לחשוב קודם כל על הזולת, כדי שיהיה טוב בשניים

למה נישואים רבים כל כך נגמרים בגירושים? יכול מאוד להיות שהבעיה אצל רוב המקרים האלה נובעת מאותו מקום – הנטייה של האגו שלנו לגרום לנו להסתכל קודם כל על עצמנו

המזגן שלנו התקלקל, והיה קר בבית. במאמץ להסיח את דעתי מאצבעות ידיי ורגליי הקפואות התכרבלתי במיטה עם ספר ציטטות של הוגים מפורסמים בנושאים שונים. בחירת הספר התבררה כעלובה למדי, שכן סקירה קצרה של אמירות מפורסמות בנושא נישואים שנבחרו לספר גילתה המון ציניות ואכזבה. למרות שחלק מהרעיונות היו חכמים, הרגשות שעמדו מאחוריהם היו כואבים מכדי לרצות להרהר בהם.

 

למה זה קורה? מה יש לכל הסופרים, הפוליטיקאים, השחקנים והפילוסופים האלה שהם לא מסוגלים לשמור על מערכת יחסים בריאה? למה הניסיון שלהם עם בני המין השני כל כך מתסכל ולא מספק? למה כל כך הרבה מקשרי הנישואים שלהם הסתיימו בטרגדיה?

 

למרות שלכל אחד מהמצוטטים היו סיבות אישיות משלו, אני מרשה לעצמי לנחש שאצל רובם הבעיה נבעה מאותה פרספקטיבה שגויה. הם, והם לא לבד, טועים בהנחה שחיי הנישואים עוסקים בהם עצמם - בסיפוק מטרותיהם, רצונותיהם וצרכיהם. נראה שאנשים מפורסמים, שהאגו שלהם מלוטף ומטופח תמיד, מועדים יותר ללקות בהבנה השגויה הזאת.

 

אבל, היא לא מוגבלת אך ורק לעשירים ולמפורסמים. רבים מאיתנו לוקים באותו חיסרון. אנחנו ממוקדים יותר מדי ב"אני" שבמשוואה, וכתוצאה מכך חיי הנישואים שלנו נפגעים.

 

צד אחד לא צריך להדחיק את עצמו בשביל השני

קראתי סיפור על צעיר מוכשר, שיצא להמון פגישות עם נשים אינטליגנטיות כמוהו. בחורה אחר בחורה עברו, אך הוא לא הצליח למצוא את בת זוגו. אף אחת מהן לא היתה מספיק חכמה בעיניו, אף אחת לא הצליחה להשתוות לו. לבסוף, ברגע של ייאוש או רוח שטות, העלה ידיד שם של נערה שהיו לה תכונות טובות, אבל היא לא נודעה בכישורים אינטלקטואליים ולא בשכל חריף. למרבה ההפתעה הפגישות היו מוצלחות, ובסופו של דבר הם התחתנו. השדכן הנבוך הסתקרן וביקש להבין את התעלומה. "היא בעצם מאוד חכמה", גילה לו החתן בפשטות - "היא מסכימה עם כל מה שאני אומר".

 

קל להבין שהבחור הזה היה עסוק מאוד בעצמו. למזלו, הוא מצא בת זוג שהיתה מוכנה להתמקד בו גם היא, ואנחנו יכולים רק לקוות שהוא ידע להעריך את זה. עם זאת, אני לא אופטימית לגבי האושר העתידי שלהם. לא נראה לי שטיפוס כזה מסוגל לצאת מעצמו ולחשוב גם על צרכי אשתו. למעשה, לא נראה שהוא רואה אותה בכלל בתור אדם אמיתי.

 

אומרים שכשבני זוג מתחתנים הם הופכים להיות ישות חדשה אחת ומאוחדת, אבל זה לא אומר שאחד הצדדים אמור להדחיק את האישיות לצורך שירות הצד השני, אלא ששניהם אמורים ליצור מיזוג, בשותפות מלאה של שניהם.

 

כשאדם אחד מבטל עצמו בפני צרכי השני, נוצר מצב חד כיווני, וככה לא נוצרת ישות חדשה. נישואים לא אמורים להוות כלי לשירות עצמי ולניפוח האגו. במערכת יחסים בריאה אנחנו בהחלט אמורים לקבל משוב חיובי מבן/בת הזוג - אבל זהו רק רווח צדדי.

 

כשאנחנו רואים סרט, קל לנו לזהות במערכת היחסים על המסך התנהגות אגוצנטריות. הרבה יותר קשה להפנות זכוכית מגדלת אל עצמנו, להתבונן מבחוץ ולבחון בכנות את ההתנהגות שלנו. האם אנחנו נותנים או לוקחים? האם אנחנו מתמקדים בסיפוק ציפיותינו שלנו בלבד, או שאנחנו חושבים גם על טיפוח בן/בת זוגנו?

 

לשאול את עצמנו את השאלות הנכונות

כולנו מוּנעים על ידי האגו. רק מתוך מאמץ מודע נוכל להכיר ולהתייחס ברצינות גם לצורכי הזולת, בייחוד אם מדובר בבן אדם בוגר.

 

כדי שיהיו לנו חיי נישואים מוצלחים שיהוו מקור לאושר הגדול ביותר, הפיתרון שנשמע בהתחלה מעט פרדוקסלי הוא להתמקד בבני הזוג שלנו, ולא בעצמנו. מה אני יכולה לעשות היום כדי לגרום לו להרגיש אהוב ומכובד ולהקל מעליו את העול? איך אני יכולה לגלות את תמיכתי? מה אני יכול לעשות היום כדי שהיא תדע כמה אני מעריך את מאמציה? מה לעשות כדי לאפשר לה לצמוח ולהקל על משאה?

 

אלה שאלות של בני אדם נותנים, ואותן בדרך כלל לא נמצא בעמודי מגזינים ולא בספר הציטוטים של הוגים מפורסמים ומתוסכלים. אלה שאלות של אנשים שדואגים לזולתם, ולנפשות שמחוץ לעצמם, אנשים שרואים את האחר כאדם מוחשי ואמיתי ומזהים את צרכיהם של אלה שחשובים להם ורוצים לעזור למלא אותם.

 

אנשים שלומדים לשאול שאלות אלה הם אנשים שטובתו האמיתית של זולתם מעניינת אותם. הם מביעים נכונות להשקיע את העבודה הקשה שדרושה ליצירת נישואים מאושרים.

 

אם נענה נכון על השאלות האלו, מתוך בחינה עצמית והקשבה לאחר, התשובות באמת יחממו אותנו בלילה - אפילו כשהמזגן מקולקל.

 

אמונה ברוורמן היא בעלת תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת טורונטו, ותואר שני בפסיכולוגיה מאוניברסיטת פפרדין. היא גרה בלוס-אנג'לס עם בעלה ותשעת ילדיהם.

 

• באדיבות אש התורה – www.aish.co.il – אתר עם חוכמת חיים

 

טוקבק כדורבנות:

 

ואהבת לעצמך כמוך / אוהב את עצמו, גבעת-נרקיס

ואהבת לעצמך כמוך - זאת כל התורה כולה.  

לחשוב על הזולת לפני שאני חושב על עצמי יגרום לי בסוף לשנוא אותו.

לגלות באיחור על כל מה שוויתרתי וכל מה שלא הייתי ולהאשים אותו באפסותי שלי אני, חראם עלי.

בזה לתדהמתי, אינני יחיד ומיוחד. בעצם, כמעט כולם כאלה. בצלמי ודמותי.

לכן אני מעדיף לחשוב על הזולת רגע אחריי. לפעמים, תוך כדי עצמי.

להסתכל עליו בעיניים שכבר ראו אותי, ולהעביר לו משהו מהאהבה דרך הרשתית.

לקנא בו על שהוא חי בעולם מופלא שבו הזולת הוא אני, כפרה עליי.