עומר בנוביץ' יושב בלובי של בניין JCS, מסביבו יידלקו עוד רגע מצלמות הטלוויזיה. הפעם לא אלו של ערוץ הספורט, אלא של מהדורות החדשות. האיש שרגיל כבר במשך שנים ארוכות לעמוד מול המצלמה, נראה נבוך להפוך פתאום לאייטם. תוך כדי השיחה הוא מקבל טלפון מהאישה. "כן, זה יהיה בחדשות בערב, אבל לא צריך שהילדים יראו את זה", הוא אומר בעיניים אדומות, יממה לאחר התקרית המדוברת עם יו"ר איגוד הכדורסל לשעבר, ירמי אולמרט.
האבחנה של הרופא במגרש היתה זעזוע מוח. כרגע הוא סובל מסחרחורות, בחילות, צלצולים באוזניים וחולשה. "כואב לי מאוד", מספר בנוביץ' בשיחה עם ynet, "גם במקום שבו חטפתי את המכה, וגם בחלק האחורי של הראש מהחבטה של הפארקט. כואב לי העלבון מהדבר הזה שקרה, ומאיך שכולם ראו את הדברים בטלוויזיה".

אולמרט עם שרף. בנוביץ': "הוא המשיך לקלל אותי" (צילום: נמרוד גליקמן)
מה בעצם קרה שם?
"לפני חודש פרסמתי ידיעה על אליפות אירופה דרג ב' לנוער שתתקיים בישראל. ירמי אולמרט התקשר למנכ"ל ערוץ הספורט והתלונן ששמו לא הוזכר בתוך הידיעה. לקראת המשחק הדפסתי את הידיעה ששלח דובר האיגוד, שבה השם של ירמי לא מוזכר. אמרתי לו, "התקשרת לערוץ הספורט להתלונן? הנה ההודעה שקיבלתי מאיגוד הכדורסל, תחפש את השם שלך בפנים". והלכתי. לא התעמתתי איתו ולא דיברתי איתו מילה".
"בסוף המשחק", ממשיך בנוביץ', "הוא בא אלי ואמר לי, "אני רוצה לדבר איתך בצד". אמרתי לו שאני לא מדבר איתו בצד, ושאם הוא רוצה אז שיבוא עכשיו וידבר. ואז הוא התחיל בשטף של קללות שאני לא אחזור עליהן. אמרתי לו שזה לא נקרא לדבר, ושאני הולך. הסתובבתי והלכתי, ורואים את זה במצלמות של הטלוויזיה. הוא המשיך לקלל אותי, עד שהגיע לקללה על אמא שלי".

אולמרט טוען שהרגיש מותקף.
"העובדות הן שבן אדם אחד תקף ובן אחד הותקף. מי שמכיר אותי יודע שהדבר היחיד שאני מצליח לתקוף זה אולי סל במשחקים בשכונה. מעולם לא נגעתי בבן אדם, לא הרבצתי ולא איימתי. העובדה המאוד פשוטה היא שבן אדם אחד קיבל אגרוף ואחד נתן, ועם המציאות הזאת אנחנו צריכים כולנו להתמודד".
מה שמעניין עכשיו את בנוביץ' הוא להרגיע את המשפחה. "הילדים, אשתי, ההורים שלי, האחים שלי והסבים שלי פתחו היום בבוקר את מהדורות החדשות וראו את הנכד שלהם שוכב על הרצפה", הוא אומר בקול חלש. "כעת אני דואג קודם כל למצב הבריאותי שלי ואחרי זה אני אראה. כרגע מה שמטריד אותי זה רק המשפחה שלי והמצב הבריאותי שלי, ושום דבר אחר".

ירמי אולמרט. "מצטער שהגעתי למצב הזה" (צילום: עופר עמרם)
"לא הגבתי, ובתום המשחק פניתי אליו בעניין", הוא מוסיף. "וההמשך הוא כבר נשוא החקירה. אני רק רוצה לומר, כשמתייצב מולך מישהו עם שצף של קללות ומתקרב בצורה מאיימת עד למרחק של סנטימטר מהפרצוף, ועיניו רושפות אימה, זה בהחלט נותן לי את החשש שעוד שניה אחת והוא דוחף אותי. אני נפצעתי בלבנון ונשארתי עם 80% נכות, ומי שרואה אותי הולך רואה את הצליעה שלי ואת בעיות שיווי המשקל. הרגשתי שאני מאויים והושטתי את היד כדי להדוף אותו בשביל להגן על עצמי".
מהדיפה לא נופלים על הראש.
"איך ומה, וכל ההמשכים וכל הנפילה המצחיקה... אמרתי לשוטר שלהערכתי בכדורגל מקבלים על זה כרטיס צהוב על הדשא. לא ידעתי שהוא יהיה במשחק הזה, אבל מי שידע שהוא בא והניח שגם אני אהיה, דאג שהוא יביא את הנייר ויתריס איתו נגדי - זה מישהו אחר. אני מצטער שהגעתי למצב הזה, אבל אני מקווה שגם בצד השני יש מי שמצטער על שהוביל אותו לתוצאה שאליו הגיע הערב הזה".
באמת הרגשת מאויים או שזה בגלל שהוא קילל אותך קללות קשות?
"אני אשאל אותך, כשבא מישהו שמתרחק ממך ואח"כ חוזר בחזרה ומתייצב מולך בטווח של סנטימטר מהאף, מה היית חש? שכל אחד יסיק את המסקנות לעצמו. חשתי שאני צריך להגן על עצמי. זה אולי לא נעים, אבל אני אתן לך דוגמה קלאסית: אפילו כששרים את ההמנון לפני משחקים אני תמיד נצמד לכיסאות או לספסל כי אחרת אני לא מסוגל לעמוד ישר מבלי שאני עלול למעוד וליפול בגלל השיתוק. שכל אחד ישקול עם עצמו אם זה היה איום או לא. היה טוב אם זה לא היה קורה, אבל זה לא מסוג הדברים כמו שכתוב של "העסקנים הגרועים מול העיתונאי הטוב".
מאוחר יותר, אולמרט כבר נשמע פייסני יותר והוציא הודעה לתקשורת: "אין כל הצדקה ציבורית למעשה שעשיתי כלפי הכתב עומר בנוביץ'. זהו מעשה שאין לו מקום בין בני אדם בכלל ובין אנשי ספורט בפרט. אמנם חשתי מאוים על יד עומר פעמיים ותגובתי היתה אינסטינקט של התגוננות, אבל עדיין לא הייתי צריך לנהוג כך ואני מצטער מאד על המעשה. אני מתנצל מעומק הלב בפני עומר בנוביץ' וערוץ הספורט".