחים ומתפתחים.

 

המהר"ל מביא דרך נוספת להבנת המלים האלה:

 

כוחה של אשה הוא ההפך הגמור מן הגבר. כאשר שני כוחות מנוגדים מצטרפים לכדי כוח אחד, נוצר כוח חדש לחלוטין, כוח עוצמתי בהרבה משני הכוחות הנפרדים גם יחד. אם שוררים שלום ואחדות בין האנרגיה הגברית לזו הנשית, בני הזוג הם באמת בני מזל.

 

אין זה רק עניין של סובלנות ושל ענווה, אלא זה עניין של שימוש בשוני שבינינו כדי ליצור צוות רב-עוצמה. בדמיוני אני רואה זאת כדינמיקת המשקל והדחף המשמשת ליירוט טילים. המלחמה בין הכוחות השונים דוחפת את הטיל אל מחוץ למסלול הראשוני שלו והוא יוצא למסלול חדש לחלוטין.

 

אז אולי זה בסדר להיות מנוגדים, ואפילו לחלוק זה על זה. אחרי הכל, האשה נבראה כדי להיות עזר כנגדו.

 

• רחל הולצקנר נשואה ואם לשניים ומנהלת יחד עם בעלה בית חב"ד בפורט לודרדייל שבפלורידה. באדיבות אתר חב"ד.