ישנן לא מעט אמונות עממיות שמתפקדות כאמת מדעית. מי לא מכיר את האמונה שהיושב בזווית השולחן לא יתחתן בשבע השנים הקרובות, את האפשרות להביע משאלה בתמורה לריס שנשר, או את הקשר הגורדי שבין תקשורת ושנאת דת? ובכן, בשני המקרים הראשונים, מאחר שלא נערך המחקר שיוכיח אחרת, יכולים המאמינים בהם ליהנות מהספק. בנוגע למקרה האחרון - תוצאות מחקר שנעשה לאחרונה עשויות להפתיע.
ראש בית הספר לתקשורת במרכז האוניברסיטאי אריאל, פרופ' יואל כהן, סיים לאחרונה מחקר מקיף שכלל סקר עומק בקרב 240 עיתונאים בישראל ומצא שלא כולם עוכרי ישראל ושונאי דת. מתברר כי במציאות רבים מהעיתונאים הישראלים מאמינים באלוהים, וההזדהות שלהם עם הדת דומה לזו של כלל האוכלוסייה בארץ.
"ממצאי המחקר מתקנים את הרושם העממי המוטעה, הרווח בעיקר בקרב הציבור הדתי, שהעיתונאים אינם מייצגים את האוכלוסייה הישראלית הרחבה" אומר כהן בראיון ל-ynet.על-פי הסקר, אמנם מרבית העיתונאים מגדירים את עצמם כחילונים לגמרי (53%, שמתוכם 8% מגדירים את עצמם אנטי-דתיים), ואמנם הגוש המסורתי בקרב העיתונאים קטן בהרבה מאשר בקרב האוכלוסיה הישראלית-יהודית (13% בקרב העיתונאים לעומת 35% מסורתיים בציבור הכללי) אבל:
60% מהם מאמינים בקיומו של האל ובכך שיש "שכר ועונש", 41% מאמינים שהתורה והמצוות הם ציווי אלוהי, 43% מאמינים שהעם היהודי הוא העם הנבחר, 57% צמים ביום כיפור, 95% משתתפים בסדר פסח, 32% מפרידים בין בשר וחלב תמיד, 32% אינם עובדים בשבת בפרהסיה, 23% לא מדליקים בשבת חשמל, ומספר דומה אף העיד כי הוא מתפלל מידי יום. 12% שומרות על נידה וטהרה.
עוד התברר כי למעלה ממחציתם של העיתונאים הדתיים מועסקים היום בתקשורת לא-דתית, ו-68% מהעיתונאים הסכימו שיש לעודד מגמה זו.
למרות התוצאות, ועל אף שהתברר שעיתונאים ישראלים נוטים לחשוב שהתקשורת אינה מזיקה לערכי הדת, מהמחקר התברר גם שמרבית העיתונאים אכן מאשרים שהתקשורת הזיקה ליחסים בין דתיים לחילונים, ובעיקר ליחסים שבין חילונים לחרדים.
"מבחינה כמותית, הדת מקבלת מקום מכובד בתקשורת בארץ", אומר כהן. "בדקנו 4,000 כתבות שעוסקות בדת ודתיים והסקנו שהסיקור הוא די מאוזן. נכון שהתקשורת החילונית לא שואפת להיות פרו-חרדית, אבל אפשר להגיד את זה גם על הצד השני. באופן כללי, בין שני הסקטורים אין ניסיון להבין האחד את השני.
זה אולי מכיוון שהתקשורת פועלת בתוך חברה והיא צריכה להתאים את עצמה לציפיות של הקוראים ולכן יש גבול עד כמה הם מסוגלים להכניס את הצד השני.
"בנוגע לציבור הדתי-לאומי, נראה שהתחושה כי התקשורת עוינת נובעת מכך שהם אינם מבינים את עולם התקשורת ואת המגבלות של העיתונאים. לעובדה שיש בציבור הזה סימן שאלה על הלגיטימציה של התקשורת אחראים גם הרבנים שלהם, שאינם יודעים מספיק או אינם מבינים כראוי את עולם התקשורת. לא מצאתי אף רב חרדל"י שקורא עיתון שלא מוגדר כעיתון דתי, וזאת על אף שהוא עומד בראש קהילה, דורש ומחנך. באופן כללי, רבנים אורתודוכסים וחרדים הם חסרי הכשרה ביחסי ציבור. אין שם כמעט דוברים והם ולא תמיד מצליחים להביע את עצמם בצורה נכונה. ממצאי מחקר לא הפתיעו כי התחושה שלי היתה שהעיתונאים בארץ לא פחות פטריוטים מקבוצות אחרות בארץ. עכשיו המגזר הדתי צריך לחפש הסברים אחרים למה התקשורת עוינת".