להיות שליח

400 שליחי חב"ד בארץ השתתפו השבוע בכנס השנתי בניר עציון, והשתלמו בהפצת תורה בערי ישראל. כתב ynet נטל חלק בסדנאות, למד איך משתלבים בקהילה ומה ההבדל בין שליחות במומבאי לזו במכבים ובמוצקין. וגם: מה השתבש ברמת אביב

"כולם פה חושבים שאתה שליח ynet באירוע של חב"ד, אבל מבחינתנו אתה בעצם שליח חב"ד במערכת ynet", כך קידם את פניי השבוע אחד ממארגני "כינוס השליחים" - ולא ידע מה ניבא. דקות ספורות לאחר מכן מצאתי את עצמי שוכב על הדשא למרגלות טריבונה עמוסה במאות שהצטופפו לצילום המסורתי, מנסה גם אני להידחף למסגרת. התוצאה: שליח הרבי מלובאוויטש לאתר של המדינה בולט בתמונה יותר מכל חב"דניקים אורגינל שעמד שם – מגולח (חלקית), בלי כובע קנייטש וגם חורג משמעותית מהשורה.

  

400 "שלוּחים" מכהנים ב-257 בתי חב"ד הפועלים בישראל. יו"ר "צעירי אגודת חב"ד בארץ הקודש", הרב יוסף יצחק אהרונוב, שארגן עבורם את הכינוס השנתי שנערך השבוע בקיבוץ ניר עציון, מכנה את עבודתם "שליחות בלי דיוטי-פרי" – רמז לכך שבכלל לא בטוח שהמשימות שמעבר לים – ממובאי ועד קליפורניה – קשות יותר מאלה שבחולון או במוצקין. הנשים והילדים נשארו בבית, כי מישהו בכל זאת צריך להמשיך בהפצת התורה, אבל גם הגברים לא בדיוק באו לנופש: את הבריכה הם ראו רק בשש בבוקר, כשהפכה למקווה (או בלילה, במקום להיכנס למיטה), הלו"ז היה צפוף במיוחד, ושעות השינה – כמעט מטכ"ליות. האוכל, אגב, מצויין. 

התמונה הקבוצתית המסורתית (צילום: ברלה שיינר)

 

אז איפה העויינות כלפי השלוחים גדולה יותר – במומבאי או ברמת אביב? נראה שבכינוס העולמי לא תמצאו סדנא על "פעילות בסביבה לא אוהדת" ואפילו לא על "מתחרים ומשיגי גבול". בישראלי דווקא היו שניהם. בין המשתתפים - הרב יוסף יצחק נוימן ממכבים-רעות והרב יוסף יצחק ביסטריצקי מלהבים, וכדי שלא נתבלבל – הראשון הוא צחי והשני יוסי. כחב"דניקים בודדים ביישובים חילונים מובהקים עם תדמית אליטיסטית, הם קובעים: "גילינו שזו בסך הכל רק כותרת. יש יותר 'לא בעיות' מבעיות".

 

נוימן מספר כי במעוז אנשי הקבע מצא ש"מאחורי המדים עומד תמיד זוג יהודים נחמד עם ילדים". שנתיים אחרי שהגיע עם משפחתו ליישוב הוא כבר מדווח על תושבים מ"רחובות שלמים" – בהם אלופים בצה"ל, שנוהגים לבקר בביתו מדי סוף שבוע לסעודת השבת או לשיחת הסלון שאחרי, וכן – גם לשיעורי תורה. טיפים כיצד להגיע לזה מספק ביסטריצקי: "הדרך הטובה ביותר להשתלב במקומות עם אופי קהילתי קטן ומאופיין שבהם אתה בולט זה פשוט להתחבר טוב לקהילה, אפילו אם זה אומר ללכת צעד אחורה ולעזוב לזמן מסויים את הפעילות הדתית".  

 

"המציאות מרימה את התפקיד", מוסיף השליח בלהבים, "המטרה היא להראות שיש הרבה משותף לי ולהם ושזו לא רק סיסמה. אני בנאדם כמוהם, עם אותם דאגות וצרות, ואני לא רוצה להפוך עולמות אלא רק לתרום את חלקי לחזון של הקהילה". ומה אתה מקבל ממנה? "החיים כאן תורמים לי, מאתגרים אותי, ובזכותם אני מגלה בעצמי דברים שלא היו מקבלים ביטוי בסביבה חב"דניקית רגילה. המימוש האישי הרוחני הוא אחר לגמרי".

 

חומת ההתנגדות ברמת אביב

תפיסתו של יוסי ביסטריצקי היא שפעילות בנושאי יהדות היא מרכיב הכרחי באיכות החיים, ובמיוחד במקומות בהם קורסים על נצרות, איסלאם ובודהה הם עניין שבשגרה. "זה עוול לא להציע גם את הצד הזה", אמר, "לא צריך לשכנע אף אחד אבל לפחות למי שרוצה". עם זאת הוא מודה כי "כדאי להיזהר מדברים שבאופן מוצהר מרגיזים, כמו פעילות ברחוב שנראית בעיני התושבים כ'ציד נשמות ילדים באמצעות בייגלך'. טבעי שיש מקומות שבהם זה לא מתאים".

 

ולמה ברמת אביב השיטה לא עבדה? "ההתנגדות שנוצרת היא לא לחב"ד", מאבחנים דובר התנועה, הרב מנחם ברוד, וסגנו, מוני אנדר ("שליחי הרבי לתקשורת"), "הם פשוט מפחדים ממאה שערים, מאינטל, מאיזושהי תדמית חרדית של 'יסגרו לנו רחובות בשבת' – מדינת הלכה בצפון תל אביב. אם הם רק יבואו לכפר חב"ד יגלו שגם שם יש תנועה בשבת. אף אחד לא אומר מילה למי שנכנס לשם כדי לקצר את הדרך מרמלה ליהוד. במושב הדתי השכן, צפריה, הרבה יותר קשה לעשות את זה". הפיתרון: "צריך פשוט להציג את פניה האמיתיות של חב"ד, שיכירו. לא לייפות, לא להסתיר. ככה, כמו שאנחנו – לטוב ולרע".

 

"אנחנו מזהים אצל השליחים רצון עז ללמוד ולהשתפר", מסכם יו"ר צעירי אגודת חב"ד, הרב יוסף יצחק אהרונוב, את שלושת ימי ההשתלמות. כראש הארגון המאגד את בתי חב"ד בישראל הוא מצהיר: "מדי שנה עקומת היוצאים לשליחות רק הולכת וגדלה, ורק בתשס"ט נוספו 47 זוגות, אבל הגידול הזה לא פוטר אותנו מהחובה ומהצורך להתקדם תוך כדי תנועה".