מי אמר שאי אפשר לשחק כדורגל עם גבס?
בשבוע שעבר שברתי את יד ימין, ויש לי גבס עד למרפק. מובן שזה קרה בכדורגל, המקום הגרוע ביותר להיפצע בו, מכיוון שהוא מספק לאשה ארסנל תחמושת בסדר גודל של קארין A
מינו מלכה
פורסם: 09.12.09, 10:34
אשה: אני לא מרשה לך לשחק היום, אתה חולה!
גבר: אני לא חולה, הגרון כבר לא כואב לי.
אשה: אתה תחטוף אנגינה ואני לא אטפל בך!
הגבר: אבל אני משלים לעשרה שחקנים, את רוצה שאני אהרוס לכולם???
אשה: תעשה מה שאתה רוצה!
הגבר: טוב, אז אני הולך...
כל מי שאוהב ספורט בכלל, וכדורגל בפרט, בטח מכיר את הדיאלוג הזה. האשה פשוט מסרבת להכיר בעובדה שעד שאני לא מרותק למיטה עם שברים פתוחים בכל הגוף פלוס 41 מעלות חום, אני לא ארצה להפסיד כדורגל. לא משנה כמה אסביר לה שהתרופה הטובה ביותר לשפעת היא משחק בגשם, היא פשוט מסרבת לקבל זאת.
בשבוע שעבר, למשל, שברתי את יד ימין שלי, היד הדומיננטית, ויש לי גבס עד למרפק. מובן שזה קרה בכדורגל, המקום הגרוע ביותר שאפשר להיפצע בו, מכיוון שהוא מספק לאשה ארסנל תחמושת בסדר גודל של קארין A.
למי שתוהה, היד נשברה סתם מהחלקה מפגרת, לצערי. אפילו לא כיסחו אותי. ולצערי הרב עוד יותר, לא ביצעתי הצלה הרואית כשוער שהביא את הניצחון. סתם דפקתי חליקה.
העניין הוא שמעבר לכאב, שהוא הדבר השולי במקרה זה, הדבר הראשון שיחשוב עליו הגבר הטיפוסי הוא "האם אני הולך להחמיץ את המשחק הבא?". לכן, הדבר הראשון ששקלתי להגיד לרעוּת זה שהחלקתי במקלחת / נפלתי במדרגות / הצלתי ילדה ממשאית דוהרת וכו', אבל הנחתי שהיא תעלה על זה אחרי שחזרתי מסריח עם בגדי הכדורגל הביתה. להגנתה של רעות יאמר שכשהיא ראתה שאני אוחז את היד וסובל מכאבים מאוד חזקים, היא עשתה את הפרצוף המבין שלה ואמרה לי שאני אידיוט ושזה בדיוק מה שמגיע לי.
ביני לבין רעות, כמו בין זוגות רבים, יש הסכמה "שצריך להקשיב לרופא". כלומר, אם יש לי שפעת והרופא אומר "אתה חייב לשתות מרק כל יום למשך שבוע", אז מרק יהפך למנת הבית למשך שבעה ימים. אם יגיד הרופא, "עליך לקחת אנטיביוטיקה", אזי אוץ-נרוץ לבית המרקחת לקנות את התרופות. ואם יגיד הרופא "אתה יכול לשחק כדורגל, היד המגובסת לא מפריעה" - מיד יוכרז הרופא כשרלטן שבטח קיבל את התעודה בטימבקטו והגיע להיות רופא משפחה כי "כל אחד יכול להיות רופא משפחה".
אני יודע זאת, מפני שהדבר הראשון ששאלתי את הרופא כשגיליתי שהיד שבורה היה אם אני יכול לשחק כדורגל. נשבע שהוא אמר כן. ליתר ביטחון שאלתי גם את המגבס. הוא שאל אם כדורגל משחקים עם הידיים, וכשאמרתי שלא - אז גם הוא הרשה. כששאלתי את הרופא אם הוא יכול לכתוב לי את האישור לשחק כדורגל על גבי אישור המחלה הוא הסתייג קצת, אז אמרתי לו שזה בסדר: גם אישור בעל פה תופס בבית משפט.
השלב הבא היה תזמון וניסוח העניין, שכן אילו הייתי אומר לרעוּת בזמן שהיא עושה כלים (כי לי אסור, יש גבס!) "מותק, אני הולך לשחק כדורגל בסופ"ש", סביר להניח שהייתי שומע אותה צועקת יאסו תוך כדי הטלת צלחת לכיוון פיקת הברך שלי (שאגב גם חטפה בומבה במשחקים קודמים, אבל זה סיפור לפעם אחרת).
היה ברור לי שיש להתחיל בהפגזות ריכוך מסיביות
בכל מקרה, היה ברור לי שיש להתחיל בהפגזות ריכוך מסיביות, שיכללו הרגעה מילולית בסגנון: "זה רק שבר קטן, הגבס מגן ואני אשחק בעצימות נמוכה". זאת במקביל לריכוך מנטאלי שיוביל להזמנת המשפחה שלה לארוחה "כי מזמן לא נפגשנו כולם!"לאחר שתסכים האשה שתלך פעם אחת, זה אומר שתצליח גם ביתר הפעמים, הרי כבר יש תקדים.
עכשיו בינינו, גבס זה דבר הכי טוב שיכול היה לקרות לי כי:
א. בכל המשחקים הבאים עם החבר'ה, אני לא צריך להיות שוער!
ב. בנוסף, כפי שציינתי קודם, הכלים במטבח יורדים מסדר היום, שלא לדבר על זה שאתה יכול ללכלך חופשי כשאתה אוכל, כי תנסו אתם לאכול פלאפל עם יד אחת.
ג. כמו כן, יש לך אישור לעשות ברדק בארון הבגדים, כי כמו שכל, אבל כל, הגברים יודעים, החולצה שבתחתית הערימה היא זו שבא לך עליה. גם עם שתי ידיים מתפקדות אני מבלגן את הארון, אז תחשבו מה קורה שמנסים להוציא את החולצה התחתונה עם יד אחת...)
רעות כבר טרחה לומר לי שבעוד חודשיים, אחרי שיורידו את הגבס, אני אשלם על הכל בריבית דריבית. אז כבר נראה איך אני יוצא מזה...
