המסדרונות לא מלוכלכים והחולים שוב עושים מקלחת. בצהריים (יום ה') תמה השביתה, לאחר שקופת חולים כללית הגיעה להסכם עם עובדיה השובתים, שהסכימו לחזור מיד לעבודה.
לאחר ארבעה ימים וחצי של שביתה, נשמו גם בבית החולים הרצפלד בגדרה לרווחה. "אם השביתה היתה נמשכת, אני לא יודעת איך היינו עוברים את סוף השבוע ואת השבוע שאחריו. האחיות נמצאות על סף קריסה", אמרה ד"ר טניה בוגוסלבסקי סגנית מנהל בית החולים.
על החזרה לעבודה, אמרה: "בשעות הצהריים חזרו כבר רוב העובדים לבית החולים. כשהודיעו שהשביתה הסתיימה התפשט חיוך על הפנים של כל האחיות. הצלחנו לחזור לשגרה. עובדי הניקיון שטפו טוב עם אקונומיקה את בית החולים כדי להחזיר אותו למצב התברואי הרצוי. אני מקווה שפרט לכך אין לנו נזקים נוספים. אני לא צופה שלשביתה יהיו השלכות לטווח הארוך".
בבית החולים הרצפלד סיפרו כי נעשתה פנייה מיוחדת לבני המשפחות, עוד לפני שהשביתה הסתיימה, והם התבקשו להגיע ולסייע, במיוחד בשעות האוכל שבהן יש צורך להאכיל את המטופלים. "יש תופעה שאני לא יודעת להסביר, שדווקא בימים האלו של השביתה מגיעות פחות משפחות, למרות שביקשנו מהן עזרה", סיפרה ד"ר בוגוסלבסקי, עוד לפני שהשביתה הסתיימה. "במקום 700 ביקורים ביום רגיל בדקנו אתמול והיו רק 500 ביקורים".
המעמסה נפלה על האחיות. האחות עדנה קישון סיפרה לפני סיום השביתה כי היא וחברותיה נרתמו בכל צורה וביצעו כל עבודה כדי להקל על המטופלים. "אני מחלקת אוכל ועונה לטלפונים, הסגנית שלי פינתה פחים שלא יעלו על גדותיהם, אנחנו מפנים פחים והולכים אחר כך לתת אנטיביוטיקה
לווריד וסכנת הזיהומים ברורה, אבל אנחנו לא רוצים שיתחילו לטייל פה עכברים. ביום שלישי היו רק חמש אחיות במשמרת במקום צוות הכולל כוח עזר המונה עשרה אנשים. יום קודם התקשרתי משפחה משפחה וביקשתי שיגיעו לעזור. רק מי שיש לו מטפל פיליפיני שלח את המטפל, אף אחד לא הגיע, הייתי בהלם".
האחיות סיפרו עוד כי באחד המקרים לא נשארו ספוגים לרחוץ את החולים והצוות רחץ אותם באמצעות גרביים רטובות. במקרה אחר לא נותרו חיתולים והעובדים השובתים הסכימו לפתוח את המחסנים לשעתיים כדי שניתן יהיה לקחת ציוד.