יפה חיון, אימו של אושרי, ישבה בסלון הבית ממאנת לעכל את הבשורה המרה: "הוא היה הבן היחיד שלי וכל עולמי, חוץ ממנו יש לי שתי בנות. לצערי תמיד אמרתי לו שלא ייסע מהר. פחדתי כל פעם שהוא עלה על הכביש. ידעתי שהוא אוהב את כל התחרויות האלה, גם של רכבים וגם של אופנועים. המסר שלי לאחרים הוא שהכביש זה לא משחק ורכב זה כלי שאפשר לקבוע איתו חיים ומוות. אושרי היה ילד עם נשמה טהורה, ילד מפונק שקיבל הכל עוד לפני שביקש. הוא היה ילד מיוחד והקשר שלי איתו היה חם מאוד. אני לא יודעת מה יהיה עכשיו בלעדיו".

יפה חיון, אמו של אושרי. "רכב קובע חיים ומוות" (צילום: אביהו שפירא)
הבוקר עשה אביו של אושרי את דרכו למכון לרפואה משפטית באבו כביר, כדי לזהות את גופת בנו, שהיה ברכב שעלה באש לאחר ההתנגשות. כפיר אל עזרא, חבר קרוב ושכן, סיפר כי היה אמור לנסוע עם השניים במכוניות בזמן התאונה. "היינו צריכים לצאת לבלות יחד. הוא רצה שאני אבוא איתו להביא את ליאת מדלתון, אבל אמרתי לו שאני הולך להתקלח ואני אחכה לו בצפת. הלכתי להתקלח וזמן קצר אחר כך, כשהוא לא הגיע, שמעתי על התאונה וידעתי ישר שזה הוא. אושרי היה נשמה גדולה, אוהב את החיים ואת הזולת. הוא אהב מכוניות ואופנועים אבל אף אחד לא תיאר לעצמו שזה ייגמר באסון כל כך גדול".
במושב דלתון התכנסו בני משפחת דבוש באבלם, מתקשים להתמודד ומסרבים לשתף את כלי התקשורת בתחושותיהם. שכנים ומכרים סייעו בהכנת סידורי ההלוויה והאבל בבית המשפחה. חברה קרובה של ליאת סיפרה ל-ynet: "היא הייתה חברה אמיתית, כמו אחות. היינו מאוד קרובות וידעתי על הקשר שלה עם אושרי. הבוקר מוקדם שמעתי על התאונה וקשה לעכל את זה. אני לא יודעת מעבר לזה פרטים נוספים".
חוקרי אגף התנועה של מרחב גליל ממשיכים בחקירת נסיבות התאונה, בניסיון להבין מי סטה מנתיבו וגרם לתאונה הקטלנית.