את האנונה פגשתי לראשונה בשנת 2001. הכיר לי אותה חבר יקר, סזר, ה"קיסר" הצ'יליאני שעבד לצידי בפס הקר במסעדת אושיאנה (Oceana) במנהטן. שף המסעדה, קורניליוס גהלגר, הציב בפנינו הטבחים אתגר שבו היינו צריכים להרכיב מנות המתאימות למסעדה ברמת 3 כוכבים, ממרכיבים הבאים מארצות המוצא שלנו. סזר רצה לעשות משהו עם האנונה, או כמו שהיא נקראת בצ'ילה, צ'ירימויה (Cherimoya). אני, מוצף בגאווה לאומית בזכות הכמויות האדירות של פירות ההדר Jaffa, שנחו דרך קבע בתוך מקרר המסעדה, רציתי לעשות משהו עם תפוזים ישראלים.
באותו בוקר חורפי בניו-יורק סזר הגיע עם שקית מלאה באנונות, הישר מהשוק הדרום אמריקאי בניו-ג'רזי. הצ'יליאני הקופצני הוציא את אחת האנונות, צהובה-ירקרקה ומוזרה למראה. "תיגע בה", אמר במבטאו הספרדי הכבד, "תריח אותה", הוסיף. וכך עשיתי.
האנונה היתה, כפי שלמדתי באותו יום, בשיא בשלותה. רכה למגע, אך לא מתכופפת למגע כף היד, ואפשר היה לתלוש את שארית הגבעול שבראשה בקלות רבה יחסית. ריחה היה מתקתק, ברור וחזק, מזכיר קצת ארומה של אגס. סזר נטל סכין ופתח את האנונה לרוחבה במרכזה, שלף את הגרעינים השחורים הגדולים ובעזרת כפית גירד קצת מבשרה הלבן, הריחני והעסיסי. הטעם היה מדהים. מתיקות שמזכירה אגס, בננה ותותים בעת ובעונה אחת, וטקסטורה שמזכירה אגס וגויאבה. יחד הרכבנו סורבה של אנונה ותפוזי דם - מעדן צפון איטלקי עדין ומלא בטעמים.
אוהבת נופים מושלגים. אנונה (צילום: סי די בנק)
עד לאותו בוקר הייתי כמו רבים מאיתנו. כאשר התהלכתי בין דוכני הפירות בשווקים ובסופרים ונתקלתי בפרי המוזר בעל הקליפה הקשה והמחוספסת בצבע ירקרק-צהבהב, לא היה לי מושג של ממש מהו. איך יכול להיות שאני, טבח מקצועי וחובב אוכל מושבע, לא הכרתי יצירת מופת כזו של הטבע?
האנונה (שנקראת באיטלקית Annona) מגיעה במקור מדרום אמריקה, מהאזורים הסאב-טרופיים של אקוודור, פרו וצ'ילה. בסנטיאגו, בירת צ'ילה, האנונה היא הפרי הלאומי ומספרים עליה שהיא אוהבת לגדול כשהיא משקיפה אל עבר פסגות מושלגות, אך לא מסתדרת עם קרח ושלג שבאים איתה במגע ישיר.
צורתה המעניינת, מעין הכלאה בין לב לעיגול, והבליטות הרבות בקליפה, מושכות את העין וגורמות לרובנו לגשת, למשש ולהריח אותה. בשלב הזה בדרך כלל אנו מוותרים על התענוג, פשוט כי אנחנו לא יודעים עד כמה היא מתוקה ומלאת עסיס. עד כדי כך טעמה משובח שהסופר מארק טווין אמר עליה שהיא הפרי הטעים ביותר הידוע לאדם.
בסביבות המאה ה-16 הובאה האנונה לצפון ספרד ולצפון איטליה, שם מצאה תנאי גידול נוחים והחלה לשגשג. האנונה נחשבת באזורים אלה למעדן אקזוטי בעל ערך רב ומרכיבים ממנה מגוון רחב של גלידות, סורבטים, קאסטרדים (תערובת המזכירה קרם ברולה) ושאר מקפאים.
את האנונה ניתן למצוא בשווקים בכל חודשי החורף. היא נהנית מעונת גידול ארוכה שמתחילה ממש עכשיו, בסתיו, ונמשכת עד סוף החורף. אמנם האנונה אינה דומה לאף אחת אחרת, אך על מנת לבחור אנונה טובה, בשלה ומתוקה, נשתמש בקריטריונים לבדיקת אבוקדו. בבחירת אנונה נשתדל להימנע מפרי שעל קליפתו כתמים חומים מאחר שכתמים אלה מעידים על כך שהאנונה עברה הקפאה (והרי האנונה לא אוהבת קיפאון וקרח).
כמו באבוקדו נחפש קליפה קשיחה ושלמה, ללא מכות, שמתחתיה פרי רך במידה, כאשר קיימת מידה של אלסטיות אך בשר הפרי לא נמעך בלחיצה. את האנונה נוהגים לחתוך בסכין לרוחבה (כמו שחותכים אשכולית), פותחים ונפטרים מהגרעינים השחורים. עכשיו כל שנותר הוא לגרד את ה"בשר" הלבן והמתקתק החוצה עם כף, ואז לאכול כמו שהטבע התכוון, או לנסות את המתכונים בהמשך.
המרכיבים (ל-6 מנות):
1/4 כוס שמן זית
2 כפיות שמן שומשום
2 קופסאות חלב קוקוס
2 כפות מחית קארי אדום
2 אנונות, חתוכות לחצי לרוחבן, מנוקות מגרעינים, וחתוכות לקוביות
1 ק"ג פרגיות, חתוכות לקוביות של כ-2 סמ"ר
2 בצלים, חתוכים לפרוסות דקות
2 שיני שום, כתושות
1 כפית ג'ינג'ר טרי, כתוש
2 כוסות מים
150 מ"ל רוטב דגים
מיץ מליים אחד גדול (או לימון)
2 כפיות סוכר
6 עלי כפיר ליים
צ'ילי טרי, מנוקה מגרעינים, ופרוס לפרוסות דקות
מלח
פלפל לבן
חופן עלי כוסברה קצוצים (לא הכרחי)

(צילום: דלית שחם)
אופן ההכנה:
המרכיבים (ל-8 סועדים):
באגט כפרי חתוך ל-8 פרוסות אלכסוניות
250 גרם גבינת ריקוטה 5%
1/4 כוס סירופ מייפל או דבש
2 אנונות, חצויות
1/4 כוס סוכר
2 כפיות קינמון

(צילום: דלית שחם)
אופן ההכנה:
המרכיבים (ל-6 מנות):
5 אנונות, בינוניות, חצויות
75 גרם סוכר
300 מ"ל מים
לקישוט:
גרידה מליים אחד (או לימון)

(צילום: דלית שחם)
אופן ההכנה:
שף עידו זרמי הוא השף של "האקדמיה לפירות"