יש לו את הבלוז

בגיל 32 ג'ו בונמסה, שיגיע בקרוב להופעה בארץ, הוא אחד מכוכבי הבלוז הגדולים בעולם. "המבקרים מאוד מחמיאים וזה משמח, אבל אני בטוח שעוד מעט יגיע ילד צעיר אחר שיבעט לי בתחת", הוא אומר

החיים מחייכים לג'ו בונמסה; הילד מניו יורק, שלקח לידיו את הגיטרה בפעם הראשונה כשהיה בן 4, הצליח להגשים עד גיל 32 חלומות רבים, והפך לאחד מכוכבי הבלוז הגדולים והמוחמאים בעולם. פיתחו כמעט כל כתבה או סקירה על בונמסה, וגלו כמה העיתונאים והמבקרים לא מפסיקים לשבח.

 

בונמסה, מצידו, משתדל להישאר צנוע. "המבקרים מאוד מחמיאים וזה משמח", הוא אומר בראיון בלעדי ל-ynet, "אבל אני פשוט מנגן את מה שאני מנגן, אתה מבין? אני רק שמח שזה נוגע באנשים. אני בטוח שעוד מעט יגיע ילד צעיר אחר שיבעט לי בתחת ויכתבו עליו המון דברים טובים. יכול להיות שזה כבר יקרה מחר. בכל אופן, אני שמח בחלקי לקבל את ההכרה ובהחלט לא יכול להתלונן".

בונמסה. "עוד מעט יגיע ילד צעיר שיבעט בי" (צילום: Christie Goodwin)

 

את דרכו המקצועית החל בונמסה עם הרכב בלוז-רוק בשם "בלאדליין". הוא הפך ליוצא דופן מכיוון שהיה המוזיקאי היחיד

בחבורה שלא סחב אחריו את התואר "הבן של". הלהקה כללה את בנו של מיילס דיוויס, ארין דיוויס, בנו של גיטריסט "הדורס", רובי קריגר, ויילון קריגר ואת בנו של ברי אוקלי מלהקת "האחים אולמן", ברי אוקלי ג'וניור.

 

היינו ילדים וזה היה מזמן

בונמסה מספר שההרכב כולו הוקם דרך קשרים בתעשיית המוזיקה, וכי כולם נפגשו בתחילת שנות ה-90 דרך חברים משותפים. "החלטנו להקים להקה ולשמוע איך זה יוצא ועשינו הרבה כיף יחד", הוא נזכר, "היינו ילדים ולא ידענו הרבה מהחיים שלנו. אלו היו אחד הדברים בחיי שהיו פשוט כיף טהור. מצד שני, אני גם שמח שזה נגמר".

 

בונמסה שמח שזה נגמר בעיקר בזכות קריירת הסולו המוצלחת שפיתח לאחר מכן, שכללה עם אלבומים מוצלחים, הופעות בעולם והכרה מכובדת. בקרוב הוא יגיע בפעם הראשונה לישראל, ויופיע עם להקתו ב-18 בדצמבר במועדון רידינג 3 שבנמל תל-אביב.

 

זו תהיה התחנה האחרונה של בונמסה והאחרים לפני שהם זוכים לקצת חופש מהמסעות המפרכים בעולם. בפברואר הם כבר ייצאו שוב לדרך, כשהופעות רבות כבר נקבעו בארצות הברית ובאירופה עד סוף מאי 2010. בכל מקרה, כששואלים את בונמסה על הופעה אחת מיוחדת, הוא מציין את זו על בימת הרויאל אלברט המפואר והמפורסם שבלונדון; מול אולם מלא הגשים בונמסה חלום ילדות ואירח על הבמה את אריק קלפטון, שעל ברכיו המוזיקליות גדל והתחנך.

 

בזכות ההצלחה וההישגים שבדרך כלל מוזיקאי בלוז זוכה להם בגיל מבוגר יותר, בונמסה הפך עבור הקהל והתעשייה  למעין סמל קטן ועכשוי של מוזיקת הבלוז הכל-כך עתיקה. הוא הוכיח שבלוז יכול עדיין להיות משהו סקסי גם ב-2009.

 

בלוז שבא מכנות

"אני באמת מרגיש שעבודה קשה משתלמת", הוא מוסיף, "הקהל בסופו של דבר נמשך למשהו שמתפתח. המילה היחידה איתה אני יכול להגדיר את הגישה המוזיקלית שלי היא 'כנות'. בבלוז אנחנו לא מתנצלים על שום דבר שאנחנו כותבים, מנגנים, או על הדרך בה אנחנו יוצרים אלבומים.

 

אני חושב שהרבה מהמעריצים שלי מגיבים טוב לגישה הזו, כי הם מרגישים שאני לא מנסה למכור אלבומים בשביל להרוויח כסף. אני לא יוצר משהו שהמטרה הראשונית שלו היא מכירה להמונים. אני פשוט מתרגל את הדרך שלי".

 

ואיך הרגשת כשזכית לעבוד לצד אנשים עליהם גדלת?

 

"פנטסטי", הוא עונה בקול שמזכיר מעט את המבטא המתלהב של קוונטין טרנטינו. "לנגן עם בי.בי קינג זו היתה

חוויה מטורפת. זה כבוד וזכות מאוד גדולה להכיר את האנשים האלה. בפעם הראשונה שפגשתי אותם זה היה שוק, אבל אחרי שאתה לומד להכיר אותם, אתה מגלה מהר שבסך הכל מדובר בחבר'ה שאוהבים את הגיטרה ממש כמוני".

כולנו יורמים של גיטרה בלב, אנחנו אוהבים את הטון והחיפוש. זה מאוד קריטי עבורי לזכור שהאנשים האלה הם רק בני אדם, ופשוט במקרה הם גם אייקונים גדולים של הז'אנר". 

 

במבט לאחור, מה היית מייעץ לגיטריסט צעיר שעושה את צעדיו הראשונים?

 

"פשוט תהיה עצמך ואל תעתיק מאף אחד. עדיף להתחיל טרנד מאשר להיגרר אחריו. ברור שכולם מושפעים מכולם, אבל בסופו של דבר הכי חשוב לעמוד על הרגליים ולהישמע כמו עצמך. תשאף, תתאמן ותמיד תמשיך לבנות את האישיות שלך".

 

לכל כתבות המדור לחצו כאן