הכל עשר. המחזור העשירי בליגת העל סיפק לנו את כמות השערים הגדולה ביותר העונה (28) ונראה כי בעתיד הלא רחוק השיא עוד עשוי להישבר. לא מדובר בכדורגל איכותי במיוחד, אלא בעיקר בפערים גדולים בין קבוצות הצמרת לאלו מהתחתית. קבלו עשר הערות לסיכום המחזור.
1. ליגה משלהן (1). מכבי חיפה המושלמת, הפועל ת"א ובמידה מסויימת גם בני יהודה, שוב הוכיחו שהן בליגה משלהן. כשכמעט חצי ליגה בנויה מעולות חדשות, בתוספת לשתי קבוצות שנלחמות נגד הירידה שנה שניה ברציפות, דברים זזים קצת יותר בקלות. ואיזה מסכנים צליל חתוכה וגיל אופק, שנזרקו למים הכי קרים שיש.
ובכל זאת, החבורה של אבי נמני, שחזרה מהפגרה בצורה מושלמת, לא עשתה כלום אם לא תמשיך ביכולת גם במחזור הבא מול מכבי חיפה. כל הליגה, כולל אוהדי הפועל ת"א, מחכה למעידת הקטר הדוהר של אלישע לוי, שנמצא בדרכו לניפוץ שיא הניצחונות מפתיחת העונה, העומד על 11. אני במקומם, לא הייתי בונה על זה.
4. אין פתח לתקווה. "פ"ת היא עיר של עסקנים", אמר לי פעם חבר שגר בעיר. כנראה שהוא צודק, כי כשחושבים על זה, הצרות באם המושבות לא צריכות להפתיע אף אחד והיו צפויות עוד בקיץ. רוני לוי נטול יחסי האנוש לא הוציא מהסגל שלו כלום ולדני ניראון בכלל אין סגל. מכבי נבנתה נכון אבל לא התחברה, והפועל בכלל לא נבנתה. האם יש פתח לתקווה? קראו את המשפט שפותח את הפסקה. האם יש סיכוי לאיחוד? תקראו שוב את אותו משפט.
5. פרו אבולושן. ושוב השכונה הישראלית. ניצן שירזי, גילי לנדאו ופרדי דוד החליטו לשמור על נפשותיהם ולהתרחק מהפועל פתח תקווה. מה עושים? הולכים על מי שנמצא במערכת כברירת מחדל. הבעיה - לשביט אלימלך אין תעודת פרו. תקנון השכונה של הכדורגל הישראלי מאפשר לקבוצה להסתדר בלי מאמן עם תעודה כזו עד חודש. לאחר מכן, שביט לא יוכל להדריך את הקבוצה בעצמו. מה יהיה בעוד חודש? סיכוי לא רע שאלימלך יצטרף לדני ניראון וימצא עצמו מחוץ לקבוצה. מישהו אמר אייל לחמן?
6. קח אותי לוזון. על פי הפרסום ב"ידיעות אחרונות", גיא לוי הציע את עצמו לאבי לוזון כמאמן נבחרת ישראל. לפחות הוא הוכיח קורטוב של חוש הומור. אחרי מערכת היחסים הסוערת והרעה בין השניים כשהיה לוי מאמן הנבחרת הצעירה, הוא באמת חושב שלוזון יקח אותו? האם הייחוס המשפחתי והתיעוב המוחלט של יו"ר ההתאחדות לשופט מרוקדים עם כוכבים, שהוא במקרה גם אבא שלו, יעזרו? תודו שהחזקתם את הבטן מרוב צחוק כשקראתם את זה.

גברי לוי, אבי לוזון וגיא לוי שביניהם. החזיקו את הבטן (צילום: עודד שלו)
7. רעננה כץ. הניצחון של הפועל רעננה על הפועל חיפה, הבהיר סופית שליואב כץ יש חבורה של לוזרים חסרי אופי. למעט עמדה או שתיים, דורה בנה סגל צעיר ודי מאוזן, שמשחק טוב גם בהפסדים (ויש כבר חמישה כאלה רצופים). הבעיה היא שהפתיחה הטובה והדיבורים על הדרבי הגיעו מוקדם מדי, כמו גם הדיבורים על החלפת מאמן. הרי מי עוד מכיר את הקבוצה יותר טוב מדורה? מי עוד יכול להצליח בהפועל חיפה? טוב, אולי רק הדוד רוני.
8. קצת פרופורציות בנגב. נכון, גיא עזורי טעה כשהחליט לעלות עם מגן שמאלי קצת פצוע (שמעון הרוש), מגן ימני חדש (מרקוס גלארסה) ולמעשה הודה בכך עם החילופים שביצע בהמשך. נכון, הפועל ב"ש הפסידה בבית למכבי חיפה, הפועל ת"א ומכבי ת"א באותה תוצאה (3:1). נכון שההגנה נותרה מהגרועות בליגה. הכל נכון, אבל בתכל'ס, הפועל ב"ש ניצחה את מי שהיתה צריכה לנצח והפסידה למי שהיתה צריכה להפסיד.
9. ליגה לאומית. אומרים שהגדלת ליגת העל העלימה את הלאומית. ואכן, משחקים ללא קהל, עם שחקנים שברובם חצו כבר מזמן את גיל 30 ובעיקר, חוסר עניין משווע, הפכו למנת חלקה של ליגת המשנה. מצד שני, שימו לב מה קרה לתחתית שכוללת שש קבוצות עם 9 נקודות ועוד שתיים עם 10. מי אמר שהלאומית נעלמה?
10. הטבלה האמיתית. אם מכבי ת"א היתה מפסידה, החיפאים היו יכולים להוליך עליהם גם אם רק להם היו מפחיתים את הנקודות בחצי. רגע לפני ה'סופר-קלאסיקו' הישראלי (טוב, אולי זה באמת תואר מוגזם), הירוקים מובילים את הליגה עם 15 נקודות. הפועל ת"א ובני יהודה 'דולקות' אחריהם עם 11, כשלמכבי ת"א יש כבר 9. על התחתית כבר דיברנו.