על שולחנו של שר האוצר מונחת הצעה שתשנה לחלוטין את יחסי העבודה במגזר הציבורי. מנהלים יוכלו לקבוע שכר לפי המגזר הפרטי ולפטר עובדים בעייתיים. בהסתדרות מתנים את הצעד בהעסקת העובדים בהסכמים קיבוציים
בחודשים האחרונים אחורי הקלעים של ההסתדרות ואגפי האוצר רוחשים במיוחד. אך הפעם לא מדובר בעוד שורה של סכסוכים בין הצדדים, אלא במה שאמורה להיות הרפורמה הגדולה ביחסי העבודה במגזר הציבורי.
שלב ראשון ביישומה כבר מונח על שולחנו של שר האוצר יובל שטייניץ, שאליו הועברה הצעה של אגף הממונה על השכר, רשות החברות הממשלתיות, נציבות שירות המדינה ומנכ"ל האוצר להקמת ועדת היגוי שתבחן דרכים להגדיל את גמישות ההעסקה במגזר הציבורי. על פי ההצעה, בראשות ועדה זו יעמדו יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, ומנכ"ל האוצר הנכנס, חיים שני.
בהסתדרות שוקדים על שינויים כאלה כבר זמן מה. לפני כשנה מינה עיני את יצחק רז, נשיא לשכת המהנדסים, לעמוד בראש ועדה לשינוי מבנה ההעסקה במגזר הציבורי. זו לא טעות, גם בהסתדרות מעוניינים לשנות את אופן העבודה בשירות המדינה, ברשויות מקומיות, בחברות ממשלתיות ובגופים ציבוריים.
מתחת לכותרת של גמישות העסקה מסתתרים עקרונות שישנו לחלוטין את תפיסת יחסי העבודה במגזר החזק והמשפיע ביותר במשק. "גמישות ההעסקה אמורה לרענן ולהחזיר חיות ליכולת להעסיק עובדים בהסכמים קיבוציים, אך גם להיות יעילים יותר", אומר גורם במשרד האוצר. רז מצדו מודה כי "ההסתדרות התנהלה בעבר באופן פופוליסטי ויצרה באופן כוחני מצב של חוסר יכולת של הנהלות לנהל".
המצב שרז מתאר הביא את המדינה, בהובלת משרד האוצר, להעדיף העסקת עובדים בחוזים אישיים היכן שניתן, להפריט ולהוציא עבודות למיקור־חוץ. ההסכמים הנוכחיים במגזר הציבורי מאפשרים קבלת קביעות בתוך שנים ספורות, ולאחריהן למעשה לא ניתן לפטר עובד שאינו מתאים לתפקיד. אך מצד שני, העובדים לא מקבלים תגמול כספי לעבוד קשה יותר מהמינימום הנדרש מהם.
דחיפה לרפורמה הגדולה ניתנה בסעיף קטן בהסכם השכר בין ההסתדרות למדינה מאפריל 2008. כפי שנחשף אז ב"כלכליסט", הוכנס הסעיף הקובע כי תקום ועדה של שני הצדדים שתבחן שינויים באופן העסקת העובדים במגזר הציבורי. ועדה שכזאת לא הוקמה מאז, וכל צד מצביע על השני כזה שעיכב אותה.
עם זאת, את אבן הפינה, שממנה יונקים עתה את העקרונות לרפורמה במגזר הציבורי כולו, אפשר למצוא ביולי 2005, אז נחתם הסכם קיבוצי חדש במע"צ. עופר עיני, שכיהן כיו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, חתם על הסכם קיבוצי עם הממונה על השכר אז, יובל רכלבסקי, כחלק מהפיכתה של מע"צ לחברה ממשלתית במקום יחידת סמך במשרד התחבורה.
הבשורה הגדולה בהסכם היתה הגמישות הניהולית שהוענקה למנהלים בגוף ממשלתי: לראשונה התאפשר להם לקבוע שכר של עובדים על פי המגזר הפרטי ולא לפי טבלאות השכר הרגילות; למדוד את תפוקתם ולתגמל אותם בהתאם; לנייד עובדים בין אזורים גיאוגרפיים ומחלקות גם ללא אישור הוועד; ואף לפטר עובדים בעייתיים במצבי קיצון.
ההסתדרות, בתמורה, קיבלה הסכם קיבוצי שהבטיח שמוסד העבודה המאורגנת יימשך. עיני אמר אז ש"המדינה והמעסיקים מבינים כי הסכם קיבוצי אינו שם נרדף לדבר שאבד עליו הכלח, אלא יכול אף לאפשר להנהלות לנהל את החברות בתנאים כלכליים משתנים, ויחד עם זאת לשמור על הזכויות ושביעות הרצון של העובדים".
העקרונות של הסכם מע"צ, בשינויים נדרשים, יהיו גם הבסיס לגמישות ההעסקה המתוכננת עתה. כל אחד מארבעת העקרונות, נוסף על דרישת ההסתדרות לשמור על העבודה המאורגנת, יקבעו את אופיו של המגזר הציבורי ואת איכות השירות בו.
הרעיון הוא לאפשר למנהלים בשירות הציבורי, בעיקר בחברות ממשלתיות, לקבוע רמות שכר הקרובות לאלו של תפקידים מקבילים במגזר הפרטי. מהנדסי מע"צ, לדוגמה, משתכרים שכר דומה לזה של מהנדסים בחברות תשתיות פרטיות גדולות.
רוב העובדים בחברות הממשלתיות ימשיכו להשתכר על פי הטבלאות, והשכר במקצועות הנחשבים איכותיים, כגון משפטנים, כלכלנים, מהנדסים, מדענים ומומחים שונים, ייקבע על פי ההיצע והביקוש למקצועות אלו בשוק הפרטי. באוצר אומרים כי גם אם הרעיון עצמו טוב ויפה, הבעיה היא שפשוט מאוד להעלות שכר, אך קשה מאוד להוריד אותו, כפי שעשו חברות פרטיות בתחילת המשבר הכלכלי לפני כשנה.
עם זאת, אפשרות אחת לפתור את הבעיה היא באמצעות הגדרה של תוספות שכר התלויות ברווחי החברה הממשלתית. בכל מקרה, גם בהסתדרות וגם באוצר מבינים שעובדי השירות הציבורי תמיד ישתכרו מעט פחות ממקביליהם במגזר הפרטי, כיוון שלראשונים יתרון ברור אחד - להם נשמרת הקביעות.
התוספת יכולה להיות מענק חד־פעמי או תוספת קבועה. שכרם של העובדים הממוצעים לא ישתנה והעובדים הנמצאים בחלק התחתון של התפלגות ההערכות יקבלו אזהרה ויוגדרו "טעוני שיפור", מה שעלול במצב קיצון להביא לפיטוריהם.
הצורך של ההנהלות בגמישות שתאפשר להם להשים את עובדיהם במקום שבו יהיו הכי יעילים הוא ברור, אך במקביל קיים גם רצונו של העובד לדעת כי לא מתעמרים בו ושל העובדים כולם בביטחון תעסוקתי. בהסכם מע"צ פתרו את ניגוד העניינים על ידי הסכמה כי ההנהלה יכולה לנייד את עובדיה לתקופה מוגבלת לכל מקום גם ללא אישור הוועד, ואם קיים נזק כלכלי ישיר כתוצאה מהנסיעה שהתארכה, החברה תפצה את העובד. רעיון מסוג דומה יחול גם ברפורמה בשירות הציבורי כולו.
לדבריו, רפורמה במערך הציבורי עשויה להביא לכך שעובד שצבר הערכות שליליות רבות כחלק מהמדידה החצי־שנתית יובא לשימוע שבו יבדקו את מצבו. המשך הערכות שליליות או מסקנות אחרות שיעלו בשימוע עשויות להביא לפיטוריו. השימוע אמור למנוע התעמרות אפשרית של המנהל בעובד, שיכול להציג את ההיסטוריה של גיליון ההערכות שלו ולהראות שהוא עובד טוב או שהיה עובד טוב עד שהסתכסך עם המנהל שלו. עם זאת, באוצר מעירים כי עד כה, בארבע השנים החלפו מאז ההסכם במע"צ, עוד לא פוטר עובד אחד.