משחיזה את סכיני הידיים שלי

"האור הכוזב היה נח ומפזז מקיף את בטני אם אפשר הייתי/ מבקשת אותך לטאטא אותו משם בשפתייך". שירים של סיגל בן יאיר מתוך "מי מפחד מוירג'יניות?"

כמו אז

הָאוֹר הַכּוֹזֵב הָיָה נָח וּמְפַזֵּז מַקִּיף אֶת בִּטְנִי אִם אֶפְשָׁר הָיִיתִי

מְבַקֶּשֶׁת אוֹתְךָ לְטַאטֵא אוֹתוֹ מִשָּׁם בִּשְׂפָתֶיךָ.

כְּמוֹ אָז

רֹאשְׁךָ קָעוּר מֵעַל טַבּוּרִי

נַעֲרִי, לֹא מִינִי, דּוּ חַי. פִּיךָ מַאְדִּים וּמִשְׁתַּרְבֵּב.

הִתְבַּיַשְׁתִּי. כְּדֶרֶךְ אוֹתָן נְעָרוֹת הַמְּכַסּוֹת בִּזְרוֹעָן אֶת שְׁדֵיהֶן.

וְאַתָּה יָשַׁנְתָּ. חוֹבֵט מִדֵּי פַּעַם בְּיָדֶיךָ. גּוּפְךָ קַל מֵעָלַי

מְרַחֵף כְּמוֹ נִימְפָה. וְהָאוֹר הַחַם,

הַמַּכֶּה. הַמָּרִיר.

 

בשעה זו

בְּשָׁעָה זוֹ שֶׁל תֵּעוּב וּתְשׁוּקָה אֲנִי חוֹלֶמֶת עַל אוֹתוֹ חִכּוּךְ אֱלֹהִי.

חַתְרָנוּת זוֹ תַּחַת הַמִּלָּה רוֹמַנְטִיקָה.

תְּחִלָּה דַּמְיֵן שֶׁהַדְּבָרִים שֶׁאַתָּה רוֹאֶה כּוֹזְבִים

הֲרֵי אֶתְמוֹל הִשַּׁלְתִּי אֶת עוֹרִי וּמִתַּחַת לַגּוּף הָיָה גּוּף.

אֲנִי רוֹצָה לְהָגֵן עַל הַמַּחֲשָׁבָה. כֵּיצַד אַכְחִישׁ אֶת יָדַי

הֲרֵי הָעֲדִינוּת הַזּוֹ. כָּל יָמַי הֵם זְרוֹעוֹת דַּקִּיקוֹת

הַנִּשְׁלָחוֹת סָבִיב לַלֵּב.

אֲנִי קוֹרֵאת כְּמוֹ בִּשְׂפַת סִימָנִים וּסְמָלִים

יֵשׁ לִצְעֹד לְאָחוֹר וְלֹא לְסוֹבֵב אֶת הָרֹאשׁ.

 

כזהב

גּוּפִי הוֹפֵךְ סָמִיךְ מְאֹד וְנֵעוֹר

בְּתַדְהֵמָה. הַכֹּל מִצְטַיֵּר כְּזָהָב. זֶהוּ נֵץ

אוֹ בָּז עָט מִשָּׁמַיִם מְנֻקָּדִים. וְטוֹרֵף

וּפוֹרֵעַ אֶת שְׂעַר רָאשִׁי העַכְשָׁוִי הָעֶלְיוֹן

חוֹלֵץ וּמַפְקִיעַ מִמֶּנִּי עִנּוּי אָצִילִי

שֶׁל מַחֲשָׁבוֹת פְּגוּמוֹת פּוֹרְעוֹת חֹק.

זֶה הוּא מִתְכַּנֵּף וְיָדַי, עַקְשָׁנִיּוֹת

לִתְנוּעַת הַכִּישׁוֹר, סוֹבְבוֹת אָחוֹר וּפוֹרְמוֹת וּפוֹרְמוֹת.

 

בסכיני

מִתְכַּוֶצֶת מֵרֹב רָעָב וְחוּשִׁים רוֹפְפִים וּפָנַי לוֹהֲטוֹת

בְּאוֹר נוּרַת אַרְבָּעִים וָאט הַפַּחַד הַמְכַלֶּה הָרִצְפָּה הַמְּאַיֶּמֶת

מִתַּחַת רַגְלַי אַל תָּבוֹא מָחָר אֲנִי מַשְׁחִיזָה אֶת סַכִּינֵי הַיָּדַיִם שֶׁלִּי

יֵשׁ פֹּה סְפָרִים שֶׁעוֹד לֹא נִתְהַפֵּךְ בָּהֶם דַּף וְכוֹסוֹת בְּאַרְגְּזֵי קַרְטוֹן

כִּסְאוֹת שֶׁמֻּתָּר לְהָטִיחַ בַּקִּיר יֵשׁ פֹּה סַפּוֹת שֶׁאֶפְשָׁר לַהֲפֹךְ

מֵהַבִּטְנָה אֶל הַחוּץ. בְּסַכִּינַי הַיָּפוֹת אָמַרְתִּי

בְּשִׁנַּי הֲרֵי אֲנִי חוֹשֶׂפֶת אֶת שִׁנַּי וְנוֹשֶׁמֶת מַהֵר וְתָבוֹא

אַל תָּבוֹא, תָּבוֹא אֵלַי.

 

סיגל בן יאיר היא ילידת 1970, גרפיקאית, סטודנטית בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. שירים שלה פורסמו ב"מטעם" ו"הליקון". כמו כן, השתתפה בפסטיבל "שער" 2008. לשיר נוסף של בן יאיר שפורסם ב-ynet לחצו כאן

 

לכל כתבות המדור לחצו כאן