אנדריי יון הגיע לישראל בשנת 1996 בזכות אשרת עבודה כפועל בניין, שהוגבלה לשהייה של שנה וחצי. לאחר שתוקף האשרה פג, שהה יון במשך שש שנים בישראל באופן לא חוקי, עד שנעצר על-ידי רשויות ההגירה בשנת 2003.
כאשר נעצר נערך לו שימוע, הוא טען כי הוא ידוע בציבור של קשישה ישראלית, עליזה קליין, בת 81, המבוגרת ממנו ב-29 שנה. בדצמבר 2004 איפשר בית המשפט לקליין ויון לצאת לקפריסין ולהתחתן שם, והשניים אכן נישאו בספטמבר 2005. כחצי שנה מאוחר יותר, ערך משרד הפנים שימוע לשניים, שבמהלכו ציינה קליין כי היא מתגוררת עם יון עשר שנים וכי הוא טיפל בה במסירות לכל אורך היכרותם, ואף שכנע אותה לבוא עמו בברית הנישואים.
קליין ציינה עוד כי יון מעולם לא היה נשוי קודם לכן ואין לו ילדים. לעומת זאת, הודה יון בשימוע כי כבר באותה השנה התגרש מאשה אחרת, וכי הוא אב לצעירה בת 26. הוא סיפר שלא רצה לספר על כך לאשתו הטרייה, מחשש שתירתע מכך ולא תרצה להינשא לו.
במשרד הפנים שמעו בקשב רב, וסירבו להעניק ליון אזרחות ישראלית, בעקבות התרשמות שהיחסים בין השניים קרובים יותר ליחסים שבין מטופלת לעובד סיעודי מאשר ליחסים בין בני זוג. בעקבות זאת הגיש יון עתירה לבג"ץ, שבה טען כי אכן יש קשר חם וזוגי בינו לבין קליין, שנובע מאהבה, רעות, כבוד הדדי ושיתוף. לעומתו, המשיכו לטעון במשרד הפנים כי התנהלותו של יון עד למעצרו בשנת 2003, עיתוי הנישואים, פער הגילים והפערים במידע שמסר בשימוע, מובילים למסקנה כי הם אינם בעל ואשה וכי מדובר במערכת יחסים סיעודית.
באפריל האחרון הודיע משרד הפנים לבית המשפט כי בתום שימוע חוזר לשניים, אין מקום לשנות את עמדת משרד הפנים. האזרח הרומני קיבל אשרת שהייה ועבודה בישראל למשך שנה, שבסופה תיערך בדיקה נוספת של מהות יחסיו עם הקשישה.
שופטי בית המשפט העליון קיבלו את הצעת משרד הפנים, וקבעו כי מדובר ב"מקרה מורכב ומעורר תהייה", בעיקר בשל הבדלי הגיל בין השניים.