המאגר הביומטרי ואתם: כיצד זה יפעל? / פרשנות

איך חוק המאגר הביומטרי הולך להשפיע על חיינו? ומה השלכותיו המשפטיות? עו"ד אביב אילון מסביר, מנתח ומפרק את החוק שאושר אמש - לגורמיו

עו"ד אביב אילון, netlaw פורסם: 08.12.09, 10:24

לאחר מספר ניסיונות להעביר בקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק להכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש"ע – 2009, הפכה ההצעה לחוק, במהלך מחוכם שנועד להפוך את המאגר הביומטרי לקונצנזוס בשיטת הסלאמי ובדלת האחורית. האם מדובר בחוק בוסר, לא ראוי ובלתי רצוי בנוף ההתנהלות החובבנית והפופוליסטית בארצנו? סבורני שכך הדבר.

 

 

יחד עם זאת, משנבחרי העם אמרו את דברם ולמרות ההתנגדות העזה של קומץ מאזרחי המדינה, הרי שמדובר בחוק מחייב בעל השלכות לא מבוטלות. אם כך, כיצד משפיע החוק החדש עלינו ומה משמעויותיו האופרטיביות? מאמר זה יוצא מתוך הנחה שתקופת הניסוי הסתיימה - והמאגר הפך לעובדה

קיימת בחיינו.

 

מטרות החוק: משיג את יעדיו?

החוק פותח בהצגת תכליתו בתצורת שלושה יעדים מרכזיים – קביעת הסדרים שונים אשר יאפשרו זיהוי ואימות ביומטרי לכלל תושבי המדינה; הקמת מאגר מידע ביומטרי; הגנת פרטיות אלה שפרטיהם הביומטריים ניטלו על-פי החוק.

 

האם בפועל החוק מקים תשתית להשגת היעדים? בפועל, מדובר בחוק אשר אין בו יותר מאשר יש בו. החסר ההסדרתי בחוק, כמו גם חשיפתם של מחדלי המדינה בשמירה על מאגרי מידע רגישים, מדאיגים כיום יותר מתמיד לאור חקיקתו של החוק.

 

אם המצב לא היה עגום כל כך, עוד ניתן היה לחשוב כי מדובר במערכון של הגשש.

 

מתי הוא נכנס לתוקף?

נכון לעכשיו, מועד כניסת החוק לתוקף אינו ברור. בעיקרון החוק אמור היה להיכנס לתוקף ביום 01.01.2010. בפועל, אין כל משמעות למועד זה והחוק יכנס בפועל לתוקף רק לאחר קיומם של מספר תנאים.

 

בשלב הראשון שר הפנים ושר האוצר יפתחו בתהליך בחינה לחוק וליישומו. פרק הזמן שנקבע לתקופת הבחינה עומד על שנתיים והתושבים שיהיו מעוניינים להשתתף בניסוי, יתבקשו לתת הסכמתם בכתב.

 

 

כמובן שהחוק אינו מגדיר מהם המדדים על פיהם יקבעו הצלחה או כישלון במהלך תקופת המבחן. מדדים אלה יקבעו על ידי ארבעה גורמים: שרי הפנים, האוצר והמשפטים וכן ועדה הידועה בכינוי – ועדת הכנסת המשותפת. מידת ההצלחה או הכישלון ידווחו הממצאים לועדות נוספות.

 

עם תום השנתיים ה"וולונטריות" ניתן להאריך את תקופת המבחן בשנתיים נוספות. זאת יחליט שר הפנים בהתייעצות עם שר המשפטים ובהסכמת שר האוצר לרבות אישורן של הוועדות השונות והכנסת.

 

לחליפין, גורמים אלה יוכלו להחיל את החוק על כלל האוכלוסייה אשר תתבצע בהדרגה או בפעם אחת ובתנאים כאלה ואחרים.

 

אזרחים יזומנו לתת טביעות?

למרות שהחוק מאפשר לתושבים, במסגרת תקופת המבחן, בחירה חופשית האם להצטרף למאגר הביומטרי אם לאו, הרי שמדובר במקסם שווא. מלשון החוק ניתן להבין כי בפועל תיווצר הבחנה בין אזרחים שימסרו את הסכמתם להשתתף במאגר הביומטרי לבין אלה שלא יסכימו. הבחנה זו עלולה להוביל

למצב של אזרחים סוג ב'. אלה שיקבלו שירות ברמה נמוכה יותר, אם בכלל, מאזרחים אחרים.

 

לאחר תקופת המבחן ניתן להבין מלשון החוק כי כל התושבים יהיו חייבים לאפשר איסוף מידע ביומטרי מהם. עובד משרד הפנים ועובד משרד החוץ, ככל שנוגע לתושב ישראל השוהה מחוץ לארץ, יהיו רשאים לקחת מכל מי שרשום במרשם האוכלוסין של מדינת ישראל את תמונת תווי הפנים ותמונות משתי טביעות אצבעותיו המורות.

 

סביר להניח כי איסוף המידע הביומטרי יתרחש בפועל בעת הנפקת תעודת זהות או דרכון חדש. ניתן גם לאסוף את המידע באמצעות משלוח זימון לאוכלוסיה להגיע למשרדי הפנים או לקונסוליה.

 

אין טביעת אצבע ותצלום? אין תעודה!

במידה ואדם לא יסכים למסור את פרטיו הביומטריים, משרדי הפנים והחוץ לא ינפיקו לתושב הסורר מסמך זיהוי. במילים אחרות, לא תהיה ברירה כלשהי. מי שלא יסכים למסור פרטים לא יקבל תעודת זהות או דרכון ולכך השלכות פליליות ואזרחיות בהתאם לחוקים אחרים.

 

לאחר נטילת המידע הביומטרי סביר להניח כי המידע יאוחסן במספר קבצים דיגיטליים אשר יכילו את תמונת הפנים וטביעות האצבע. קבצים אלה אמורים לעבור הצפנה ולהישלח למאגר הביומטרי. בהתאם להנחיות החוק, אסור שישמר עותק מן הקבצים במקום כלשהו למעט במאגר הביומטרי. 

 

 

כל שימוש אחר בקבצים אלה יתבצע באופן יעודי והקבצים ימחקו מיד לאחר השימוש בהם. כמו כן, המידע הביומטרי שנאסף יעבור עיבוד ממוחשב ויוטבע בתעודת זהות אשר תימסר לאדם ממנו נלקח המידע למטרות זיהוי עתידיות.

 

תן את האצבע או שתיעצר

ללא כל קשר לתחילת שלב איסוף המידע הביומטרי על-ידי משרדי הפנים והחוץ, החוק מסמיך את עובדי משטרת ישראל, רשות בתי הסוהר, צה"ל, רשות הביטחון, ואף מאבטחים ועובדי ציבור בעלי הרשאה - לאסוף מידע ביומטרי מכל אדם למטרות זיהוי. להשוות מידע זה למידע המופיע במסמך הזיהוי של האדם. למרות שמדובר בפעולת הצלבה בלבד למטרות זיהוי. בנסיבות מסוימות המידע הביומטרי שנאסף ישמר ויועבר למאגר הביומטרי.

 

למען הדוגמה, אם תתבקשו על-ידי שוטר להציג תעודת זהות מסיבה כזו או אחרת. השוטר יחזיק במכשיר עליו תתבקשו להניח את אחת מאצבעות המורות של ידכם על הסורק, תוך הצגת תעודת הזהות.

 

המכשיר יזהה את טביעת האצבע ויבדוק התאמה מול המידע הנמצא בתעודת הזהות. אם תעודת הזהות עדיין אינה מכילה את הפרטים הביומטריים שלכם נראה כי השוטר רשאי להעביר את המידע שאסף מכם לרשות האמונה על המאגר הביומטרי ואלה יאוחסנו שם.

 

דרך אגב, אם תבחרו לסרב לבדיקת טביעת אצבע, החוק קובע כי תחשבו כמי שלא הזדהה על שלל המשמעויות הפליליות הנובעות מכך.

 

המאגר יהיה מוצפן? פיקציה

עם פרסום החוק יחל שר הפנים בהקמתו של המאגר הביומטרי אשר יכלול את המידע הביומטרי שנלקח מן התושבים, בין אם מידע זה נלקח על-ידי משרד הפנים, משרד החוץ או אותם גורמים הרשאים לאסוף את המידע.

 

לכאורה, המידע שיאוחסן באותו מאגר ביומטרי יהיה מוצפן ולא יכיל פרטים נוספים הנוגעים לבעלי המידע. מדוע לכאורה? מאחר ומדובר בפיקציה. החוק מאפשר ליצור בפועל קישור בין המידע הנמצא במאגר הביומטרי, לבין מספרי הזהות במרשם האוכלוסין.  כך, אין זה משנה היכן המידע מאוחסן ואם יש
הפרדה בין המאגר הביומטרי למאגרים אחרים - כל עוד ניתן לשייכו למידע מזהה אחר בלחיצת כפתור, ואולי אפילו אוטומטית. 

 

אם אתם שואלים כיצד המאגר יופעל? אם יהיו מספר תתי מאגרים? מה תהא רמת האבטחה? היכן ימוקם המאגר בפועל? ועוד שאלות חשובות וטובות, הרי שהחוק משאיר זאת לחקיקת משנה ובשלב זה אינו מתעמק בכך.

 

הפיקוח: מסועף מאין כמוהו

עם אישור החוק יוקמו גופים וממונים שונים האמונים על ניהול המאגר הביומטרי, חקיקת משנה, הסדרה נוספת וביקורת. תוקם הרשות לניהול מאגר ביומטרי אשר אמורה לנהל ולתפעל את המאגר. ראש הממשלה ימנה גורם ממשרדו אשר ימליץ על מדיניות כוללת בתחום היישומים הביומטריים, לרבות לעניין יעדים, מדדים, תקנים והנחיות.

 

הממשלה מצידה תמנה ועדת שרים ליישומים ביומטריים, אשר תפעל בשמה בכל אותם עניינים אשר החוק מסמיך ועדה זו, למשל אישור תקנות. כך גם תמונה ועדה מטעם הכנסת, אשר תפעל בעניינים הנוגעים לפעילות רשויות הביטחון ולאבטחת מידע.

 

ועדה נוספת המשותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת ולוועדת המדע והטכנולוגיה, תהיה אמונה על אישורים שונים וחקיקת משנה. לבסוף ימונה ממונה על הפרטיות אשר יפקח על שמירת הפרטיות בהתאם להוראות חוק הגנת הפרטיות והחוק החדש.

 

המשטרה תאסוף טביעות אצבע - גם של חפים מפשע

בנוסף לתכלית המידע הביומטרי לצורכי זיהוי , החוק מאפשר לרשויות השונות לעשות שימוש במידע זה לצרכים שונים. כך למשל, משטרת ישראל תוכל להעביר מידע ביומטרי שאספה בשטח, למנהלי המאגר. אלה יבצעו הצלבה בין המידע הקיים במאגר לזה שנאסף והתוצאה, פרטי הזיהוי של האדם,
תועבר למשטרה. הדרך והאופן שבהם עניין זה יבוצע, כמובן שאינה מוגדרת בחוק, והיא אמורה להיקבע במסגרת נהלים בין המשטרה למנהלת המאגר.

 

החוק גם מאפשר בנסיבות מסוימות כי המידע הביומטרי עצמו ולא רק תוצאות ההצלבה, יימסר לרשויות שונות בין אם על-ידי צו של בית משפט ובין אם ללא צו שכזה במקרים מסוימים.

 

רשויות הביטחון: גישה חופשית?

ההתייחסות המינימלית ביותר ואולי גם החשובה ביותר הינה העברת המידע לרשויות הביטחון, השב"כ והמוסד. מלשון החוק ניכר כי לאלה תהיה גישה ישירה וללא כל הגבלה למידע הביומטרי במאגר. באופן זהה למקרים אחרים, גם במקרה זה החוק מעביר את ההסדרה למחוקק המשנה ואינו מציין באיזה אופן הדבר יתבצע.

 

 

 

ומה יקרה למי שישתמש במידע לרעה?

החוק מפרט מה יעלה בגורלו של זה אשר ייתפס עושה במידע הביומטרי שימוש כלשהו ללא הרשאה. כברירת מחדל, שימוש כלשהו במידע ללא סמכות ו/או הרשאה יוביל למאסר של שבע שנות מאסר. בעל תפקיד אשר במסגרת תפקידו עשה פעולה אסורה במידע, או שלא נקט באמצעים סבירים לשמירת סודיות ואבטחת המידע, דינו חמש שנים בכלא.

 

מי שיבצע הצלבה בין מידע ביומטרי שנלקח מאדם לבין המידע הנמצא במסמכי הזהות של אותו אדם, ללא הרשאה, דינו שלוש שנות מאסר. מי שיגרום ברשלנותו לחשיפת מידע כלשהו הקשור למידע הביומטרי, עלול למצוא עצמו בכלא לשנה אחת לפחות ואם ראש הרשות לניהול המאגר הביומטרי לא יעמוד בחובתו לפקח ולמנוע ביצוען של עבירות במאגר, ככל שניתן, ישב בכלא ששה חודשים או שיוטל עליו קנס כספי.

 

השורה התחתונה: חקיקת בוסר

מדובר על חוק מורכב ומסורבל במיוחד, עליו אמונים גורמים רבים ובו סמכויות נרחבות מידי למחוקק המשנה. ניתן לכתוב רבות על תסריטים כאלה ואחרים שינבעו מהחלת החוק. העובדה שחלק ניכר מן ההסדרה החשובה למאגר שכזה אינה מופיעה בפועל, מלמדת כי מדובר בחקיקת בוסר שעדיין לא הבשילה כיאות בכדי להפוך לדבר חוק. החוק אינו מספק תשובות ראויות ואף במקרים רבים אינו מספק תשובות כלל.

 

לא אחת הצביעו חברי הכנסת שדחפו את החוק, על מדינות אחרות בעולם אשר להן חוקים דומים. בכך הדמיון מסתיים. במדינות המדוברות הושקעו משאבים רבים לאפיון ומתן פתרונות ראויים לכל הבעיות הצפויות, לפני החקיקה. מאידך, אצלנו, כמו שאצלנו רגילים לעשות, מספיק לקבוע בראשי פרקים מה יהיה. והשאר? זה פחות חשוב. "יהיה בסדר".