הכירו: המוהל הצבאי הראשון לחיילים המתגיירים
כשאשר ולדמן התגייס לצבא הוא לא ציפה שבמקום נשק הוא יקבל סכין של מוהלים: בראיון ל"ידיעות אחרונות" מספר המוהל הצבאי הראשון על האחריות הגדולה והגאווה, ועל הברית הראשונה שעשה בגיל 16 - ושאותה לעולם לא ישכח
ליאור אל-חי
פורסם: 29.11.09, 12:51
מקצועות צבאיים יש הרבה: יש לוחם חי"ר ויש שריונר, יש טייס ויש שייט, יש טבחים ויש נהגים, יש טכנאי מטוסים ויש מש"קי מודיעין, ועכשיו יש גם מוהל צבאי. זה התפקיד של אשר ולדמן (21) מחיפה.
"אני מודע לעובדה שהמקצוע הצבאי שלי שונה מאחרים ובלתי מוכר עד היום, אבל מדובר במקצוע קדוש עם המון אחריות," אמר ולדמן לפני כמה ימים.
אז איך מגיעים להיות מוהל בצבא? ולדמן הוא דור רביעי למוהלים. בגיל 20 הוסמך ולדמן כמוהל מטעם הוועדה הבין-משרדית לפיקוח על המוהלים, שמורכבת מאנשי משרד הבריאות ומשרד הדתות. "אבי הוא מוהל מוסמך כ20- שנה," סיפר, "מגיל 7 ליוויתי אותו כמעט לכל הבריתות, והתאהבתי במקצוע הזה, שצריך להפגין בו מקצועיות ואחריות רבה. היה לי ברור מגיל מאוד צעיר שאני רוצה להמשיך את דרכו של אבי."
ככה נראים מדי ב'. ולדמן בעבודה
ולדמן החל למול תינוקות בגיל .16 כל ברית שביצע הייתה תחת עינו הפקוחה של אביו. לדבריו, מדובר בחלק מאותה הכשרה של מוהל עד קבלתו כמוסמך. "כמובן שאז לא היה פשוט למצוא משפחה שתסכים שנער צעיר ימול את בנה. המשפחה הראשונה ידעה שאני עדיין נער ומוהל ללא הסמכה רשמית, אבל הם הסכימו שאעשה את ברית המילה לבנם כשאבי מפקח עליי מההתחלה ועד הסוף. לא אשכח את הברית הראשונה. זאת הייתה התרגשות גדולה, אבל כשביצעתי את הפעולה, השתדלתי לנתק את עצמי ולפעול בצורה הכי מקצועית שיש כמו שלמדתי."
כשהגיע יום הגיוס גילה ולדמן שיוכל להמשיך במקצועו גם בצבא. "לא ידעתי בהתחלה שיש אפשרות לתפקיד של מוהל צבאי. הרעיון נולד אחרי שאיש קבע מהרבנות דיבר עם אנשי בית-הדין לגיור והבין שהם זקוקים מאוד לאדם שיבצע את הבריתות של החיילים המתגיירים."
"הבעייתיות הייתה שאין אנשים מוסמכים כמוהלים בגיל צעיר של חיילי צבא סדיר, מה שאילץ את הצבא לקבל שירותים מאזרחים, ופתאום אני הגעתי. הבריתות מבוצעות בבית-חולים, וההליך מבוצע בשיתוף פעולה מלא עם הצוות הרפואי. את
המילה והחיתוך מבצע המוהל, אבל את כל תהליך ההרדמה מבצע הצוות הרפואי."
לפני ביצוע הברית פוגש ולדמן את החיילים, שבאופן טבעי חוששים מהתהליך. "אני מרגיע אותם, מסביר להם את מה שעומד לקרות, וברוב הפעמים גם מגלה שהפחד נובע מחוסר ידיעה. אחרי הברית אני מלווה את החיילים לר"מ 2 כדי לקבל 14 ימי גימ"לים. אני גם נותן להם הנחיות כיצד לנהוג כדי לשמור על הבריאות." לאחר הברית גם נערך טקס מרגש במעמד המשפחות, שבמהלכו זוכים הנימולים גם לשם יהודי.
לשאלה מה הקושי הרב ביותר שיש לו כמוהל במהלך הברית – משיב ולדמן: "לקחת את האחריות על המעשה. לדעת שאתה עושה את הפעולות הנכונות ולעבוד מול אנשים בצורה קרת דעת. אתה מחזיק פה אחריות לא רק אישית על הבן אדם, שזה דבר חשוב בפני עצמו, אלא גם על הצאצאים שלו, על דור ההמשך, ומכאן האחריות הגדולה".