כל עצמותיי תאמרנה אישה

"שפתותייך שני ימות חול סתומים/ בשיני זהב/ אגמייך חלומות עתיקים/ צלובים בכחול הראשית". שירים של מיכאלה למדן

כְּמו בְּאצבֵּעוֹתָי

אני טוֹעם

בָּךְ צוּף

כְּמוֹ הטעם

שאחרי ההבטחה

מתקיים בָּךְ

צוּף

מְעָל פְּנֵי השֶׁקֶט

 

**

אָתַה תוֹלֵה שׁושׁנִים

קָרוֹת בִּדְפָנוֹת

הבָּיִת אני

לוֹחֶשֵת גְחָלִים בּאֹזנֵינוּ

שתיקה רְחָבַה וּתְכֵלֵת

אָרְגָמַן.הבוקר עוֹלֵה כְּמוֹ

נִימְפָה רְחוֹקה צהובָּה מֵחָיים

על פני המים קָוִים

נִשְׁבָּרִים על פָּנֵינוּ

אני מֵשִׁיטָה יד להָסִיט

משפתֵיךָ דָבַר.

 

**

כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה אִשָּׁה

כָּל עַצְמוֹתַי אוֹמְרוֹת אִשָּׁה

אִשָּׁה

מַה לָּךְ מִתְעַגֶּלֶת

מַה לָּךְ מִסְתַּגֶּלֶת

מַה לָּךְ מְרֻחֶמֶת

מַה לָּךְ

אַגְּנוֹת שְׂפָתַיִם

רְחוֹבוֹתַיִךְ חִיּוּכִים זַכִּים

חִכֵּךְ מַמְתַּקִּים

עַצְמוֹתַיִךְ לֹבֶן בּוֹהֵק מַעֲמַקִּים

שִׂפְתוֹתַיִךְ שְׁנֵי יְמוֹת חֹל חֲתוּמִים

בִּשְנִי הַזָּהָב -

אֲגַמַּיִךְ חֲלוֹמוֹת עַתִּיקִים

צְלוּבִים בִּכְחֹל הָרֵאשִׁית

כִּשְׁנֵי לוֹחֲמֵי חָכְמָה עַתִּיקִים,

בִּרְכוֹתַיִךְ סְיָגֵי גְּבוּל מִתְפַּקְּעִים

שׁוֹשַׁנַּיִךְ גְּנוּזִים

עִתּוֹתַיִךְ גְּלוּיוֹת

תְּלוּיוֹת ,לִוְיוֹת חֵן, אַיָּלוֹת

שְׁלוּחוֹת רְסָנִים

מִתְנַכְּרוֹת לִפְתָּנִים

אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי

שֶׁהָיִיתִי

אֲנִי

לְבָנָה כְּמוֹ תְּהוֹם הֲרָרִים מֻשְׁלָגִים

כִּי שְׁזָפַנִי הַיֹּשֶׁר

וְהִשְׁלִיךְ

אֶת נָשִׁיּוּתִי הַבּוֹהֶקֶת

לְבֹארוֹת נִשְׁבָּרִים

 

מיכאלה למדן, ילידת הגליל, תושבת ירושלים. למדה פילוסופיה באונ' העברית וחינוך במכללה לחינוך. מעבירה סדנאות בכתיבה יוצרת ופיתוח יצירתיות. ספר ביכוריה בשירה "בין הבגד לגוף" יוצא לאור בימים אלו.

 

לכל כתבות המדור לחצו כאן